נגזרת כימית הנלקחת מאופיום, שייך לתרופות מקבוצת הסמים. מעולם הצומח, משפחת האופייתיים.
סוף טור ראשון בטבלת הצמחים של מיכל יקיר.
מתוך המטריה מדיקה של בוריקה:
1- רעד בכל הגוף:
משמעות רגשית:
צורך לזוז, להיות בתנועה. אך כיוון התנועה אינו ידוע. יש את הכוחות לתנועה – אין את הידיעה לאן ללכת.
אפשרות לחרדה המונעת תנועה, עקב המשמעות של להיות בתנועה ולאבד את מוכר.
2- כיווצים לא רצוניים בשרירים של הזרועות והרגליים.
משמעות רגשית:
מע’ שלד שריר אחראית לתנועה – התנועה הולכת לכיוון מסוים כיוון שיש רצון פנימי המוביל את כיוון התנועה.
כיווץ – כוח שנאגר בריכוז גבוה, עקב הידיעה שיש לאגור כוחות לשם תנועה בעלת עוצמה.
כיווץ לא רצוני – הכוח לתנועה נאגר, ללא יכולת לניווט לכיוון התנועה – היעד לתנועה אינו ידוע.
3- תחושת גרד, עם חום, הירדמות באזור המגרד, עם עקצוץ.
משמעות רגשית:
גרד – אי שקט
חום – האצה, צורך להאיץ בתהליך, מיקום החום בגוף מלמד על המקום המבקש האצה בתהליך.
אזור שרירי רדום עם גרד – אי נוחות ואי שקט מחיסרון הידיעה לאן ללכת ומה על האדם לעשות.
4- סוכרת.
משמעות רגשית:
זוהי מחלה בעלת ארכיטיפ בפני עצמה: איבוד הטעם לחיים (לא במובן ההתאבדותי) החיים הופכים נטולי טעם ומשמעות, החיים מכאניים, אוטומטיים ללא חווית חיות ממה שאדם עוסק עימו.. יש תחושת ריק ביחס לעיסוק היומי. אין את תחושת היצירה או החיות שהייתה בעבר.. האדם חש עצמו ללא חיות.
5- שיעול יבש, טורדני, בלילה.
משמעות רגשית:
שיעול – מגמה לפלוט דבר מה שחדר את האדם, שאינו אורגני לטבע הרגשי של האדם. דבר המפריע לנינוחות הטבעית של האדם.
החמרת לילה – הזמן ששם האדם מרגיש את עצמו ללא הסחי דעת, אז הנושאים היותר עמוקים מתעוררים
הנושא המרכזי בתרופה זו (המובילה לשיעול הלילי) המצוקה סביב חיסרון הידיעה מה לעשות, לאן ללכת בחיים..
“כולם מתקדמים, רק אני לא, אני נותר מאחור.. אני חש שיש לחיים משהו להציע לי, אני יודע שגם לי יש דרך.. אך אין לי שום מושג מהי ואיך מתחילים את תהליך ההגשמה האישית, אני חש חוסר אונים, מצוקה גדולה, כולם זזים – אני לא”
סיכום על המצב הנפשי של התרופה, לאור ההיקשים הגופניים – נפשיים:
מצב כרוני שמתפתח על פני שנים רבות, שבוא האדם מרגיש את הצורך להיות בתנועה, חש כי יש כיוון לחיים, אך אינו יודע לאן.. הידיעה הקונקרטית לאן ללכת (בחיים) איננה ברורה.
ככל שעובר הזמן, האדם חש כי הוא “מאחר את הרכבת של החיים” דבר היוצר תחושת לחץ ומועקה על חיסרון היכולת לנוע קדימה..
מצב זו גורם למתח פנימי רב היוצר הצטברות של כוחות רבים שאין להם מוצא או ביטוי קונקרטי בתנועה של החיים.
ככל שחולף הזמן – האדם מאבד את האמונה בעצמו, ביכולת שלו לפלס דרך ולהתקדם בחיים, אז הוא שוקע לתוך מצב פסיבי (למרות שיש כוחות רבים) של תחושת חיסרון אונים (אין אונים) המוביל לאיבוד הטעם של החיים.. ומשם לעוד תופעות קליניות רפואיות שיבטאו את המצב.
זהו אדם אנרגטי, בעל נוכחות נעימה, מעורב חברתית וקומוניקטיבי (ריאות ושיעול) מגיב לקשר חברתי, אך אינו יוזם, יוצא שהוא תמיד נגרר אחר אחרים והוא עצמו אינו יוזם או מוביל בתוך קשר חברתי.
הנקודה המרכזית בתרופה:
יש כוחות, יש פוטנציאל, היכולות קיימות – אך אין את הידיעה מה עושים עם כל האפשרויות הקיימות.
חיסרון בירור הרצון: מה אני רוצה מעצמי, מן החיים, מקשר חברתי, וכו’. אי ידיעה עם כוחות רבים.