צמח, ממשפחת ה – carassulacea, ענף של משפחת הוורדניים, תחילת טור חמישי בטבלת הצמחים.
הינה התיאור של המשמעות הרגשית בסימפטומים הגופניים מן המטריה מדיקה של בוריקה:
1- אפקט מיוחד על הלב; תעוקת החזה; מלאות בגרון:
עומס רגשי שמוצאו אינו ברור..
האדם חש גודש של עוצמה רגשית וצורך לדבר אותה. אך אין מילים לבטא מה שהוא מרגיש.
2- אפילפסיה:
נתק בין נפש האדם (המיתר הקיומי – שבלב) למוח.
תפקידו המרכזי של המוח: להיות מתווך בין הנפש (המיתר הקיומי שבלב) לשאר חלקי המערכת, וכן לתרגם, להבין ולנהל רגשות כגשר בין הרגשות למיתר הקיומי שבלב.
כאשר יש נתק בין המוח למיתר הקיומי (נפש האדם) המוח הופך לחרד במיוחד, ולגדוש ברגשות, כאשר אין הוא יודע כיצד לנהל אותם.. דבר היוצר עומסים המובילים לקצרים חשמליים במוח, אז הביטוי הוא דרך אפילפסיה.
3- כאב קהה, היעלמות תחושה, ברקמה שרירית ובסיבי השריר:
היעלמות תחושה מלמדת על היעלמות תנועת הרגשות באותו האיבר.
ניתוק רגשי, מצב של הלם, שוק וטראומה – כאשר המקום ששם יש היעלמות התחושה מעיד היכן קיים השוק, הלם או הטראומה (ע”פ הלימוד של משמעות האיברים במע’ שלד שריר)
4- כאבים מוגדרים היטב דרך השד ועד עצם השכמה השמאלית:
שד – איכות הנתינה והענקה.
שכם – היסטוריה של הנושאים אותם האדם מחזיק וחש אחריות כלפיהם
כאב – דבר שאינו במקומו
כאב משדר משד שמאל לשכם שמאל – היסטוריה מצטברת של אירועים רבים שבהם האישה חשה את העומסים הרגשיים עקב האחריות מלהיות במקום של נתינה למשהו אחר (לרוב לבני הבית)
אחריות שיוצרת עומסים רגשיים שאינם נוחים לה. אין בה הסכמה לדבר, זהו עול שהיא לא רצתה אותו, אך נקלעה לנסיבות המכריחות אותה (כביכול) להיות שם כאחראית ומעניקה.
5- ליחה צמיגית בגרון וקנה הנשימה:
הפרשות, ליחה – גודש הזקוק לפנוי, לרוב זהו גודש רגשי.
גרון – אזור המבטא את הצורך להתבטא קומוניקטיבית, מילולית.
קנה הנשימה- דומה לגרון, צורך בביטוי מילולי של תכנים פנימיים.
ליחה במקומות אלו – גודש בצורך להתבטא, שאינו מוצא את דרכיו הטבעיות, הוא קיים אך אין לאדם את הדרך לתמלל את מה שהוא חש. אין לתחושותיו מילים, למרות הצורך הגדול בביטוי.
6- מפרק היסטרי – Hysterical joint
מהי משמעות הסימפטום, שהמפרק מבטא או חווה היסטריה?
כיצד ייתכן כי מפרק חש היסטריה?
מפרק מורכב מארבעה יסודות – צומת בין עצמות (עיקרון) לשריר (תנועה) לגידים ורצועות (מגשרים) ולסחוס (מייצב ויוצר הרמוניה)
היסטריה במפרק, זהו הצורך ללכת ולהיות בתנועה ללא הידיעה לאן ללכת. אז המפרק חש היסטריה (כיוון שאין הוא יודע לאן עליו ללכת)
ממיקומו בגוף אנו למדים היכן קיים באדם אי הידיעה לגבי הדרך, המביאה להיסטריה.
כאב בכל המפרקים:
כל הפרקים בגוף כואבים – דבר המתחיל באי הידיעה לאן ללכת וממשיך עם חווית ההיסטריה היוצרת הליכה מוגזמת, מאומצת ולא מאוזנת. מכאן נובע הכאב.
