מתכת, בטבלה המחזורית הנחושת ממוקמת בין אבץ לניקל.
מתכת השייכת לכוכב ונוס.
נחושת קיימת בכמות מזערית בגוף האדם, עם חשיבות למעגלים מטבוליים מסוגים שונים.
ניתוח התרופה על פי שיטת הקוד הסומטי:
הנקודה המרכזית בנחושת – נטייה לכיווצים, התכווצויות בכל הרמות, גוף, רגשות, תודעה ונפש.
כיווץ ספזמוטי, בהקשרים קליניים רבים.
משמעות הכיווץ cramps:
מאמץ לא יעיל.
מאמץ אינטנסיבי שלא משיג את יעדו.
מאמץ ליצור תנועה כאשר המאמץ נותר ככוח פנימי אגור ללא התנועה שהוא מבקש ליצור.
כוח פנימי מאוד חזק, המבקש לפרוץ החוצה לתנועה מסוימת, לכיוון מסוים,כאשר אותו הכוח לא יוצא מן כוח על הפועל, הוא נותר כמאמץ פנימי בלבד (ללא ביטוי קונקרטי בפועל)
הכלל:
המיקום בגוף האדם ששם הכיווץ מופיע (מן הזווית הקלינית) מלמד היכן קיים באדם המאמץ שלא יוצא מן הכוח על הפועל, מאמץ שאיננו פרוגרסיבי אלא מודחק.
העיקרון:
מאחורי כל מאמץ לתנועה קיים ה”רצון”, הנובע מן היסוד הנפשי העמוק באדם, השוכן בליבו של האדם. זהו הרצון המוליך לתנועה, המראה את הכיוון לתנועה.
לאן ללכת, מהי מגמת ההליכה או התנועה, מהי מבקשת להשיג בהליכה ובתנועה (מהי התכלית של התנועה)
בנחושת קיים רצון חזק, עם יכולת תנועה חזקה ועוצמות נפש אדירות, אך ללא היכולת לביטוי המעשי של כוונת הרצון, כך שאותה העוצמה בנחושת, נותרת פנימית ולכן תנועתה מודחקת.
בנחושת אם כן, מיקומו הקליני של הכיווץ בגוף, מלמד היכן קיים באדם המקום המכווץ והמודחק. היכן קיים באדם הקושי בביטוי הרצון. היכן קיימת החסימה. כאשר מקום זה מלמד כמו כן על הסיבות ההיסטוריות שהביאו לידי אותה החסימה.
נקודה נוספת:
אופיו של הכיווץ בנחושת משתף בתוכו שתי מערכות:
מערכת העצבים – מערכת השייכת למוח ולרכב (במשל המרכבה) כאשר יש סימפטומים עצביים הדבר מלמד על תפיסות עולם שגויות שהאדם אימץ לעצמו, שאינן נכונות ואינן משרתות את המקום הבסיסי בנפש.
מיקומה של התופעה העצבית על פני הגוף, מלמדת על דפוסי המחשבה השגויים שהובילו ליצירת תפיסת עולם שגויה.
המערכת המוטורית – אחראית להוצאה לפועל של ה”רצון”. לכל תנועה מוטורית יש “כתובת” יש מטרה, כאשר זהו הרצון העמוד מאחורי כל סוגי תנועות הגוף המוטוריות.
לכן זוהי מערכת שנוגעת בשורש העמוק ביותר בנפש האדם, שורש הרצון ומוצאו.
מסימפטומים במערכת המוטורית ניתן להבין היכן הרצון אינו מתרגם נכון מן הזווית המעשית.
ויותר מכך, הסימפטומים על המערכת המוטורית מלמדים על טבעו של הרצון עצמו.
דוגמאות קליניות המלמדות את מה שנאמר עד כה דרך סימפטומים ידועים של נחושת:
1- תנועת עיניים מצד לצד כמו תנועת מטוטלת:
משמעות:
חיפוש אחר דבר מה שאינו בנמצא, נקודת המיקוד של האדם איננה לו. אין הוא יודע לאן ללכת, דבר המוביל לסטגנציה של כוחות התודעה והרגש.
הוא מחפש אחר יסוד מוצק שהוא יכול להישען או ללכת בעקבותיו ואינו מוצא. הוא איבד את “כוכב הצפון” שלו..
מצב זה מוביל לעוצמות נפש (מחשבה ורגש) שאין לה ניתוב, דבר הגורם לתחושת היעלמות של מחשבה ורגש. כמו שהם אינם. דבר המוביל לחוויית “ריקות” פנימית, מחשבה ורגש אינם.
2- איבוד ראייה לפני התקף אפילפטי:
משמעות:
התקף אפילפטי – הצפה רגשית לא היכולת לעסוק, להבי ולעכל את סוגי הרגשות המציפים. המוח ומערכת העצבים שאחראיים להבנה ולתרגום של רשמים רגשיים, כאשר אין למוח את הכלים לאחוז ברגשות ולבין אותם, הוא עצמו מוצף עד לדרגה שנוצר בו “קצר חשמלי”, כאשר התגובה של המערכת לקצר החשמלי במוח הינה דרך הסימפטומים האפילפטיים.
