צמח ממשפחת ה – dioscoreales, שהיא משפחה הממשיכה ומצטרפת למשפחת השושניים (liliales) חד פסיגיים, בסוף טור שישי, סוף הטבלה.
הסימפטום המובהק בתרופה, המופיע באופן רוחבי בכל מקום בו התרופה תתבטא, בכל איבר או מערכת, היא הנטייה בכאבים קשים, לא נסבלים, נעים ממקום למקום.
הכאב מופיע במהירות גורם לעיוות מקומי – כאשר עיקר ה peculiarity – שהכאב מוטב בהקשתה אחורנית של האיבר (רגל, גב, חזה) או ביציבה זקופה ומתוחה שאיננה זזה (ההיפך מקולוסיטיס ו – קלי קרבוניקום)
משמעות ההקשתה אחורנית שמיטיבה:
צורך להיפתח, צורך לפתוח תוכן סגור, להיפתח לעולם, לאנשים, לאפשרויות קומוניקטיביות, ובעיקר
לפוטנציאל אישי חבוי הזקוק להתממשות דרך ביטוי קונקרטי בעולם.
כלומר – יש באדם נושאים סגורים שקשה לו לבטא אותם, שהאדם חש כי כעת זוהי חובה אבולוציונית מבחינתו להצליח לעבור משוכות רגשיות שהן חסימה בדרך להתממשות.
מיקום הכאב בגוף, והצורך להתמתחות קשתית אחורית משקפים היכן קיימת באדם החסימה הרגשית עם הפוטנציאל הנפשי הזועק כעת להתממשות, זעקה הדוחפת את האדם קדימה גם אם הוא ללא הכלים הרגשיים לתנועה קדימה..
זהו סימפטום המלמד כי האדם הגיע לצומת שם הוא מחויב להגשים את החובה האבולוציונית בעל כורחו, בין אם הוא חש מוכן ובין אם לא.
דוגמאות מסימפטומים גופניים קלאסיים:
1- נאורלגיה בקיבה, כאב חד, מיידי, מוחמר לאחר שינויי דיאטטי:
אדם-דיאוסקוראה, חי על פי דפוסים מוגדרים, שם הוא חש נוח.. אך אותם הדפוסים הופכים (בשלב מסוים) להיות כלא שאינו מאפשר את המשך מהלך האבולוציה.
כאב בקיבה חד, מיידי שמוחמר משינוי דפוס האכילה – מה שהיה טוב עד כה, איננו טוב יותר, עליו להשתנות. תהליך השינוי – כואב…
כאן באדם-דיאוסקוראה (או בילד) הכאב הכרחי. זהו כאב הדוחף לשינוי ולגדילה.
2- כאב שמקורו במעיים, עיוותי מעיים קשים שנודדים מן המעיים למקומות אחרים (חזה, גב, שכמות, אגן וכו’) כאשר מוצא הכאב – במעיים:
מעיים – סופגות את מה שהאדם זקוק לו בשתי בחינות:
א- אנרגיה מיידית ומרכיבים תזונתיים לתפקוד המיידי.
ב- חיוניות מן המזון החשובה להתפתחות העתידית של האדם.
המעיים בעיוותים – כיוון שאין הם יודעות מה לספוג.. תהליך הספיגה השתבש.
מדוע?
עיקרון ההתפתחות קיים בלב, בנפש האדם. המעיים במצבם הבריא, יודעים את מה לספוג כדי להכשיר את הקרקע לבאות, על ידי המרכיבים מן המזון ההכרחיים לעתיד של האדם.
אך – כאשר המעיים איבדו את גמישותם, עקב דפוס ספיגה שנרכש בעבר ואינו רלוונטי יותר, אז באים עיוותי המעיים שהם שם כדי להחזיר את הגמישות של המעיים לספיגה נכונה יותר.
הסיבות לשכחה של המעיים, ומהו הדפוס שנרכש בעבר שכעת הוא מהווה קושי ובעיה להמשך תהליך האבולוציה, נלמד על ידי האיבר שלשם כאב המעי משדר:
א– מעי מקרין כאב לחזה – הדפוס הנרכש שממנו יש להשתחרר הוא צומת הלב של האדם רק על עצמו, כך שהפך לאגוצנטרי, “אני, אני ועוד אני” (חזה)
ב– מעי מקרין כאב לגב תחתון – הדפוס הנרכש שממנו יש להשתחרר היא האסטרטגיה ההישרדותית (גב תחתחון)
עד כה היה הצדק קיומי לחרדה ההישרדותית, כעת חרדה זו מהווה משוכה שאיננה מאפשרת לאדם לנוע קדימה.. עליו לוותר על החשיבה ההישרדותית לטובת חיים עם שפע.
ג– מעי מקרין כאב לאזור הגניטליה (זכר ונקבה) – הדפוס הנרכש הוא השימוש באנרגיה המינית לצרכים שונים.
