“עַד-אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר”
בלדד מתחיל את דבריו בדגש על הפער בין מה שאדם אומר ליכולת שלו האדם עצמו, המדבר, להבין את עומק הכוונה של דבריו.
הוא טוען על איוב, כי הוא אומר דברים שאינו יודע ולא מבין מה אמר.
פער בין הדברים אותם האדם אומר להבנה שלו את הדברים, מלמד על נושאים שאדם יודע אותם שכלית – אינטלקטואלית, אך לא התנסותית…
לפי בלדד – איוב אינו יודע את הדברים כמוהו, הוא בלדד מכיר את האחדות ואת עיקרון התלות ההדדית של כלל חלקי הבריאה, מניסיון והתנסות.
בכך הוא מעיד על עצמו ועל סוג כברת הדרך שעשה.
כאחד שהלך בדרך ועבר עליה כמה צעדים, אין הוא מזהה את איוב כאחד כזה.
אדם יודע לזהות את מי שעבר את מה שאותו האדם עבר בעצמו.. איוב על פי בלדד איננו כן.
“מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם”
קשה לו עם המקום ששם איוב איבד את תחושת הטעם ומשמעות של חייו, כשהוא אינו מבין ולא רואה את הלוגיקה האלוהית, וחווה את המציאות ככאוס ללא הפריטה של השגחת אלוהים על הסובב.
מכאן הוא טוען על איוב שהוא מקטין את ערך חיי האדם לרמת היונקים (בהמה)
התבונה נובעת מן הלב, החכמה קיימת שם, ליבו של איוב נטמטם (נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם) לכן דבריו של איוב עיוורים, איוב עיוור. ליבו אטום, עיניו כהות (ע”פ בלדד)
“טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק-צוּר מִמְּקֹמוֹ”
הייתכן כי אלוהים (צור) ישנה סדרי בריאה, האם תיתכן האפשרות שכל חוקי שמים והארץ ישתנו עקב מצבו של איוב,? (הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק-צוּר מִמְּקֹמוֹ)
תפיסת היסוד של בלדד תלויה הכוח האחדות ובתלות הדדית של כלל חלקי הבריאה לשלם.
בגישה זו, יש מקום לכול הפרטים ממה המציאות מורכבת, ואין אפשרות להיחלץ מן הטוטליות של כוח האחדות, שהוא המחייה ומאפשר קיום.
לא תיתכן התפרקות של האחדות, היא עצמה גדולה מן הפרטים שמרכיבים אותה, לכן אין לאדם כוח או יכולת להכיל את כלל חלקיה ובוודאי שאינו עם הכישורים לבטלה.
עוד אומר בלדד “צוּר מִמְּקֹמוֹ”:
יסוד אלוהים (צור) קיים בכל דבר שיש בסביבה, גרעין אלוהים קיים בכל הפרטים מהם הבריאה מורכבת, כך האל מנהג את העולם, שומר ומשגיח עליו.
הוא קיים בכל. בלב של כל חי יש רסיס וגרעין מעת האלוהות.
כך אלוהים עם נגישות לכל חלקי העולם, כל החלקים מחוברים לאחדות, בכל הפרטים בעולם יש יסוד שהוא שגריר האחדות דרכו האל קשור לכל ומחבר את הכל לאחד.
להבין את יסוד זה, זהו לגעת ברשת שממנה הכול עשוי, בנוי ומורכב.
את נקודה זו בלדד טוען כי איוב אינו מבין ולא רואה.
הוא טוען כי הוא כופר ביסוד המרכזי של תפיסתו, הוא צור העולמים הקיים בלב כל חי.
תמצית גישתו של בלדד:
א- אלוהים מחבר את כלל חלקי עולם, כמו רשת שאין ממנה אפשרות להיחלצות, כיוון שבלב כל חי, הוא עצמו קיים. זוהי אחת מן המשמעויות של השם “צור העולמים”.
ב- מתוך נקודה זו החיה בלב כל דבר, נוצר הקשר של אותה מציאות הנראית נפרדת, עם כלל המערכות השונות בכל היקום כולו.
ג- מבנה זה תלוי בעומד בכוחו של האל.
ד- האדם מהווה חלק ממערכת זו.
ה- האדם ניזון מכוחה, מושפע ממנה, יש לו אפשרות להשפיע עליה, אך אין בידו לשנות אותה.
ו- להכיר את התלות ההדדית של העולם, מאפשרת לאדם נגיעה שכל מישורים של היקום, עקב היותם מחוברים לזה בזה.
ז- זוהי מערכת רבת ממדית, החיה ונושמת באופן שלא מאפשרת לאדם לדעת את הכל או לגעת בהכל בו זמנית.
ח- האדם יכול לדעת או לגעת רק צד מסוים אחד בפסיפס של השלם.
ט- לדבר על השלם כמו שניתן לדעת אותו, זוהי בורות.
י- לא להכיר ביסוד הנצחי שקיים בלב כל חי, זוהי כפירה, לחשוב כי ניתן לבוא בדין ודברים עם השלם, זוהי טיפשות.
בכך בלדד מבקר את איוב ומשקף לו את מיקומו מול השלם, ואת קטנותו של איוב בעצם היותו בה מול האל בדברים.
מקומו של איוב משתנה, מתפתל במכאוביו, אין הוא חווה את המציאות אותה מציע בלדד.
מקומו של איוב כיישות העוברת תהליכים טרנספורמטיביים, מעמידה ומערערת את היציבות של תפיסת בלדד, וכן את יציבות חבריו הנוספים, צופר ואליפז, שאף הם באופן סמוי נסדקים בעמידות של התפיסות אותן הם מייצגים, מול התהליך שעובר איוב לנגד עיניהם.
“אַךְ-אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל וְזֶה מְקוֹם לֹא-יָדַע-אֵל”
בלדד מסכם את דבריו בהטחה כלפי איוב כי אין הוא מכיר את אלוהים כמוהו.
דבר המלמד על הקושי של בלדד בעוצמת העמידות של איוב מול התהליך אותו הוא עובר.
באיוב מתחילה להתפתח ידיעת אלוהים ממקום שאין לחבריו, והם באופן סמוי חשים בזאת.
דבר המביא אותם לידי בדיקה נוספת על סוג ידיעת האלוהים שיש בידם וכן את המסורת עליה הם נשענים.
חברי איוב בעלי מסורת ואילו איוב נאבק מול הרלוונטיות שלהן.
דבר המעמיד את החברים במקום המחייב אותם לסוג של “בדק בית” על מה שהם עצמם מאמינים בו להולכים לאורו.
מצבו של איוב מביא עימו שבירה של כל מה שידוע, כאוס וחורבן, דבר שלא ניתן להיוותר אדיש מולו.
איוב מביא עימו אתגר לחבריו שאינו פחות ממה שהוא בעצמו עובר.