צמח, ממשלחת הוורדניים, תחילת טור חמישי בטבלת הצמחים.
סימפטומים גופניים מתוך המטריה מדיקה של פאטאק, ומשמעותם הרגשית:
פועל על שרירי הלב ומהווה תורפה המחזקת את פעילות הלב – heart tonic התרופה אינה מייצרת שום פעולה מצטברת (במובן של פרובינג או החמרה)
א – דַלֶקֶת שְׁרִיר הַלֵב:
דלקת – מאבק.
שריר הלב: שריר, מנוע היוצר תנועה. התנועה היא של הלב (משכן המיתר הקיומי) פעילות שריר הלב מבטא את תנועת ופעימת המיתר הקיומי (המישור העמוק ביותר בקיום האנושי)
ב- שסתומים לא כשירים.
שומרי הסף של זרם הדם.. זרם הדם – זרם החיים. שסתום, חלק מן המנגנון האחראי על אופיו של מקצב ותנועת החיים.
אי כשירות של השסתומים הינו תוצר של איבוד המגע המדייק את מה שנכון ומתאים לאדם. ביחסים, באורח חיים, עד לנושאים פשוטים יותר – “מה מתאים לי לאכול, ללבוש, עם מי לצאת, לכמה זמן ועוד”. האדם חי על פי מקצב שאינו קשוב למה שהוא עצמו מבקש, הקשב בקרטגוס הוא בהיענות לצרכים של אנשים הקרובים עליו.
ג- הרחבת לב.
הגדלה של איבר הינו תוצר של מאמץ עליון שעושה האיבר כדי להצליח לממש את פעילותו, את רצונו.
בקרטגוס – מאמץ עילאי לממש מאוויים פנימיים, שרק האדם לעצמו יודע מה הם..
לאותם המאוויים אין שותף, אין חבר ולא עד לדבר.
בנושאים החשובים לו באמת, הוא לחלוטין לבד.
מדוע הוא לבד? מדוע אינו מדבר, משתף, נפתח?
עקב הרגישות והפגיעות העמוקה. רק מלומר את רצונותיו העמוקים מול אדם נוסף, הופך אותו לפגיע ברמות שקשה לו להכיל.
ד- אנגינה פקטוריס.
תעוקת חזה, עקב העומס הרגשי והמאמץ שתואר למעלה..
כאן יש לברר את מיקומה מדויק של תעוקת החזה, משם ניתן להבין מהו אותו רצון כמוס שאינו בר ביטוי, היוצר דרגת פגיעות כה גבוהה (על פי לימוד 12 צלעות בית החזה וחלקי הבית החזה ומשמעותם, ניתן להבין את סודותיו של קרטגוס, וכך להבין יותר לעומק את ה”בטן הרכה” ומהי הנקודה שאותה יש לרפא)
ה- הצטברות נוזלים בלב.
ביטוי לחולשה, סימפטום המצביע על חולי קונקרטי של הלב.
נוזלים בלב – התחלה של קריסת הרצון. הרצון זהו ביטוי ראשוני ומיידי של ההוויה של האדם, השוכנת בליבו.
ההוויה מבטאת בראש והראשונה – רצון.
כאשר האדם מגיע למקום ששם אין הוא יכול לבטא רצון, עקב המאמץ למימוש הרצון ותחושת הכישלון המצטברת, הדבר מביא להיחלשות עמוקה וויתור על עצם החיים, וכן – על המקום העמוק שמייצר זהות נפרדת אמתית באדם.
זהו מצב של קריסה של היסוד המייצר זהות..
לכן סימפטום זה, מלמד על המשבר העמוק שאדם – קרטגוס עובר.
ן- דופק מהיר, לא סדיר וקטן, לסירוגין
דופק הלב, הוא מקצב החיים האישי, הנכון והמתאים לאדם.. לפי אי הסדירות של דופק הלב ניתן להבין באיזה מישור האדם אינו חי על פי המקצב הנכון לו ומדוע.
דופק מהיר – מגמה להאיץ את דרכו של האדם, לעיתים בטרם עת, עקב תחושת הדחיפות והאיחור, האדם כמו ומאחר את “רכבת החיים” ותנועתה.
אי סדירות בדופק, מהיר איטי לחילופין – בלבול באדם כיצד לנהל את משק הכוחות שיש לו. קיים באדם תחושת איבוד מרכז עצמי הנגרר אחר גורמים והשפעות חיצוניות.
למרות זאת האדם נותר קשוב לעצמו – אך אינו יודע או שכח מה נכון ומתאים לו בעיסוק עם העולם..
יש בו תחושת מועקה, לחץ ודחיפות הגורמים לו לעשות פעולות שאינן מתאימות לו באמת, לאחר מכן הוא מצטער על כך – אך חוזר שוב לאותו הדפוס.
ז- מתח עורקי גבוה.
ניסיון של האדם לחיות במקצב של זרם חיים מהיר מדי, המכיל יותר מדי, עד לרמה שהאדם אינו במקום שם הוא מסוגל לעמוד בקצב שהוא עצמו מכתיב לעצמו..
תהליך זה קורה באדם, עקב תחושת האיחור, הפספוס.. שהחיים חולפים אך הוא עדיין לא חי, לא פעל, לא הגשים, לא חווה, לא הרגיש, לא התנסה וכ’ו.
ייתכן שאדם זה יהיה איש רב פעלים, אין לביוגרפיה שלו קשר לסוג החוויה, זוהי מציאות פנימית הקשורה לסוג הנגיעה שיש לאדם בעצמו.. רמת האוטנטיות של הנגיעה שלו בעצמו והמימוש המעשי של תוצאות נגיעה עצמית מסוג זה.
