האיכות הבסיסית של מימן: תחילת ההתעלות, העלייה לשמיים.
עיקרון המימן באורגניזם האנושי, בא להראות כי קיימת באדם נטייה ומשיכה אורגנית טבעית לחוש את הנסתר, ולחפש את הדרך אליו.
המשיכה של האדם ל”רוח”, לנושאים המרוממים את נפש האדם, הם שם כנטייה מולדת.
האדם נולד עם הנטייה להימשך לנושאים בעלי אופי “רוחני”.
מימן צעיר:
אדם שחש את ריק הקיומי, ויודע אינטואיטיבית כי התשובות לנושאי הריק הקיומי, קיימים ב”עולם הרוח”.. עולם שבתחילה אינו ידוע, והוא עצמו אמורפי לחלוטין, דבר היוצר קושי ומבוכה רבה באדם..
כיוון שהצורך והמשיכה הטבעית, איננה ברת הכחשה ולא הדחקה או התעלמות.
אך בשלב צעיר נושא זה אינו נגיש בקלות ולא ניתן לגעת בו באופן ממשי, האדם חש את עצמו כמו שהוא מנסה לאחוז ברוח. אך הרוח חמקמק.
מתוך חוסר אונים זה האדם מתחיל את המסע שלו במעלה במדרגות..
במימן צעיר יש נפש חפצה, אך נושאים רבים אינם מובנים ולא מוגדרים דיים, דבר הגורם לקושי המרכזי בדרכו של האדם, והוא החיסרון שבעקביות.
מימן – בדרך כלל נוטה להתפזר, לנוע מנושא לנושא, להפוך לתזזיתי ולכן למגורה וסטימולטיבי.
חיסרון העקביות אינו מאפשר למימן להתבסס, וזהו מקום שבו אנשים רבים נעצרים…
כאשר מן הזווית שלהם הם טעמו וחוו דברים רבים (מתוך החיפוש והכמיהה הנכונה) אך התפזרו ולא היו עקביים דיים, וכך היה נדמה להם כי טעימה קלה של נושאי רוח מספיקה כדי להביא להעמקה ולגרביטציה של רוח לתוך חומר, דבר שבאמת מחייב זמן רב ודרך ממושכת.
במימן צעיר – הכוונה הראשונית נכונה, האינטואיציה נכונה – אך לא המעשים.
תהליך המימן והצלחתו בדרך תלויים באיכות אחת בלבד, והיא יכולת ההתמדה.
בתחילת דרכו של המימן, אין הדרך ידועה ואף לא הכיוון… כאשר האדם מתחיל את דרכו, היא עצמה נחשפת בפניו ונותנת לאדם עוד ועוד רמיזות והכוונות לדבר הנכון.
תכלית יסוד המימן בנפש האדם:
להצליח לממש את הרוח בתוך החומר.. להפוך תוכן רוחני לגשמי, לדבר שניתן להגיש באופן ברור מודע לעולם כתוצאה ותוצר של דרך “רוחנית” שהאדם הלך ועשה במהלך חייו.
יסוד זה ניזון מן המשיכה האורגנית של האדם לרוח דרך האיכויות של המיתר הקיומי המזין ומעורר את איכות המימן…
איכות המימן זקוקה להמשכיות רצופה, עיקשת, מתמידה.. כאשר לא הניצחונות ולא הכישלונות הם המדד לדרך נכונה, אלא רק איכות ההתמדה בדרך, היא זו הנחשבת. ההתמדה – למרות הכישלון או ההצלחה.
אותה הנקודה שאליה האדם חש משיכה מגנטית, אורגנית, הינה נקודה אישית.
נקודה זו היא תהייה ה”רוח” המובילה של אותו האדם. ייתכן כי הדבר יהיה ויגשים את עצמו דרך קריירת ספורט, וייתכן כי ה”רוח” המושכת תהייה סביב עבודה עם אנשים בשנואים שונים כגון הוראה, טיפול, הדרכה, יעוץ וכו’, שם האדם יחוש כי מגשים בתוכו נושאים של “רוח” עקב סוג המגע שנוצר עם אדם נוסף..
וייתכן כי ה”רוח” באדם אחר תיקח אותו למחוזות חדשים שיפרו ויזינו את עולם כולו..
מה הם שמיים ורוח בעבור האדם, תלוי באיכות המיתר הקיומי שבלב. אך המימן הוא זה המוריד אותו לארץ, והופך את אותו התוכן למבוסס, מושרש ובר מסירה לאדם נוסף.
סיכומי הדברים:
א- מימן מסמן את “סולם יעקב” של האדם.
ב- לכל אדם סולם יעקב משלו.
ג- סולם יעקב מהווה יסוד מולד באדם, שלא ניתן להתעלם או להכחיש לאורך זמן, ותבוא השעה בחיי האדם שסולם יעקב יהפוך פעיל.
ד- מטרת מימן (סולם יעקב) לדחוף את האדם לכיוון הנכון, לתת לו את הבזקי התודעה המושכים אותו לדרך הנכונה, המראים לו את העתיד.
ה- מטרה נוספת: לאפשר למיתר הקיומי לצור לעצמו אקלים הזהים למקום ממנו הוא שאוב, לצור לעצמו “בית” בעולם חומרי וגס.
ו- למרות זיכרון אורגני שיש באדם, אין בדבר די. בכל מקרה “האדם לעמל יולד” (איוב ה-ז) ויהיה עליו לעבור כברת דרך ארוכה ומייגעת – אשר שכרה בצידה, לשם ההגשמה של שמיים בתוך ארץ, ובכך להנכיח את יסודות האמת במיתר קיומי כבית עם אקלים בעלי אופי חדש, המתאימים כלבוש למיתר הקיומי, ומגשימים רוח בתוך חומר.
ז- נקודה מרכזית: הצורך בהתמדה בדבר אחד לאורך זמן.
מה הם פרקי זמן בהם מדובר? בעשרים שנים לפחות, של דרך אחת ואחידה.