“נחש זה גדול יחסית לסוגו ויכול להגיע לאורך 100-105 ס”מ ולמשקל של 2.5 ק”ג.
הוא בעל גוף צהוב עם שורות של רצועות חומות ולצידם פסים לבנים והראש גדול ומעוגל בעל עיניים קדמיות וגומות חום.
הזנב שחור ובעל עכס הבנוי כתלמים ובכל השלת נשל של הנחש נוצרת עוד שכבה לעכס, כך אפשר לדעת את גיל העכסן” (מתוך ויקיפדיה על הנחש)
אזורי מחייה: האזור המזרחי של ארה”ב, מיניסוטה, ניו המפשייר, פלורידה, טקסס.
ניזון ממכרסמים קטנים. הערס שלו פועל במהירות והוא מסוכן לחיי אדם.
נחשב לבעל חי לא תוקפני, אם יחוש מאוים, יעדיף לחמוק ולא לתקוף, לכן לא קרו מקרים רבים שנפגעו מנחש זה.
מטריה מדיקה על פי שיטת הקוד הסומטי. שיטה בה אנו מבינים החוויה הרגשית, האנושית שמאחורי הסימפטום הגופני.
הסימפטום המרכזי בנחש זה:
נטייה לדימומים, המטומות – סימנים כחולים של שטפי דם המופיעים ספונטנית ללא סיבה חיצונית כמו חבלה מקומית.
כלי הדם הקטנים מתפוצצים ואינם מחזיקים את הדם.
ניתן לראות את תופעת שטפי הדם על פני הגוף כולו.
משמעות:
דם – זרם החיים
כלי הדם – עורקים, מעברי הרצון מן הלב (שהוא הכוח המזין שבדם)
וורידיים – שהם משיבים ללב על האופן בו הרצון הוגשם.
נימי הדם (capillaries ) שם מתרחשת הקומוניקציה והחלופה בין דם עורקי לוורידי.
שטפי דם – חולשה עמוקה, אין יכולת להתמודד יותר עם תנועת החיים.
קיים באדם סוג של ייאוש וויתור על החיים.
בדרך כלל הייאוש בא לאחר קשיים והתמודדויות בהם האדם ידע הספק, אובדן של אדם קרוב, רכוש או מעמד חברתי (shaming )
הכלל:
מיקום ההמטומות (שטפי דם ספונטניים) על פני הגוף, מגלים את המקום באדם שאינו יכול יותר להחזיק את החיים. המקום שנשחק, הותש רגשית וחי עם חווית הייאוש הסמויה.
דבר הנלמד ע”פ לימוד המשמעות של מע’ שלד שריר.
דוגמאות:
א- המטומה על החזה:
ייאוש ותחושת אובדן על ה”שם” של האדם כפי שהוא ידוע בציבור, שאבד או נפגע.
ב- המטומה על הכפות הידיים:
חולשה, התשה עמוקה של יכולת העשייה. ייאוש מן התוצאות של העשייה המבטאת את הרצון בפרטים המעשיים, הקטנים של חיי היום יום.
ג- בטן:
נושאים שהאדם ניסה להתמודד איתם, לעכל אותם, ולא הצליח או שחש עייפות עמוקה מן ההתמודדות.
ד- המטומה על הכתפיים:
עייפות, תשישות וייאוש מן העיסוק בנושאים שהאדם חש אחראי כלפיהם.
אפשרות נוספת – דימומים של דם ניגר, מכל מקום בגוף. זוהי דרגה עמוקה יותר בחיסרון היכולת להחזיק את התנועה של זרם החיים.
מיקומו של הדימום מלמד על המקום שנחלש.
דוגמאות:
א- הזעה דמית:
משמעות ההזעה שאינה קשורה לעומסים גופניים ספורטיביים – מאמץ רגשי.
הזעה עם דם – מאמץ עליון, קושי עצום מאחורי המאמץ, כמו שהאדם מגיע לקצוות האחרונים של כוחותיו.
מיקום ההזעה הדמית (פנים, עורף, חזה, וכו’) מלמד על המקום הרגשי שהגיע לקצה גבול היכולת הרגשית
ב- דימום מן האף:
האדם אינו מוצא עצמו בהתמודדות בקשר החברתי, המאמץ שהוא משקיע בנושא זה, מביא אותו לקצוות היכולת הרגשית שלו.
ג- דימום מן העין:
יש באדם תפיסת עולם מסוימת, שהאדם חי על פיה, שמביאה אותו לכלות את כוחותיו. בדרך כלל תפיסת עולם שאין בה פשרות, היא קנאית, קיצונית, תחרותית, המביאה עימה נטייה ללוחמנות יתר, ולכן לקונפליקטים וריבים עם הסובב, הגורמים בסיכומו של יום להתרוקנות המשאבים של האדם.
ד- דימום מן האוזניים:
האופן בו האדם מבין את מה שקורה סביבו, אינו בהלימה למה שמתרחש בפעול.
האדם מבין את המציאות באופן שהיא (המציאות) מתנהלת הפוך ממה שהבין.
קונטרסט בין מה שהאדם שמע, לאופן בו הוא הבין את מה ששמע.
במקרים אלו, האדם מנסה להכריח בתפיסתו את מה שהבין, שהיא הנכונה – למרות שעובדות או המציאות מתנהלות באופן שונה, דבר המביא לעייפותי עמוקה.
איכות הדם, ואופן הדימום:
דם כהה, שחור. ללא קרישים. זרימת דם איטית, פאסיבית וקבועה שאיננה עוצרת.
משמעות:
דם כהה, שחור – רגשות קשים, נגטיביים – ככל שצבע הדם כהה יותר, כך הנגטיביות המצטברת קשה ועמוקה יותר.
דם ניגר, בתנועה איטית, פסיבית שלא מראה סימני עצירה – תשישות עמוקה ביותר, תחושת ייאוש מן היכולת של האדם להחזיק במה ששייך שלו. כוחות הרצון אבדו לו.
תרופה של צד ימין:
הצד המעשי – זהו אדם מעשי, המזוהה עם מה שהוא עוסק עימו. נבנה על הצלחות ממה שהוא עסוק בו..
אדם הזקוק למעשים, מבין דבורים מעשיים, רוצה גישה עניינית מולו.
החמרה בבקר ובערב:
בקר – היציאה של האדם לאתגר שהיום מעורר.
ערב –ההתכנסות וחשבון הנפש של האדם על היום שהיה, כיצד עלה בידו לעשות את מה שרצה וכו’.
ההחמרה בזמנים בהם יש מעברים.
המעבר קשה.
החמרה באביב:
זהה שנה לבוקר בזמני היום.
היציאה לעולם, המקום ששם על האדם להראות את עצמו, מעורר בו קשיים רבים.
מדוע?
עקב הקשר בין דם ללב – הלב מניע את דם:
סוג בעיות הדם האופייניות לקורטלוס הורידוס, מלמדות על לב (רגשי) שעבר פגיעות רבות, קשיים באינטראקציות עם אנשים שפגעו בו, עד לרמה של פגיעה לבבית גופנית (תעוקת חזה, פרפור חדרים, דלקת בשריר הלב)
לכן עקב היסטוריה של פגיעות מצטברות, האדם אינו ממהר לצאת לעולם, וכל יציאה לעולם מביאה החמרה בסימפטומים המרכזיים שהוא חווה בהווה.
סוג הסימפטומים המוחמרים מן האתגר של היציאה לעולם, מלמדים על ההיסטוריה של סוגי הפגיעות שהאדם עבר.