האיכות הבסיסית של הנתרן: יצירת קשר אנושי, של אדם לאדם, לב ללב.
בעקבות האינטראקציה עם האחר, האדם עצמו גדל.
הצורך הפנימי להיות בקשר, להיות ביחד בתנאים של הערכה וקבלה הדדית, הינה נטייה טבעית בנפש האדם.
בכל פעם שהאדם פותח את ליבו ומאפשר למישהו נוסף להיכנס לעולמו הפנימי, הוא כביכול לוקח סיכון שהוא עצמו יעבור שינוי, שהמגע עם האחר ישנה אותו, שמקומו הראשוני לא יהיה דומה יותר לאחר שאדם נוסף נכנס לתוך עולמו הפנימי.
השינוי הפנימי שאדם עובר עקב קשר שם היה פתוח באמת, אכן מותיר רושם עמוק בנפש האדם.
לסוגי קשרים של “לב ללב” יש בדרך כלל ייחודיות המתאפיינת בקשרים אינטימיים.
אך איכותו של הנתרן איננה רק בקשרים אינטימיים, אלא בכל ההיבטים של קשרי אנוש.
האדם עצמו – למרות הנקודה הייחודית שעימה בא לעולם, זקוק להפריה של קשרים חברתיים וזוגיים, כך אותה הנקודה הייחודית שיש בו (הטמונה בלב) מאותגרת דרך הקשר עם האחר ועוברת עקב כך הגדרה עצמית מדויקת יותר.
לכן המשיכה הטבעית לקשר אנושי, למגע האנושי, הינו תבלין הכרחי בדרכו של כל אדם..
אחת מן התופעות השכיחות ביותר, שאולי כל אדם חווה לפחות פעם אחת בחייו, זוהי האפשרות לפגיע הרגשית עקב יחסים קרובים עם אדם אחר, אולי ביחסים חברתיים ואולי ביחסים אינטימיים.
שכיח מאוד כי אותה הפגיעה תותיר באדם סוג של חותם שעלול לסגור אותו כלפי אפשרויות של יצירת קשרים נוספים.
אנשים רבים באים לצור קשר חדש כאשר ליבם עדיין לא החלים מקשרים קודמים, דבר העשוי להעמיק את המורכבות שכבר קיימת.
הינה שלוש אפשרויות שכיחות לתוצאות של קשרים אינטימיים שהותירו חותם בנפש האדם.
מצבי נתרן שונים:
1- אדם שנפגע בקשר אינטימי, ומאז הוא והיא, סגרו את ליבם עם החלטה נחושה שהם לא יתנו לאף אדם להיכנס לתוך עולמם הפנימי. ומאד הם חיים לבדם, סגורים, בטוחים מפגיעה נוספת, אך בודדים.. ויש אפשרות שבדידות זו תהפוך לדרך חיים, שם הם מסוגרים לבדם…
למהלך נפשי זה, יש מחיר כבד מאוד…
במקרים רבים, עקב אותה הפגיעה והסגירות הרגשית, האדם מתקשה עם השנים, ליבו מתקשה, וזהו מחיר קשה מאוד ליסוד הייחודי של האדם שזקוק לאינטראקציה, שבלעדיה האדם נותר בודד.
עדיף לו לאדם להסתכן בפגיעה נוספת ולא לוותר על האפשרות לקשר אמתי.. יש שם אדם אחר הממתין לו\לה, ואולי מרגיש בדומה.
2- אדם שנפגע ונסגר, אך אינו נמנע מיצירת קשרים חדשים. אך אותם הקשרים החדשים לא חודרים אותו יותר, הם חיצוניים, אולי אף סתמיים חסרי טעם, מחוסרי משמעות.
יש מחיר כבד ליצירת קשרים מסוג זה, הם מהווים סיבה להתכנסות והתנתקות הדרגתית של האדם לתוך עצמו, לתוך עולם מבודד ומנותק.. ככל שיתמיד ביחסים מסוג זה, תיתכן העמקה של תחושת הכאב, הייאוש מבני אדם ומקשרי אנוש..
גם כאן – היה כדאי לו לאדם להסתכן להיות כנה, ישר ואמתי ואולי להיפגע, אך לאפשר לליבו את הפתיחות והחלל להתנסות משם באה היכולת להמשך תהליך ההתפתחות שלו, להגדרה העצמית המפריחה שממה.
3- הלו שעקב פגיעה וסגירות רגשית, מנצלים את האחר לצורכיהם, ורואים באחר כלי למימוש צורך כלשהו..
אנשים אלו יוצרים קשרים שם הם עצמם אינם נוכחים אלא הרצון לקבל לעצמם משהו מאוד ספציפי מן האחר, שבמקרים רבים הצד השני עצמו לא התכוון לסוג קשר בעל אופי פונקציונאלי.
המחיר של גישה זו, מהווה סיבה של נתקים רגשיים עמוקים של האדם מן הייחודיות השוכנת בליבו. זוהי גישה שמורידה אדם לדרגת חומר וגוף, ויש לה מחיר כבד לפוטנציאל שבאדם, שלשמו הוא כאן.
מסקנת ביניים:
מוטב להישאר עם לב פתוח ונפש חפצה ואולי לכאוב, מאשר לבחור בהסתגרות, ניתוק ומרחק.
נתרן בריא:
זהו אדם פתוח, שיודע מתי ובאיזה מצבים ראוי להיפתח או להיות פתוח חלקית.
מתי להביא את עצמו נקי ומתי באופן שמור.
זהו אדם שההתמודדות עם אכזבות או קשיים קומוניקטיביים הקשרים, הובילו אותו לבדיקה עצמית, לבחינה עצמית, משם הוא התקרב יותר לעצמו וזיכך בתוכו יסודות רגשיים שהיו למכשול, כך נגע בעצמו באופן נקי ועמוק יותר.
התוצאה של מהלך זה: תבונה, חוכמה המתפתחת מניסיון חיים.
תבונה וחוכמה בעלי איכות חייה נושמת וממשיכה להרבות את עצמה.