כגון – צומת לב מאדם אחר, חיוניות חזקה שהופכת את האדם למרכז, כוח ממנו יש לאדם הנאה מיידית, מנוע ליחסים חברתיים, חווית קיום וחיים ועוד..
דפוס זה נכון בגיל צעיר, אינו נכון בגיל בוגר.
ד– מעי מקרין כאב לשכמות – הדפוס שצריך להשתנות היא בתפיסה כי “הכל מוטל עלי, אני אחראי על הכל, משפחה, פרנסה וכ’ו, הכל תלוי בי”
גישה זו אולי הייתה נכונה בעבר, אך מגיע שלב שבו על האדם לשתף ולהשתתף.
3- כאב בפי הטבעת, מקרין לכבד, שלשול בוקר מתלווה עם חולשה עמוקה:
יש באדם הצטברות של רגשות קשים עקב אירועים שהאדם עבר בחייו (הטהרה של המעי הגס ופי הטבעת)
רגשות שהפכו למאסה של חוויה כללית נגטיבית כלפי העולם, כך שכעת קשה לבודד מהם האירועים שהביאו את האדם לאותה חוויה כללית נגטיבית (כבד)
כעת מאסה נגטיבית זו הופכת למשוכה בדרכו של האדם, לכן כאשר הוא קם בבקר (בקר – הזמן ביום שם האדם ניצב מול האתגר של היום החדש) יש לו שלשול וחולשה, חיסרון היכולת להתייחס לאתגר שהיום מציב בפניו שהוא הצורך בשינוי.
4- סיאטיקה של רגל ימין:
היה על האדם לקחת החלטות ולעשות צעדים מעשיים של שינוי והליכה קדימה בחייו, הוא לא עשה אותם אלא התמהמה, למרות הידיעה כי השינוי הכרחי…
לכן הופיעה סיאטיקה:
דלקת – מאבק
דלקת בעצב – מאבק עקב תפיסת עולם שאיננה נכונה לאדם יותר
גב תחתון – הישרדות, חרדה הישרדותית.
מקרין לרגל ימין – חובה קיומית לתנועה מעשית קדימה, שהיא מתמהמהת.
5- אנגינה פקטוריס, תעוקת חזה – כאב מקרין לידיים:
חזה – חווית ה”אני” (החזות שלי, כיצד אני נתפס בעולם, השם שלי ומעמדו בעולם)
תעוקת חזה – התפיסה של ה”אני” איננה במקומה, יש לבדוק מה חרג, מה אינו במקומו, דבר שנלמד ע”פ האיבר לשם יש הקרנה:
הקרנה לידיים – סוג העשייה, האופן בו האדם מממש את הרצון שלו להיראות או להיות נודע בעולם.. איננו נכון יותר עבורו.
במקרה של אדם- דיאודקוראה ייתכן מצב הפוך בו האדם נמנע לאורך זמן לא להיראות, כעת עליו לצאת לעולם להראות לעולם את איכויותיו וכישוריו… אך היציאה מעצמו לעולם – קשה. מצד אחד חל עליו ההכרח האבולוציוני להתקדמות (להיפתח לעולם) מצד שני קיים בו קושי עצום ביציאה מעצמו, ששם נוח לו, למקום חדש שעשוי לשנות את מיקומו החברתי.
Peculiarity נוסף:
שינויים מהירים של דיאטה, מחמירים את המצב הכללי.
החמרה בשתיית תה.
תנועה קלה מאוד משפרת, קצת חזקה יותר – מחמירה.
החמרת ערב ולילה.
החמרה בשכיבה.
הטבה באוויר פתוח, במגע חזק על מוקד הכאב.
סיכום לאדם-דיאוסקוראה:
אדם עם כוחות חזקים ביותר, אשר לאורך השנים הפך למקובע, לא אהב ולא רצה שינויים. העדיף את הידוע, הנוח ומוכר…
אך הכוחות והפוטנציאל שיש בו, לא וויתרו ולא הניחו לו, הם בעטו בו בחוזקה (בדפוסים המקובעים) ויצרו זעזועים גופניים שתכליתם ליצור מגמת שינוי, התקדמות ומימוש.
לאדם-דיאוסקוראה, זהו מצב לא נוח ולא נעים.. מכאן נובעים סימפטומים נפשיים וגופניים רבים המלמדים ומשקפים את אי הנוחות מן הצו האבולוציוני.
כאשר מצב של דיאוסקוראה מופיע בתינוקות ובילדים (שכיח ביותר) הדבר מלמד על הכוחות פוטנציאליים שיש לתינוק ולילד..
נושא המביא עימו מידע חינוכי על הילד להורה או למחנך, על האופן בו יש לגשת חינוכית לילד-דיאוסקוראה.