האיכות הבסיסית של הכלור: עיקרון האחדות, הערבות ההדדית, השוויון. הכול אחד.
עיקרון האחדות, בא ואומר את הדברים הבאים:
העולם כולו אחד. יש בעולם רמות שונות ורבות של צורות חיים, היוצרים פסיפס רב גוני ועצום באופני הביטוי שלו.. אך כמבנה שלם וכולו חי, נושם ופועל באותה במסגרת (העולם) כולם הם חלק מן המארג של השלם, של עולם כיחידת קיום בפני עצמה – המורכבת מן הפרטים.
כל פרט מן הפרטים הלוקחים חלק בשלם, יש לו קיום ואיכות בפני עצמו.
ייתכן כי אותו הפרט יראה כמו שהוא עצמאי, כמו שהוא פני עצמו, חי לעצמו, פועל למען עצמו, כמו שאינו קשור ולא שייך לסובב או למכלול הרחב של האקלים והעולם שבו הוא פועל..
אך אין הדברים כך.. גם אם אותה צורת קיום מדמה בנפשה שהיא אינדיווידואלית עד לרמה שאין לה חלק בסובב אותה, אותה צורת קיום טועה (טעות המתאימה לבני האדם)
אותה צורת קיום איננה יכולה להתקיים אלמלא העולם על כל פרטיו תומך ומאפשר את קיומה..
הקיום של כל פרט נתמך ונשען באמצעות כל שאר בפרטים המקיימים את הפסיפס השלם.
כל צורת קיום מושפעת ומשפיעה בתוך הפרטים מהם השלם מורכב.
לשלם בעצמו יש אופי ואיכות והוא עצמו כצורת חיים עם איכות אישית ואינדיווידואלית.
לכלור דרגות התפתחות רבות, שכולן הן תוצר של ההבנה של האדם שאיזה עולם הוא חי, מהם הגורמים הסביבתיים התומכים בקיומו, כיצד הוא עצמו מהווה יסוד היוצר אפקט על השלם עקב מחשבותיו, דיבורו ומעשיו.
לכלור מפותח יש מודעות מלאה שממנה נובעת אחריות, צניעות וענווה ביחס למיקומו ולתפקידו בתוך התנועה המתהווה של השלם, הוא העולם בכללו.
כלור צעיר הזקוק להתעוררות, עדיין לא הכיר בתוצאות של האפקט של מעשיו על הסובב, הוא חי למען עצמו, למען אינטרסים אגוצנטריים של רווח מול הפסד, הוא חי כלקחן וכמנצל..
ייתכן כי כלור צעיר (אין לדברים קשר לגיל הכרונולוגי, אלא לדרגת התפתחות שהאדם יזם לעצמו, ברצונו, בבחירתו האישית שאיננה תלויה בגורמים חיצוניים) יביא לידי נזק סביבתי רב מערכתי עקב גישה אגואיסטית – אגוצנטרית.
הנקודה העיוורת בתודעתו של כלור צעיר, הינה העובדה שמעשיו המובילים לנזקים סביבתיים, חוזרים אליו ומשפיעים עליו, בין אם הוא חש בכך ובין אם לא..
בדך כלל כאשר הכלור הצעיר יתעורר לדברים, מצבו יהיה קשה מלתקן… לכן מוטב התעוררות מוקדמת של איכות הכלור הנפשי.
איכות הכלור הנפשי:
כאשר איכות זו החלה להיות פעילה, האדם חש את צורך לטהרה ולניקיון. אין הכוונה שהוא התלכלך והזיע מקשיי היום יום ולכן זקוק למקלחת…
הניקיון הינו נפשי. עליו להיטהר מנושאים רגשיים מעוררי קושי ונגטיביות, תפיסות עולם מעכבות כגון: תחרותיות – שתמיד יש בה מנצח ומפסיד.
קנאה – שתמיד יש בה התכווצות נפשית המובילה לאפשרות להכאבה לאדם שהוא המשקף את הסיבות לקנאה.
מרמור, עצבות, דיכוי רגשי – שתמיד יביאו גישה שאיננה מאפשרת לאדם לגלות יסודות נוספים ביכולות שלו. ועוד….
וכן טהרה מדפוסי התנהגות שהתבססו באדם בגיל צעיר, עוד לפני התעוררות הכלור כיסוד נפשי פעיל, שאינם מתאימים ממקומו של האדם במצבו בהווה – המופנה כלפי עתיד טוב יותר.
או מאירועים מן העבר ההופכים להיות מעכבים בתהליך ההתפתחות של האדם (טראומות, יחסי אנושי, קשרים חברתיים שהאדם היה חלק מהם הזקוקים לשינוי למקומו בהווה ועוד..)
טהרה אמתית הינה הזיהוי של יסוד הנפש האדם, אותו היסוד שלא התלכלך מעולם..
אך הוא עצמו מכוסה ואינו פעיל עקב מערכות התנהגות שגויות המכסות ומצפות אותו.
התעוררות נפשית הינה הזיהוי של אותו היסוד הנפשי העמוק הבלתי תופס לכלוך וזוהמה.
היסוד הנפשי שאינו נדבק בזוהמה:
ככל שאדם טהור רגשית ומחשבתית, אותו היסוד הופך לפעיל יותר, המכתיב את דרכו של האדם.
אז האדם הופך לגורם משפיע באופן פעיל על תנועת השלם ומגמתו.
מתוך היסוד בנפש האדם שאינו תופס לכלוך, נובעת תודעת השלם, ההבנה של תנועתו וחלקו היחסי של האדם בתוך תנועה זו.
כאשר אותו היסוד הופך פעיל, האדם מכיר את עצמו באופן יותר ישיר, אוטנטי, נכון ומדויק.
משם צומחת התבונה של “תורת הכאוס” – אין בעולם כאוס, קיים בעולם סדר והיגיון מופתי, כיוון שכל חלקי עולם שזורים זה בזה.. ומשפיעים זה על זה…
לראות את המכלול השלם ולהבין את כלל חלקיו וכיצד הם חוברים ביחד לשלומות, ומהו האופן בו הם יוצרים אפקט הדדי (לכל צורת חיים איכות ומשקל סגולי המאפיין אותה, ומכאן אופן השפעתה על השלם) ידע זה נובע מכלור בוגר ומפותח, שמשמעותו: הפיכת היסוד שתמיד טהור, בנפש האדם ליסוד מודע, פעיל ומרכזי שהופך להיות המרכז של ההוויה האנושית.
עיקרון השוויון:
עיקרון זה מתפתח באדם באופן טבעי וספונטני עקב כל מה שנאמר למעלה.
אכן יש לאדם מיקום רב משמעות בתוך השלם של העולם, אך להכיר את הפרופורציה הנכונה של מיקומו תלוי רבות בהבנה של הנושאים הקודמים שנכתבו.
אם הם הובנו כראוי, הדבר מביא את האדם למקום ששם הוא משתווה ושווא לכל צורות החיים (כיוון שכל חלקי השלם עקרוניים למבנה של השלם)
אז יתאפשר לו תהליך ההשתוות. להיות בשוויון, כמו שהאדם שווא בקומתו לאותה צורת חיים השונה ממנו (אולי גבוהה ממנו ואולי נמוכה)
כאשר האדם שווא ומשתווה לצרות חיים באשר היא, אותה צורת חיים נפתחת לאדם באופן ספונטני, כך שנוצר קשר קומוניקטיבי בינו לבין אותה צורת חיים…
עקב סוג זה של קומוניקציה, קשר וחיבור, האדם זוכה להבנה ולידע אמתי על אותה צורת חיים.
וכאן “השמיים הם הגבול”.