תרופה מן הצומח, ממשפחת ה – menispermacea (משפחה קטנה מן הטור הראשון בטבלת הצמחים של מיכל יקיר, קבוצה הממוקמת בין הנורתיים לאופייתיים)
1 – החמרה מתנועה, נסיעה במכונית, תנועת סירה בים.
סימפטומים מרכזיים: סחרחורות, בחילה, כאבי ראש, חולשה (מחלת ים) תחושת בחילה שעולה מן הבטן – תחושת ריקות בבטן.
משמעות נפשית:
המוח (רכב) אינו יכול להתמודד ולעכל את קצב האינפורמציה איתה הוא עוסק…
ככל שהתנועה מהירה יותר, יש למוח אתגר גדול יותר להדבקת הפערים בין מה שאדם מבין לבין הנושאים החדשים שעליו לעכל רגשית.
תהליך העיכול הרגשי – מחשבתי, דורש זמן.. אך רמת האינפורמציה מציפה את המוח ותפקודיו כאשר למוח אין את הכלים לעיבוד מהיר של אותה ההצפה, דבר שגורם לסימפטומים רב גוניים המישור המוח – עצבי.
סחרחורת: הצפה אינפורמטיבית ללא כלים לעיבוד של אותה האינפורמציה.
בחילה: חוויות רגשיות שהן תוצר של התנסויות המתרחשות מהר מיכולת האדם לעכל ולהבין את מה חווה והרגיש. מכאן הבחילה וההקאה (מגמה להוציא את העודפים הרגשיים, כדי להצליח לעכל את הקיים, בקצב הטבעי לאדם)
2- החמרה כאשר האדם אינו ישן מספיק כפי צרכיו, או באנשים העובדים בלילה.
שכיח לראות תופעה זו באנשי רפואה, צבא, טייס אזרחי וכו’ העובדים משמרות לילה, וכן באימהות צעירות שאינן ישנות לאחר לידה, עקב הדאגה וצורך לטפל ברך הנולד.
תופעות קליניות הנובעות מחיסרון השינה:
תופעות במישור המוחי – עצבי, חולשה, סחרחורות, קושי בריכוז ומחשבה, בלבול, שכחה, איבוד הקואורדינציה התנועתית, אפשרות לחולשת השריר הצווארי ה – sternocleo mastoid, נטייה לעצב ולדיכאון.
משמעות נפשית:
זמן הלילה, בארבעת הזמנים של היום (בקר, יום, ערב, לילה) האדם חוזר לעצמו.
חזרה זו הינה למגמת ריענון, הטמעה של אירועי היום ועיבוד שלהם, ההצטרפות של אירועי היום לבניית ה”אני” – תהליך המתרחש בלילה, בעיקר בשינה.
השינה משרתת זמן להתחדשות, גדילה, הטעה של נושאים שהאדם חווה באופן שהוא נבנה מהם, וכן זהו הזמן לקשר מחודש עם יסודות נפש בסיסיים שאם הם נעדרים, האדם עצמו נעדר.
חיסרון השינה בתרופה זו מהווה סיבה לאיבוד איזון רב מערכתי, עקב “אני” שאינו מבוסס ומושרש דיו. ה”אני” עדיין בשלבי התפתחות, ומקום קיומי זה נבנה בעת השינה, שם מתרחש תהליך ההידוק של החווית ה”אני”.
לאורך זמן – גם בקרב אנשים מגובשים וחזקים, אורח חיים ללא שינה, יפגע היכולות הקוגניטיביות וייצור תועפות נפשיות כמו עצב ודיכאון עד לאיבוד שפיות מלא, עקב התהליך שהוסבר קודם.