ח- טָרֶשֶׁת הַעוֹרָקִים.
הצטברות שומן על דפנות העורקים.
הצטברות שומן – חרדה שלא יהיו בעתיד המשאבים ההכרחיים לחייו של האדם. מיקום הצטברות השומן מלמד על מה ובאיזה נושא החרדה של האדם לגבי עתידו ויכולתו לעמוד בתהליך המימוש של החזון העתידי (שאף הוא נובע מן ההוויה השוכנת בלב האדם)
הצטברות שומן על דפנות העורקים – דאגה לעתיד, חרדה שלא יהיו לאדם את הכוחות לעמוד בדרישה של מסע חייו. איבוד הקשר הישיר עם הרצון הנובע מן ההוויה, אז באה החרדה והספק.
הספק מניע לפעילות יתר כדי לחפות ולפצות על הקשר לרצון שאבד או שהתעמעם.
אז האדם מתחיל לאסוף ולאגור שומן, כדי שיהיו לו את המשאבים לאתגר העתידי של מימוש הרצון הנובע מן ההוויה.
מימוש הרצון זהו מימוש של הסיבה העמוקה לחיי האדם, מדוע הוא פה ומה עליו לעשות.
הצטברות שומן על כלי הדם העורקיים – איבוד הביטחון של האדם ביכולתו לממש את דרכו..
ט- מוחמר בחדר חם.
חום מייצר האצה בתנועה. בקרטגוס יש תנועה מאוד מאומצת המביאה להתשה עמוקה ביותר, לכן חום מחמיר את מצבו, כיוון שתאוצה נוספת מביאה המשך תנועה על בסיס מערכת שחוקה.
מוטב במנוחה. בשֶׁקֶט. באוויר צח.
מוטב במנוחה – כיוון שהוא זקוק לה.
מוטב משקט – כיוון שהוא מותש עקב הקשבה לקולות חיצוניים משם הוא מאבד את הקשב לקול הפנימי שלו, משם הוא הופך חלש.
מוטב באוויר פתוח – עקב ההזנה של חמצן, ותחושת הלחץ הפנימי הזקוק לחלל רחב יותר
.
י- שטפי דם מהמעיים.
מעיים – אחראיות לספיגת החומרים להם האדם זקוק לאנרגיה מיידית, אך חשוב מזה – למרכיבים להם האדם זקוק כדי לצור את עתידו במובן של איכויות הנפש הזקוקות למזון מסוים.
המעיים יודעות מה לספוג עקב הקשר עם הלב, משם המעי מבין את החזון העתידי.
אך כאשר המעי איבד קשר ללב ואינו יודע מה עליו לספוג, משם מתחילות בעיות מעיים רבות.
שטפי דם במעי – המעי איבד את יכולתו להבין ולהיות מותאם לקצב זרימת החיים.
מדוע? כיוון שאיבד את המגע עם החזון היוצר את הכוונה לפעולתו, אז המעי מתבלבל וסופג בדרגות מהירות ואיכות שונות ללא מקצב ברור, משם נובע שטף הדם.
י”א – כאב מתחת לעצם השכמה השמאלית; ומתחת לעצם הבריח השמאלית.
עומס רגשי מצטבר בנושא האחריות האקטיבית שאותה אדם – קרטגוס חש.
אחריות הקשורה לעתיד שלו, ל”איך” הוא ניתפס בעולם על ידי האחר.
נושאים אלו יוצרים בקרטגוס עומס רגשי גדול.
הסימפטום מלמד כי יש לדפוס זה היסטוריה ארוכה (סקפולה שמאלית) כאשר המוטיבציה כיצד להיראות בעולם, היא הכוח המניעה (עצם הבריח – קלוויקולה)
זוהי תנועה בין ההיסטוריה העמוסה לעתיד שאינו קל לנשיאה – עם תחושת אחריות כבדה.
התנועה בין עבר לעתיד בקרטגוס, מלמדת על היעדרות הקשר של קרטגוס עם עצמו, אין לא שהיית הווה. הוא חי בצל היסטוריה כבדה מול תנועה לכיוון עתידי שאף הוא כבד.
מכאן הכאב ומותשות הפוגעת בלב.
י”ב – סיכום אדם –קרטגוס:
זהו אדם עם עולם פנימי עשיר וגדוש. אך שאין לו ביטוי בעולם.
זהו אדם שעשוי להיראות כחזק, דומיננטי, בעל הישגים וקריירה.
אך כל אלו, הם פספוס. יש בו צד רגשי עמוק שלקרטגוס קשה מאוד לבטא או להוציא מעצמו את אותם החלקים, שהם יסודות נפש האמתיים שלו.
הוא זקוק לסוג של הזנה, סוג של מגע מאוד מדויק, רגיש, קשוב. שיעזור לו להוציא מן כוח לפועל את איכות נפשו האמתית.
כיוון שלאורך רוב חייו, הוא לא ידע כיצד לבקש מגע מסוג זה, ומן הזווית של ה”כיצד” הוא נתפס על ידי העולם, לא ניתן לזהות את קריאת הלב שלו, מכאן שבכל חייו הוא בונה מבנה שאיננו נכון לו, לא מדויק וכמעט נוגע אך לא נוגע.. מכאן בעיות הלב.
כל חייו רצה מגע של רוך ואהבה, כאשר מבחוץ – כלפי החזות החיצונית לעולם, אך אחד לא יכול היה לדעת ולזהות את הרגישות הזו. עקב כך הלב הולך ומתקשה ולבסוף חולה.