7- תחושה מלאה, מתפרצת, כאילו מחסימה בלב:
החסימה שבלב, איננה מתחילה רובד הגופני, אם הדבר ייבדק קונבנציונאלית, לא ימצא בלב דבר. החסימה הינה רגשית.. אך אם אותה החסימה הרגשית תהייה נוכחת לאורך זמן ללא פיתרון היוצר תנועה לאותה החסימה, אז הלב עלול להיפגע קונקרטית כאיבר.
מהו הגודש הרגשי שקיים בלב?
חווית מהות, יסודות של תכנים בסיסים ועמוקים הנובעים מן ההוויה של האדם.
אשר בשלבי התפתחות ראשונים (עד שלב 8 – שלב הנעורים) אין להוויה מילים.
יש לה אדוות, צלילים, מנגינות, חלומות – המילים היודעות לבטא מהות, מתפתחות מאוחר יותר.
אם גודש זה לא ימצא את דרכו בעולם, ויישאר ברמת תחושת החסימה שבלב, הלב כאיבר עלול לחלות
8- מלאות חונקת בגרון:
גודש רגשי, בכי החונק את הגרון, חוסר אונים על חיסרון היכולת לבטא… את מה שקיים בלב.
9- עור רגיש, חיכוך בגדים גורם לתחושת עקיצות אינטנסיבית:
עור – גבול מול עולם המתחם את אדם על פי מידותיו. יצירת גבול זקוק לידיעה עמוקה יותר, על מה הוא שומר, את מה הוא מתחם, מהו היסוד באדם הזקוק לגבול..
כאשר ידיעה זו איננה ברורה – העור עלול לחלות.
רגישות יתר – נושא הגבולות מול העולם רגיש, האדם מודע להתמודדות עם הקושי ביצירת גבול בעולם חודרני, גס ומאיים.. לכן העור רגיש למגע.. כיוון שנושא זה רגיש באותה בעת לאדם המתמודד עם גבול שאינו ברור דיו.
10- הרגליים והידיים מרגישות כבדות וכואבות:
כבדות – הקושי להיות בתנועה עקב המשקל שהאדם נושא.
כואבות – עקב תנועה שאיננה מבינה את כוונת התנועה הנוצרת מן ה”רצון” שבלב.
האדם בתנועה עם תחושה שהדרך עליה הוא הולך, כל כך ארוכה… אין לדרך סוף. לא רואים את הסוף… מה שהאדם רואה, זהו רק את האין סופיות הסיזיפית של הליכה ארוכה מאוד.
מכאן הכאב והכבדות.
סיכום לאדם-קוטילדון:
אדם עם עוצמות רגש חזקות, בתחילת דרכו.
עם פוטנציאל עשיר, אך ללא ידיעה לכיוון התנועה.
מתאים למצבים בגיל הנעורים (שלב 8)
הפוטנציאל שבלב מתעורר לתנועה, אך האדם ללא הכלים הקוגניטיביים שדרכם הדרך תהייה מודעת וברורה יותר.
לכן האדם חש את העוצמות שלו כדבר סגור וחסום.
הוא זקוק לזמן כדי להבשיל כלים רגשיים, קומוניקטיביים להבנה עצמית ולביטוי הולם למצבו הפנימי.
הוא חש נדחף להליכה, כמו שאין לא ברירה, זהו הכרח קיומי.
אם הוא לא ילך – הוא יפסיד את עצמו ואת חייו.
לכן ההליכה בתחילתה (עבורו) קשה ומייגעת (עקב הליכה ללא בהירות לכיוון)
יש בו עושר רב, האדם לעצמו יודע את העושר, אך אין בו את היכולת לבטא עושר, עד יהפוך לדבר קונקרטי הניתן להגשה למשהו נוסף. מכאן נובעת מצוקה גדולה.
הבעיה המרכזית: חיסרון הכלים הנפשיים שעדיין לא הבשילו. אדם שנצמא בתחילת דרכו. אדם שרק עתה נולד (ללא קשר לגיל כרונולוגי)