ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם. ד וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. ה אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. ז וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד (וְעַד) קָדְקֳדוֹ. ח וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר. ט וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. י וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו
בפרק ב’ בספר איוב, נראה כי אלוהים אינו שבע רצון מתגובתו של איוב לייסורים והוא ממשיך עליו את דרגות הסבל, לרמות נוספות עמוקות יותר.
גם כאן הוא המעורר את השטן לקטרוג, השטן אינו מוצא דופי באיוב עד להתעוררות של אלוהים על איוב.
מהו מבוקשו של אלוהים מאיוב, מדוע אין דעתו של אלוהים נחה מול מצבו של איוב?
המבוקש מאיוב זהו הדיאלוג, הבירור והשיח על מצבו, על סיבותיו ותכליתו.
כל עוד איוב מקבל את סבלו באופן פאסיבי, ללא שאלות וללא תהליך ההתבוננות הפנימית, דרגות הייסורים עולות בצעדים קבועים וקשים.
כל עוד איוב המקבל את מצבו כמצב נתון, כמובן מאליו, ללא שאלות… הסבל ממשיך.
כלומר: אלוהים מעוניין בדיאלוג, בשיח ובבירור הפנימי..
הוא מעוניין שהאדם יעבור תהליך, כאשר מתחיל התהליך, התדרדרות הייסורים מפסיקה עד למקום שאליו היא הגיעה.
מכאן שההימנעות מן התהליך הפנימי מעודד את המשכיות הייסורים על האדם.
התהליך הפנימי והעמידה של האדם מול עצמו, זהו אם כן התריס העומד בפני הפורענות.
כדי למנוע קטסטרופות על האדם להתמודד מול עצמו עם התכנים הפנימיים המחייבים עבודה פנימית של שינוי המידות, שינוי הגישות או באופן כללי בדק בית פנימי על הלך הרוח של האדם.
עד לנקודה זו איוב עומד מול חמש קטגוריות של דרגות הייסורים והאובדן העולות בסדר הקושי:
1- אובדן הקניין של מרעה, צאן, בקר, גמלים וכו’, שהם רכוש, כסף וקניין.
“עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ” – הכתוב אינו מותיר ספק כי יד אלוהים היא זו הפועלת, ולא יד המקרה או תהליך טבעי.
2- אובדן כוח העבודה שלו, אנשי ביתו שהפכו לו לחברים במהלך השנים.. כולם נלקחו בשבי או נהרגו.
3- איבוד כל ילדיו, יוצאי חלציו.. זהו דרגת ייסורים קשה במיוחד כאשר בדרך העולם הבן קובר את האב כאשר הגיע שעתו, אך כאשר האב קובר את ילדיו, אין דבר נורא מכך. אין זהו כדרך העולם.
4- כל גופו נמק במחלה – “שְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד (וְעַד) קָדְקֳדוֹ”.
כך שדרגות הייסורים מתקרבות לאיוב מן החוץ לפנים.
5- דרגת הייסורים הקשה ביותר שבאה על איוב הם היחסים שיש לו עם אשתו: ” וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו”
בספר איוב נושאים רבים נאמרים בשיטת “שגי נהור” כלומר הכתוב אומר את הדבר שהוא רוצה לומר במילים עם מובן הפוך.
אשת איוב אומרת לו כך: תסתכל על עצמך בראי, קח סכין ותחתוך וורידים, תתאבד, תמות.. היא מציעה לו למות ולא לחיות, היא מסתכלת עליו ונגעלת, הוא מגעיל בעיניה…
וזוהי דרגת הסבל העמוקה ביותר.. זוגיות קשה שאיננה תומכת, כאשר בני הזוג (לוו דווקא בסיפורו שלו איוב) הופכים לאויבים זה לזו.
אך הנקודה המרכזית שהופכת את כל צעדי הסבל לייסורים, הם לא האירועים המתרחשים בחיי איוב, אלא חוסר ההיגיון שיש במה שקורה…
אם היה איוב מבין את המתחרש ורואה את הסיבתיות להשגחת האל עליו, מה שחל עליו לא היה מתרגם בתוכו כסבל וייסורים..
