כליות ה’, תחנות האבולוציה – ארכיטיפ צ”ח

“הוא היה אומר:
א – בן חמש שנים למקרא,
ב – בן עשר למשנה,
ג – בן שלש עשרה למצות,
ד – בן חמש עשרה לתלמוד,
ה – בן שמונה עשרה לחופה,
ו – בן עשרים לרדוף,
ז – בן שלשים לכח,
ח – בן ארבעים לבינה,
ט – בן חמשים לעצה,
י – בן ששים לזקנה
יא – בן שבעים לשיבה,
יב – בן שמונים לגבורה,
יג – בן תשעים לשוח,
יד – בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם”
(אבות ה,כא)

וברפואה הסינית – כליות מכילות ואחראיות לחיוניות היסוד שממנו החיים נובעים.  חיוניות היסוד נעה במעגלים של שבע שנים בנשים. כל שבע שנים ע”פ רפואה סינית, יש קפיצה של התפתחות גופנית ונפשית – ההולכות בקנה אחד – עד סוף החיים.
בגברים תחנות התפתחות החיים ע”פ הרפואה הסינית, מתרחשות כל שמונה שנים. כלומר כל שמונה שנים זכר גדל ומתפתח גופנית ונפשית.
אותה חיוניות היסוד הטמונה בכליות, היא הביטוי לחיים עצמם, וכאשר היא מסתיימת, הסתיימו החיים.
ע”פ תפיסות סיניות אלו, ניתן לשמר איכות זו ע”י אורח חיים נכון ומאוזן.
אורח חיים שוחק, או בזבזני הנשען על יצרים גופניים מסוגים שונים, שוחק את החיים, וגורם לסיומם בטרם עת.

חיי האדם בנויים מתחנות. בין תחנה לתחנה – יש תהליך התפתחות המתאים והכרחי לתקופת הזמן המתוחמת בין שתי תחנות.
ההתפתחות המתרחשת בין תחנה לתחנה מוכתבת על ידי שני האספקטים של הכליות:
הפסיבית והאקטיבית (תהליך הנלמד מן הצד הביולוגי של נפרוני הכליה, שם יש ספיגה אקטיבית של נוזלים המחייב את המערכת להשקיע אנרגיה בספיגה. או ספיגה פסיבית של נוזלים בתהליך של אוסמוזה הנוצרת לאור מפלי ריכוז של מלחים, נתרן ואשלגן)

להתפתחות של האדם בין התחנות יש צד אחד המכריח התפתחות ולעיתים מאלץ אותה. וזהו עצם השינוי הביולוגי של הגוף המשתנה.
שינויי הגוף בגיל ילדות לנעורים ולבגרות, מחייב באדם גם שינויים נפשיים.
שינויים ביולוגיים לאחר גיל הנעורים, אינם מכריח יותר שינויים רגשיים או נפשיים עמוקים יותר.
עד גיל הנעורים יש לעצם השינוי הביולוגי, גם צד הפותח פוטנציאל נפשי, ומכריח את האדם להיחשף לצדדים רגשיים עם עומק נוסף.
מגיל הנעורים לכיוון החיים הבוגרים של האדם, קיימות תחנות של שינויים גופניים ששם השינוי הגופני לא יאלץ או יכריח את האדם להיחשף לצדדים פוטנציאליים נוספים שממתינים לאדם.

מגיל 21 בערך על האדם ליזום לעצמו תהליך השתנות של המשך התנועה שלו בין התחנות שאותם הוא יעבור.
אם האדם לא יזום תנועה התפתחותית זו לעצמו, השינוי הפנימי לא יתרחש.  הוא יעבור בין תחנה לתחנה כאשר הגיל מתקדם והזקנה אף היא מביטה אליו, אך האדם נותר מאחור, בגיל התפתחותי של נער ולעיתים אף של ילד.
תהליך ההתפתחות הפנימי של האדם, כאשר הוא נעשה באופן הרמוני,  מתרחש תמיד במובן הגופני והנפשי במקביל.
במקרים רבים, אדם נעצר בתהליך ההתפתחות שלו בגיל צעיר יחסית. אז תנועת החיים שלו אינה נכונה ולעיתים דבר זה יוצר הפרעות מסוגים רבים.

