מיקום: בקו ישר מעל מעי דק 11, בשקע על הגבול העליון ב – super scapula fossa
איכות: נקודת הצטלבות עם: המחמם המשולש, כיס המרה, מעי גס.
נקודה המחברת ארבע תעלות ינאגיות.
שם הנקודה: Grasping the Wind – לאחוז ברוח, להחזיק את הרוח.
סיפורה של נקודה:
רוח זהו יסוד שלא ניתן להחזיק או לאחוז בו. אדמה ואף מים ניתנים לאחיזה, אך לא הרוח.
הרוח חמקמקה ביותר, ניתן לחוש בה אך לא ניתן לכלוא או לאחוז אותה.
על איזה רוח מדובר?
לא על הרוח בטבע – אלא על הרוח שהיא זו המנשבת בליבו של האדם.
רוח המביאה השראה ופותחת לאדם כיווני מחשבה חדשים, דרכים חדשות לראות ולהבין את מה שהיה חסום עד כה.
רוח ידועה ונוכחת עקב תנועתה, ללא תנועה הרוח איננה רוח, היא אוויר.
לעיתים אדם עשוי לחוש את הרוח, אך נקודה זו איננה קשורה למשב הרוח אלא ליכולת של האדם לאחוז ברוח כאשר היא באה.
הנקודה בונה באדם את הכישורים להחזיק בידיו רוח.
על הכישורים הנדרשים לאחיזה ברוח:
1- לב פתוח, שואל, קשוב ודרוך.
2- נפש חפצה – אדם הדורש את הבלתי יודע.
3- יכולת ההיקש בין נושאים ודברים שאינם הגיוניים בתחילה, והופכים למובנים לאחר זמן.
4- רגש חי, נושם, פעיל. לא מדוכה, נוכח. לא מתפרץ, קיים. לא משתלח, מתבונן.
5- דעת חקרנית, סקרנית, לא ביקורתית, לא צינית, לא סרקסטית.
6- יציבות נפשית המבינה את הזמניות של כל דבר, שאיננה זקוקה לאחיזה סימביוטית עם הנושאים שעימה היא עוסקת.
7- נפש בלתי תלויה בדבר, אך נוכחת, יציבה, מישירה מבט.
8- נפש שאיננה משמרת ישן, איננה זקוקה להישענות על הישן, מכירה בזכויות של הדרך אך איננה נשענת עליהן.
9- אדם המוכן לוותר על כל מה שהשיג ויודע לכוון לדבר והצעד הבא של חייו.
10- אדם היודע להודות.
סיפורו של האדם:
נקודה זו ייחודית מאוד, כיוון שיש בכוחה לבנות באדם את הכלים הנפשיים – רוחניים, לאחיזה ברוח. היא רלוונטית בתזמון התפתחותי מסוים ביותר, אם הדיקור שלה אינו בזמנו, הנקודה תהייה עם אפקט מקומי בלבד.
כאשר הנקודה רלוונטית לאדם, יש בכוחה לעורר את הרוח, הרוח הייחודית לו, זו המביאה עימה משב של השראה, התחדשות, רעיונות, גלויים, חדשנות, נגיעה בנסתר.
מצבים מקדימים המרמזים לרלוונטיות שלה:
כאשר האדם זקוק לכלים שיאפשרו לו לאחוז ברוח.
כאשר האדם חש את הרוח – אך אינו יודע כיצד לעבוד עימה, כיצד להפיק ממנה את דבריה.
כאשר האדם חש כי אבק ובוץ החיים כיבה בו את האש, והוא זקוק לרוח שתבוא ותלבה את האש, ותפיח בו מחדש את החיות והיצירתיות שהיו בו וכמו וכבו.
אדם שהחל לדבר עם הרוח, ואופן ההבנה שלו את סוג הדיבור עם הרוח אינו מדויק, אינו הולם את איכות הדיבור של הרוח, הוא זקוק לעידון השפה הפנימית שלו.
אדם שחש את הרוח, ומתכחש לדיבור. עקב החשש, הקושי להיפתח למקומות חדשים, או עקב פערים חינוכיים, כאשר הפוטנציאל של אותו האדם נמשך טבעית לרוח, אך אין לו את ההכשרה או הלגיטימציה החינוכית – תרבותית לתוכן שהרוח מביאה עימה.
סיכום:
נקודה המלמדת את האדם להחזיק בידיו את הרוח.
להחזיק את היסוד היצירתי המתחדש שיש בו.