3- חולשה וניוון עד לשיתוק של השריר הצווארי ה – sternocleo mastoic :
עיקרון שריר: תנועה (לכל שריר יש את הטריטוריה של הנושאים אותם הוא מניע, נושא הנקבע על פי מיקומו של השריר במע’ שלד שריר)
שרירי זה מחבר את מוח (רכב) לגוף, באמצעות הביטוי הרגשי, קומוניקטיבי (הסוסים, במשל המרכבה)
תפקידו של שריר זה: לסנכרן מחשבה ותגובה לחוויה שאדם חווה.
שיתוק בשריר: שיתוק של הפונקציה הרגשית שהיא זו שעברה שיתוק, דבר המקבל ביטוי קליני באיבר המקביל.
האיכות הנפשית שעברה שיתוק:
הצפה רגשית של אירועים וחוויות שהאדם אינו מוצא את מקומו מולן, ואינו יודע כיצד להגיב להם.. מצד אחד הוא מחויב לתגובה ומצד שני אין לו כלים לדעת מה איך וכיצד להגיב.
מצב זה גורם לסוג של “הלם” וטראומה, היוצרים עצירה ושיתוק ביכולת התגובה של האדם.
מכאן החולשה והשיתוק של שריר זה.
ההצפה הינה רגשית – והטראומה הינה מוחית, במובן של חיסרון היכולת להבין קוגניטיבית את המתרחש ולהגיב בהתאם.
4- שיתוק וחולשה של עמוד השדרה, בעיקר של החוליות המותניות:
חוט השדרה הינו חלק מן המוח (המושכות של המרכבה דרך הרכב – המוח לסוסים – הרגשות)
עצמות: מבנה, עמידה… לכל עצם עיקרון השייך לו על פי מיקומו במע’ שלד שריר, הקשור ליציבות, למבנה ולעמידות.
החוליות המותניות: עיקרון ההישרדות.
חולשה עד לשיתוק בחוליות אלו, חווית חוסר אונים וחולשה ביכולת לשרוד. האדם חש ללא תמיכה, ללא עזרה מגורמים חיצוניים, וללא משאבים פנימיים משל עצמו להתמודדות עם מצבים בהם קיימת החוויה ההישרדותית.
חוויה הישרדותית בתרופה זה קשורה בדרך כלל להתמודדות עם נושאים בהם האדם צריך לגלות אחריות ומשענת למשהו אחר נוסף .. כמו: ילדים, מטופלים, הורים, וכו’…
אחריות שלאדם עדיין אין כוח ויכולת לעמידה עצמאית שם (עקב תחושת “אני” חלש)
מכאן החולשה עד לשיתוק של חוליות מותניות.
5- זיקה למוח ולעצבים, האטה בתפקוד שלהם – מחלות עצביות ניווניות, שתוקים, צניחה של העפעף, כבדות כללית, חיסרון של תחושה באזורים החלשים, אלכוהול או סמים מחמיר את מצבם (רגישות לחומרים כימיים – כולל תרופות קונבנציונאליות)
משמעות נפשית: הרכב (המשל המרכבה) חלש. אין לו (עדיין) את הכישורים לסוגי ההתמודדויות שהוא מחויב להם..
קיימת דרישה אבולוציונית הנובעת מן הלב (המיתר הקיומי) הדורשת תנועה קדימה.
לתנועה זו יש דרישה להתפתחות של איכויות שכעת הן צעירות, אך העתיד יגדלו. שהן הזיקוק של חווית ה”אני” דרך העבודה עם השכל, שהוא חלש עדיין.
מכיוון שה”אני” עדיין אינו מגובש דיו, וקיימת הדרישה לתנועה קדימה, דבר המחייב את המוח למאמץ מיוחד… מכאן הבעיות הרב גוניות של נושא המוח והעצבים.
האזור שנחלש מלמד על האתגר שהאדם חש שאינו מצליח להתמודד עימו:
ידיים – עשייה של פרטים קטנים
כפות רגליים – תחושת קרקע, יציבות ושורש
עפעף – חיסרון היכולת לראות את התמונה הרחבה