חיי אדם שהתפתחו רק במישור הגופני, מביאים לידי תהליך ההתפתחות של פוטנציאל נפש האדם שנותר רדום, מדוכא, חסום, מודחק – וגורם לאדם להישאר בדרגת ההתפתחות שלו, במקום האחרון ששם הוא חווה תהליך של “חיים” באמת.
בקרב רוב בני האדם זיכרון “חיים” זה קשור לגיל ההתבגרות, שם הם נחשפו לכוחה של החיוניות המינית. דבר זה גורם לאנשים בגיל מבוגר יותר לנסות לשחזר את אותה החוויה של “חיים”, והם מאמצים דפוסי הנהגות של נער בגיל מבוגר לקראת גיל זקנה, עם סירוב וקושי לקבל את מקומם ואת הזקנה הקרבה, עם הידיעה של החיים המסתיימים.

ככל שהפוטנציאל הפנימי חזק באדם, והוא לא מומש, מציאות זו עשויה להפוך באדם למצוקה אמיתית, אשר יש לה שני נתיבים.
הראשון – חסרונו של המימוש יהפוך לסימפטום גופני, למחלה כלשהי, שהיא תראה, תשקף ותלמד את האדם על מקומו החסר שנחסך ממנו, והוא חייב להתייחס אליו. מיקום המחלה ואופייה ישקף לאדם את המקום הנפשי בתוכו שזקוק לתשומת לב, והאדם התכחש אליו.
השני – היעדרות ההתפתחות של נפש האדם, תגרום למצוקה נפשית וכאב נפשי המתחיל בריק וחידלון, וממשיך בתסכול וכעסים, בייאוש ודיכאון, ועשוי אף להוביל למצבים רגשיים קשים של איבוד כיוון ודרך.

תנועה זו בין התחנות קשורה ישירות לכוחן של הכליות. כיוון שהן אחראיות על זרימת המים ואיכות המים בגוף האדם, ולזרימה זו יש שתי רמות:
הגופנית – זרימת השינוי הביולוגי.
הרגשי, תודעתי, רוחני – הזרימה של תנועת נפש האדם, שמשם נובעת חווית זרימת החיים שבאדם, והתפתחותה לממדים חדשים.

עצירת זרימת החיים בתהליך ההתפתחות, זוהי הקטסטרופה העמוקה ביותר של חיי האדם. חיים שהיו יכולים להיהפך למשהו טוב יותר המשרת את האדם עצמו ואת עולמו, ודבר זה כמו שנחסם ונגזל מן האדם.
זהו דבר הקשה יותר ממחלה גופנית, ובמקרים רבים עצירה של אותה ההתפתחות, מחייב סוג של “משבר”, אשר מביא את האדם לצומת ממנה אין אפשרות להיחלץ. שם מתרחש סוג שלך מפגש – לעיתים מכאיב ביותר – של האדם עם עצמו, ועם שלבים של התפתחות שלא עבר אותם בשעתם.
משברים אלו – הם למעשה “הזדמנות”, והם סוג של טכניקה סמויה של המערכת כדי להפגיש את האדם עם מקומות, שאילולא מפגש זה , לא תיתכן המשך האבולוציה הנפשית שלו.
למשל משברים כגון פיטורין ממקום עבודה שהאדם הזדהה עמוקות עם תפקידו בתוך המערכת.
או משבר הנובע מגירושין ופירוק של מבנה המשפחה.
או משבר הנובע מאיבוד של דבר מה שהאדם נשען עליו כמו מיקום חברתי, מעמד כלכלי, אדם שהיה קרוב מאוד אליו ונפטר, ועוד…
משברים אלו, הם למעשה סוג של הזדמנות המזמינה את האדם לצמצום פערים של תהליך שלא נעשה בשלבים מוקדמים יותר, וכעת יש אפשרות דרך המשבר להתקדם במהרה.