מיקום הסימפטומים האפילפטיים בגוף ואופן הופעתם הקלינית, מלמדים היכן היה הקצר החשמלי ומדוע…
איבוד הראייה לפני התקף אפילפטי – המאמץ שקדם להתקף האפילפטי היה בלנסות ולהבין נושאים הקשים לאדם. האדם מנסה בכל כוחו להבין נושאים שאין לו בתוכו את מערכות המידע להבנה ולהכלה. עד למקום שדרגות הלחץ עולות ומשתקות את המוח, אז בא ההתקף האפילפטי.
אפשרות נוספת – האדם ראה דבר מה שזעזע אותו. אין לו בתוכו כלים להתייחסות למה שראה. הוא נאבק להצליח להכיל אינפורמציה שאין לו יכולת התמודדות איתה.
לכן המוח עובר מעין שיתוק עקב חיסרון היכולת להתמודד עם אירוע מטלטל או מזעזע.
לכן הראייה נעלמת לפני ההתקף האפילפטי.
3- תנועות פנים לא רצוניות, מבע חמור סבר, כעוס, רציני..
משמעות:
פני האדם מגלים את איכויות הנפש הטבעיות, העמוקות והבסיסיות.
תנועה לא רצונית – יסוד נפשי מסוים חש כי הוא מוכרח, הוא חייב לבטא את עצמו..
הביטוי העצמי הכרחי לשם המשך ההתפתחות של האדם, ללא הביטוי האישי הפרסונאלי, האדם אינו יכול לנוע קדימה..
קיים באדם-נחושת ידיעה פנימית ברורה מה מתוכו הוא זקוק לבטא, אך אין הוא יכול לבטא תכנים פנימיים אלו עקב העוצמה הרגשית שיש באחורי אותה איכות נפש.
אותה האיכות איננה רק רגשית, אלא כזו המביאה עימה תוכן רעיוני, מחשבתי ופילוסופי בעלי ערך גבוה, דבר המכביד על האדם בביטוי שלו.
לאורך זמן כאשר תכנים כבדי משקל אינם מוצאים ביטוי מעשי מן האדם לעולם, הם יוצרים סטגנציה התפתחותית בדרכו של האדם, ומכן המבע הקשה, חמור הסבר שיש לאדם-נחושת.
כאשר תקיעות זו הולכת ומעמיקה – הדבר מתבטא דרך תנועות לא רצוניות המבטאות את הצורך הקיומי בתנועה, שהיא איננה מתממשת.
4- כיווץ ספזמוטי בגרון, בלוע הבליעה:
משמעות:
גרון – האזור בגוף האדם דרכו משתקפת היכולת לביטוי רגשי מילולי.
כיווץ בגרון – כיווץ ביכולת של האדם לדבר על עצמו ועל רגשותיו.
תהליך ספזמוטי – מלמד על העוצמה הרגשית שיש באדם, עוצמה גלומה, חבויה מן העולם אך מודעת לאדם.
5- עיוותי קיבה, כיווצים בקיבה. הקאות לפני או אחרי הכיווצים, תחושה של האדם כמו שהוא עומד למות עקב עיוותי הקיבה:
משמעות:
קיבה – עיכול של אירועי חיים והעיבוד שלהם כדי שהם (האירועים) הצטרפו לבניין הזהות של האדם.
הקאות – אירועים שאין לאדם כלים לעבד או להתמודד איתם, שהם זרים לזהות ולאיכות הפנימית של האדם.
כיווצי, עיוותי קיבה – מאבק קשה מתחולל באדם לנסות ולהצליח לעבד ולעכל אירועי חיים.
באדם- נחושת אלו אירועי חיים שאינם באים מחוץ לאדם עקב אינטראקציה של אדם-עולם, אלא עקב הצורך לבטא, להתבטא ולהנגיש את התכנים הפנימיים שיש בו לאנשים אחרים.
כאשר האדם נפגש עם עוצמות פנימיות אלו השואפות להתממש, האדם ניצב בפני אתגר חדש, והוא – ביכולת שלו להבין, להכיל ולתרגם למילים את החוויות וההתנסויות הפנימיות שלו… אך לאדם-נחושת חסרים הכלים הרגשיים לעבוד ועיכול של הכוחות שיש בתוכו.
את מה שהוא עצמו חווה ומרגיש – אין הוא יודע לעבד ועכל.
6- אחת מן התרופות המרכזיות בהומיאופתיה להחמרה מערכתית, לרוב במערכת העצבים, לאחר דיכוי של מחלות עור:
משמעות:
עור – גבולות מול העולם החיצוני.
בעיות עור – המיקום של התופעה מלמדת היכן קיים האדם התמודדות והקושי ביצירת הגבול והבירור שלו, מול העולם.
הדחקה של תופעות עור – היעלמות הסימפטום הגופני שהוא אינו אלא סומטיזציה של הליך רגשי הזקוק לחלל להתפתחות ולבירור, מביא להיעלמות החלל של בירור הגבולות.
כיוון שחלל זה נעלם, הוא יתבטא כעת במישור עמוק יותר הקשור לאותו הקושי, אך בדרגה קיומית עמוקה יותר.
באדם-נחושת, ההדחקה של בירור הגבולות הופך לעומס נפשי עצום, ומשם לסומטיזציה עצבית עם אפשרות לתופעות אפילפטיות דרכן ניתן להבין את סוג ההתמודדות של אדם-נחושת, שהיא ההתמודדות בצורך במציאת הגבול הברור והמגן, שם ניתנת לאדם האפשרות לביטוי רגשי ספונטני, זורם ובריא.