איוב יז, מונולוג הייסורים ותוצאותיו (פרק יט)

“עַד-אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים
זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא-תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ-לִי”
“חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד-אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי
לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ-אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ.”

דברי איוב:
אלוהים הוא המכה בי, ממנו ייסורי.
חברי – אם האל נגדי, תהיו אתם לצידי.
בקשתי משפט, ומכאובים ראו עיני.
רציתי צדק, ועונשי שמים באו לחיקי.

“כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי”
“וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו”

דברי איוב:
נלקח ממני כל מה שהיה לי בידי.
כבודי, שמי, כל רכושי, ומקומי החברתי.
חש אני את חרון אפו, את אופן השתלחותו בי.
את צבאותיו עלי ראיתי.
“יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי”
לקח ממני נשימתי.
רמס בריאותי.
אותיר ממני אפס, ולא נדם.
“בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי”

“אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ-זָרוּ מִמֶּנִּי
חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי
גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם
לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ-פִי אֶתְחַנֶּן-לוֹ
רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי”

דברי איוב:
זר ונכרי אני לבני ביתי.
לא הכירו זוויות פני.
שכירים בביתי להם התחננתי, לא הכירו את קולי.
אשתי אשר נשאתי, הייתה לי למשא, זרה לי ומרה.
אשתי גופי איננה לי ונותרתי לבדי.

אין זאת אלא שייסוריו של איוב מחקו את צילו.
אין ולא נותר ממנו דבר שיזכיר את חינו.
אין ולא יכיר אותו איש שהיה במקומו.
אין איוב, הלך נדם, חרב ולא קם.

היה זה אל אלוהים שמצא בו חלל ונקם.
אל עולם חרק שיניו, הביט בו ושילח מטותיו.
אל הזעף וחרון האף, טחן את זכרו ואפרו לדק.
האל עשה זאת ופעל – ובעת באה לאוזניו זעקת עולם.
נסדק איוב ונעכר, בא אורו ונבקע, להיווכח בבאר אבן השתייה.

“וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ-זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ
אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה-לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא-זָר”

דברי איוב:
את בשרי הנמק ראיתי, את קלונו של גופי טעמתי.
את קלסתר פני מחקתי.
גופי כחלב וגבינה נמס בלהבה.
משם ראיתי, חזיתי.
משם בקע אורי לדעת.
לראות אלוהים ומשם ידעתי.
לאחר שמשפטי דרשתי, באתי ומצאתי אלוהים בבשרי.
אלוהים היה בתוכי, אלוהים שכן בלבבי, אלוהים היה בכלותי ובדמי.
היה בעצמותי ובתנועת גופי.
לא היה בי מקום ללא אלוהים, אורו שיפעו היה ופשה בכל תאי גופי.
את אלוהים פגשתי בתוכי ובגופי.
רגלי – רגליו של האל אלוהים
ידי – ידיו של בורא העולמים
שיני – שיניו של אל שדי שבמרומים
איברי בטני – איבריו שלו
הוא בי ואני בו.

מה זאת כי ראיתי,
כיצד קודם לא פניתי,
אין זאת כי ייסוריו, ייסורי חסד הם
להמיס ממני מחיצתי, לראות פני בפניו.

במר ליבי,  תודה בקשתי לומר.