1- “אָמְנָם כִּי אַתֶּם-עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה, גַּם-לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם”
כל אחד מחבריו של איוב בא לראות לו מהו הדבר החסר והפגום שיש בו, שבעבור אותו החסך והפגם באו עליו כל ייסורי אלוהים.
איוב נפגע עמוקות מהם, הוא אינו מוצא בתוך עצמו כל מום או פגם, הוא נע על הגבול של בחינה עצמית עם חשבון נפש נוקב, מול חיסרון הייתכנות של מה שקרה לו בחייו.
יש פער עצום בין חבריו של איוב לאיש איוב עצמו.
הוא חי על הקצה הקיומי של סבל האנושי, של חיסרון ההיגיון שיש במצבו, של הרס כל מבנה או פרדיגמות דרכן חשב שהכיר את המציאות לפני שבאו הייסורים.
לפני הייסורים, לחיי איוב היו סדר והיגיון, חוקים ותורות ברורות שדרכן ניתן ללכת בביטחה.
חבריו – כל אחד על פי דרכו מראה לאיוב את התורות והחוקים שאף הוא עצמו היה מפנה את האדם הסובל לבדוק עצמו על פי אותן התורות והחוקים.
כעת חייו בכאוס שיצאו מכל סדר וחוק, למעשה חייו של איוב הם עדות לכישלון של כל התורות וחוקים שהוא וחבריו גדלו עליהם.
מצבו חורג מכל אותם החוקים והתורות, המסורות אינן חלות עליו. הוא מחוץ להן, הוא בחלל קיומי אחר וחדש.
2– יחד עם זאת הוא מתריס כנגד חבריו שהכישורים הנפשיים שלו להבין ולשקול את מצבו, זהים לשלהם.
יש לו לב להבין, עין לראות ואוזן להקשיב.
“הֲלֹא-אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם-לוֹ”
“הֶן-כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ, כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם-אָנִי לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם”
3- “מִי לֹא-יָדַע בְּכָל-אֵלֶּה כִּי יַד-יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ”
אמר איוב:
אני מכיר את אלוהים מתוך הכאב והמצוקה, הדוחפת את נפשי מחוץ לגבולות הגוף והבשר, מכאן אני יודע שאלוהים הוא הפועל וכל השאר נפעל, כיוון שהוא השורש לכל הנפשות וכולן מוצאן בו.
גם נפשי שלי מצאה בו, ומכאן הכלים שיש בידי לנסות להבין את המציאות שהוא גזר עלי המוציאה אותי אל מחוץ לגבולות אנוש.
אני ואתם ידידי, לא נמצאים על אותם היסודות, אני מכיר את מצבכם, אתם לא יכולים לעמוד על מקומי.
אני במקום ששם יש בידי ידיעת אלוהים שחורגת ממה שכולנו למדנו והתחנכנו.
4- “אוּלָם אֲנִי אֶל-שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל-אֵל אֶחְפָּץ”
הוסיף איוב דבר:
מכיוון שאני מחוץ לכל סדרי החיים והחוקים, מכאן – ממקום זה זכותי ואולי חובתי לדרוש את אלוהים, לבוא מול אלוהים בדרישה מול חיי ומציאותי.
אני במעמד של להוכיח באצבע מאשימה את האלוהות, ואת זה אני אומר לאחר שהכרתי וידיעתי את כל מה שאתם טוענים כלפי.
5- “וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם”
מיהו טופל שקר? מהו רופא אליל?
אותו אחד שלקח רסיס מן המציאות, חשב כי אותו רסיס זוהי המציאות כולה, בנה על פי אותו הרסיס תיאוריות ומבנים מחשבתיים לניתוח המציאות, ומתוך כך ניסה “לאנוס” את כל המציאות לתוך חלקיק ממה שהבין על המציאות.
רופא אליל זהו אדם המביא תרופה יחסית לממד אחד של חיי האדם, ללא ההתייחסות הנכונה למצבו הקיומי כפי שאיוב מדגיש זאת שוב ושוב..
רופא אליל רואה אדם כגוף בלבד, ונותן מענה טיפולי לגוף בלבד, כמו שהמצוקה הגופנית היא מסיבות גופניות.
רופא אליל אינו יודע ולא מכיר את האדם בשורשיו, אלא בוחן את מצבו דרך פריזמה חלקית ומקובעת של חוקים “מדעיים”, חוקי המתמטיקה והסטטיסטיקה, כמו שחיי אדם ניתנים לקימוט כל כך צר.. מיטת סדום לחיי אנוש.
6- רופא האליל אינו אלא טופל שקרים.
וזוהי טענתו של איוב על חבריו על צרות המחשבה שיש להם – צרות שאף הוא היה נגוע בה עד שבא אלוהים והוציא אותו מצרות זו למרחב קיומי חדש.
איוב זוכה דרך ייסוריו להיכרות אלוהים מעמיקה ואוטנטית יותר..
אברהם אבינו אף הוא זכה לאותה ההיכרות, אך לא בדרך הייסורים אלא בדרך האהבה והחסד:
“אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך נתקררה דעתו ויוצא אותו החוצה אמר לפניו רבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד) [ואיני ראוי להוליד בן] אמר לו צא מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל ” (נדרים לב-א)
איוב אם כן, “זוכה” בייסורים לשם חריגה ממסגרתו שם יכיר את אלוהים בידיעה אחרת, עמוקה ואינטימית יותר המגלה דרך חדשה בעולם כולו שלא הייתה ידועה לפניו.
7- “אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע-רֹגֶז
כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד
אַף-עַל-זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּך”
הוסיף איוב ואמר:
חיי אדם קשים, קצרים – חיי שלי אינם חיים.
מדוע ידיעת אלוהים מחייבת וכרוכה בייסורים?
מדוע החריגה למקומות חדשים כרוכים בסבל?
מדוע אתה אלוהים, שאתה הוא מקומו של עולם וכל עולם בך הוא – מדוע אתה שם עלי את משפטך כך באופן הזה בצורה הזו?
מדוע דרכו של האדם עולמך מחייבת את הייסורים?
מדוע ייסורים הם חלק מן מבנה שאתה בראת המחייבים אותי בדרך אותה לא רציתי ולא בחרתי?