איוב יט, מענה איוב לצופר וסיכום סבב השיח השני (פרק כא)

החברים מתבצרים בתפיסתם שחטא איוב, כל אחד ע”פ דרכו, כיוון שמעצם ההתבוננות במה שקורה בחיי איוב, כל קורותיו בתקופה זו הם העדות על חטאיו.
“אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם” (א-טז)
זוהי יד אלוהים שנגעה באיוב, כולם רואים זאת בעין ובחוש.
לכן חבריו מנסים לשקף לאיוב כיצד להבין את אופן השגחת האל עליו, כאשר כל אחד ע”פ גישתו, מביא דרך להתמודדות עם המצב, כיצד להתייחס לסיטואציה ומה יש לעשות במצב זה.

בקצרה על שלושת הדרכים:
1- אליפז מציע את הנבואה כדרך.
2- בלדד מציע את מסורת הזקנים כסמכות, ואת כוח האחדות ומיקומו של כל פרט בתוך האחדות – כדרך.
3- צופר מציע את אופן השימוש במילים וכיצד הם מבטאות אמת או שקר, ומכאן התיקון כדרך.

שלושת החברים כולם מביאים תפיסות ידועות ומסורתיות שאיוב עצמו היה לתמיד ומורה בדרכים אלו.
הדרכים שהם מציעים, אינן זרות לאיוב, הוא מכיר אותן על בוריין.

הנרטיב החוזר והחוט המחבר שבין החברים:

1- שיש משפט צדק לאלוהים.
2- שאין נמלט מהשגחת האל.
3- שאין עוולות בצדק האלוהי.
4- שלא ניתן לאדם לבוא בדין מול האלוהים – עקב הפער בין אלוהים לאדם.
5- שייתכן כי אדם מקבל מן האל את חלקו במשפט, עקב נושאים שלא היה מודע להם. אך הצדק האלוהי – תמיד מוחלט.
6- שהאדם מחויב בתיקון דרכיו, שאם בא עליו דיני שמיים, הם באים לתקן דרכו, או לעורר אותו לתשובה ושינויי דרכיו.
7- שאדם אינו יכול להיות צודק יותר מאלוהים מכל הסיבות שציינו.
8- שעל האדם להרכין ראשו מול הדין, ולקבלו בהכנעה.
9- שאם הדין וסיבותיו אינן ידועות לאדם, עליו לפנות לאל – רק לאחר שפשפש במעשיו, ולקח אחריות אישית על תוצאות מהלך חייו.
10- שהייסורים הבאים על האדם, לעיתים באים לשם ההכנה לקראת חיי העולם הבא.

את כל אלו ידע איוב, וחי על פי אותם העקרונות לפני שבא עליו את מה שידע שעומד להתרחש בחייו: “וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי” (ג-כה)
איוב ידע שיגיע היום ואלו הדברים שיבואו על פניו.
למעשה הוא לא הופתע כאשר באו עליו האסונות, ניתן אף לומר כי איוב המתין לייסורים שיבואו, וכאשר בואו חש הקלה עקב החרדה שהייתה מנת חלקו לכל ימי חייו עד להופעת הייסורים הממשיים.

על מקומו של איוב ביחס לחבריו בנקודה זו:

א- איוב מדבר מתוך תהליך הכאב, מבפנים – חבריו מבחוץ.
ב- איוב בתוך תהליך מתהווה – חבריו בקיבעון.
ג- איוב בשינויים מערכתיים של המבנה הקודם שלו – חבריו בחיסרון תנועה.
ד- איוב נוגע במיתר הקיום וניגונו, גם כי קשה, קשה המידה – חבריו אינם שומעים קול.
ה- איוב חורג מגבולותיו, יוצא מגופו, רואה מציאות מחוץ למרחב שהכיר – חבריו עיוורים.
ו- איוב חרב ונולד, מתאפס וקם – חבריו פסל דומם.
ז- איוב פגש את אלוהים, כיוון שחזה.
יצא לחזות המציאות ממקום שחורג מן הגבולות של גוף וחומר, לכן פגש את אלוהים דרך המבנה הגופני האורגני הטבעי שבתוכו היה חי.
כיצד זהו אלוהים המחייה של תא בגוף האדם – חבריו ישנים שנת חורף ללא תקומה.
ח- איוב, עקב ייסוריו, עקב נגיעתו במיתר המנגן את צלילי הקיום, יודע את מה שרק אדם ממקומו יכול לדעת, זהו מקום של יציאה מכל מה שידוע ומוכר בכל תרבות או מסורת.
ייסוריו של איוב הם העלייה של משה להר סיני, לבדו – במר בבדידותו, בחריגה מכל מה שידוע ובחשיפה למימד שלא ניתן לקמט במילים, לשפה או לתרבות.
זהו המקום ששם אין אלוהים הידוע בשם – שם אלוהים מציג את עצמו ונותן לעצמו שם כדי שלאדם הנחשף עליו יהיו הכלים להכיל ולדעת.
ייסורי איוב הם ההכנה לגילוי חדש של אלוהים חדש, שלא היה עד כה, שאיוב הוא האדם הנכון והמתאים לתהליך המכשיר קרקע לגילוי שם אלוהים חדש.
חבריו ממחזרים את הישן, ונלחמים כנגד איוב על המשך הישרדותו של הישן.
ט- איוב איננו אותו האיש שהיה לפני כן, הוא עובר תהליך טרנספורמטיבי שאלוהים עצמו הוא מחולל התהליך. אלוהים הוא מורה הדרך. אלוהים הוא מעצב התהליך.
איוב – ברגעים קלים, כאשר חוזה את אלוהים בבשרו, חש עד כמה רב החסד שבייסורים.
חבריו – מצבה של חיים ממוחזרים.
י- איוב בתהליך היבראות מחדש, הוא מת ונולד, נברא למקום שלא היה לפניו, לכן אין מילים או דרכים לתאר עדיין את סוג החדש הנגלה מן הבריאה החדשה שאיוב מגלם.
חבריו – אבד עליהם הקלח.