מה שהופך את האירועים לסבל – זהו קושי להבין את ה”למה” שבדבר..
כאשר דעת האדם מתיישבת מול רצף אירועים, ודעתו נחה, האירועים אינם טרגיים יותר, אך כאשר אין הדעת נחה ושיש בלב האדם טרוניה, תלונה, כעס ומרמור על מר גורלו, אז כל האירועים אם בעלי אופי טראגי.
הינה דוגמא הפוכה:
“אָמְרוּ עָלָיו עַל נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ שֶׁהָיָה סוֹמֵא מִשְׁתֵּי עֵינָיו, גִּדֵּם מִשְׁתֵּי יָדָיו, קִיטֵּעַ מִשְׁתֵּי רַגְלָיו, וְכׇל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין. וְהָיָה מוּטָּל בְּבַיִת רָעוּעַ, וְרַגְלֵי מִטָּתוֹ מוּנָּחִין בִּסְפָלִין שֶׁל מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עָלָיו נְמָלִים.
פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְפַנּוֹת מִטָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ לְפַנּוֹת אֶת הַכֵּלִים. אָמַר לָהֶם: בָּנַיי, פַּנּוּ אֶת הַכֵּלִים, וְאַחַר כָּךְ פַּנּוּ אֶת מִטָּתִי, שֶׁמּוּבְטָח לָכֶם שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁאֲנִי בַּבַּיִת אֵין הַבַּיִת נוֹפֵל. פִּינּוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פִּינּוּ אֶת מִטָּתוֹ, וְנָפַל הַבַּיִת.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, וְכִי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר אַתָּה, לָמָה עָלְתָה לְךָ כָּךְ?
אָמַר לָהֶם: בָּנַיי, אֲנִי גָּרַמְתִּי לְעַצְמִי. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית חָמִי, וְהָיָה עִמִּי מַשּׂוֹי שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל, וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה, וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים. בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד לִי בַּדֶּרֶךְ,
וְאָמַר לִי: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי.
אָמַרְתִּי לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶפְרוֹק מִן הַחֲמוֹר.
לֹא הִסְפַּקְתִּי לִפְרוֹק מִן הַחֲמוֹר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ.
הָלַכְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנָיו, וְאָמַרְתִּי: עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל עֵינֶיךָ — יִסּוֹמוּ, יָדַיי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל יָדֶיךָ — יִתְגַּדְּמוּ, רַגְלַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל רַגְלֶיךָ — יִתְקַטְּעוּ.
וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי עַד שֶׁאָמַרְתִּי: כׇּל גּוּפִי יְהֵא מָלֵא שְׁחִין. אָמְרוּ לוֹ: אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְּכָךְ! אָמַר לָהֶם: אוֹי לִי אִם לֹא רְאִיתוּנִי בְּכָךְ” (תענית כא-א)
מהו ההבדל המרכזי בין ייסורי איוב לייסוריו של נחום איש גמזו?
שלנחום איש גמזו ברורה לחלוטין סיבת הסבל, והדבר מתיישב לו בליבו. יש היגיון פנימי ששייך לעולמו הפנימי של נחום איש גמזו שהופך את אירועי חייו לכאלה שאין בהם ייסורים, למרות הסבל הגדול.
לאיוב חסר את ההיגיון הזה, הוא לא מבין, חש אי הצדק, את מחאה שיש בליבו על גורלו, מכאן הייסורים…
אם כן מתי אירועים הופכים למסבי סבל? כאשר אין באדם אין הבנה על סיבתם.
ההבנה אם כן הינה הכרחית לשם ההבראה מן הסבל, וזהו התהליך שאותו אלוהים מבקש מאיוב.
תהליך הבירור של הדינאמיקה שעובר איוב, הוא תהליך הריפוי והתשובה למצבו של איוב, ללא תהליך זה, הסבל והייסורים ימשכו ויעמיקו.
התהליך הפנימי אם כן, הוא הדבר המתבקש מאיוב.
את תהליך זה איוב עובר במהלך הספר כולו, מצעד לצעד, כאשר מגמת התהליך היא הכשרת הכלים הפנימיים לקשר הנכון עם אלוהים, לחיבור הנכון.