שלד שריר י”ב, נוקשות – ארכיטיפ ע”ג

“בחייו אדם רך ועדין, במותו – גס וקשה.
כל היצורים רכים ושבריריים בחייהם, במותם נהפכים הם צנומים ויבשים.
הילכך נאמר: הנוקשות והגסות מסמני ההיכר של המוות, הרוך והעדינות – מסמני ההיכר של החיים”
(לאו טזה, טאו טה צ’ינג, שיר ע”ו – תרגום שלמה קלו)

עדיף למערכת גמישות יתר מנוקשות יתר. רוב האנשים סובלים מנוקשות במקומות שונים בגוף, זוהי אחת מן התופעות השכיחות ביותר, בעיקר לאחר גיל 35- 40, תופעת הנוקשות בשרירים ופרקים במקומות שונים בגוף, נפוצה ביותר, והולכת מעמיקה ככל שמתקדם גיל האדם.
גם בקרב אנשים עם תשומת לב רבה לנושא התנועה הגופנית, בשלב מסוים בגיל המתקדם, יופיעו מקומות בגוף עם נוקשות בדרגה כלשהי.
תופעת הנוקשות נכונה לגוף כולו, אך בעמוד השדרה היא בעייתית במיוחד, כיוון שחוסנו, כוחו ויכולת תפקודו של עמוד השדרה כציר שכל הגוף קשור ונשען עליו, תלוי רבות ביכולת הגמישות שלו.

על מה מעידה נוקשות יתר במערכת שלד שריר, ובעיקר בעמוד השדרה?
נוקשות מלמדת על נוקשות התנהגותית, על פיקסציה התנהגותית הקשורה לדרכי עשייה שאיבדו את גמישותן.
המקום שם יש כאב עם נוקשות משקף על הדפוס ההתנהגותי שם יש נוקשות יתר וקיבעון בדפוסי ההתנהגות.

מדוע נושא הנוקשות הפיזית המצביע על פיקסציות התנהגותיות, יותר דומיננטי בגיל המבוגר?
הנוקשות ומקום הופעתה מלמד על עיקשות יתר, אדם “קשה עורף”, שדפוסי התנהגות שהיו רלוונטיים בעבר, ואיבדו את ערכן למען התפתחותו של אותו האדם, עדיין פעילים באותה המידה כמו שהיו בעבר.
מצב התפתחותי טוב ותקין, מביא אדם להתחדשות, לבירור מה שמתאים ונכון לגיל המשתנה, לחיים המשתנים. אסטרטגיות שהיו טובות לגיל צעיר מאבדות רלוונטיות בגיל בוגר.
בתהליך חיים נכון, האדם משנה אסטרטגיות קיומיות באופן המתאים למקומו בהווה, וכן לפי התכלית של הליכתו בדרך, על פי הגדרת רצונו של “האדון”.

כיוון ששינוי תמיד כרוך באי נוחות, אנשים רבים מפחדים, נרתעים ואינם מעוניים בשינויים. בעיקר עם בן או בת זוג לפתע משתנים, דבר זה מעורר בצד השני אי נוחות גדולה, שמקורה בשיקוף על הצורך של הצד הצופה לעבור שינוי בעצמו.

סיכום ביניים: כל מקום בו מופיעה תופעה קלינית בשלד שריר, עם כאב ונוקשות המגבילה תנועה,
עניינה – לחפש ולעשות בדק בית פנימי לגבי מקומות נפשיים, דפוסי התנהגות, תכנים רגשיים שלא קבלו מספיק תשומת לב והופכים להיות משקל עודף על נפש האדם, הקוראים לאדם לשנות גישה או פרספקטיבה שלו על עצמו או על חייו. ברוב המקרים השינוי קורא להתרככות, לוויתור, לסליחה ולהשלמה.

מקומות נפוצים שם מופיעה נוקשות שרירים:

1- נוקשות הצוואר:
“עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָ” (שמות לד-ט)
נוקשות בעורף מלמדת על קושי לקבל מציאות משתנה, על תפיסה עולם בה “הכול תלוי בי”.
על עומסים ואחריות יתר ביחס לעולם החיצוני (עסק, בית, משפחה כו’)
על עיקשות ביחס לאפשרות להיפתח לאפשריות קיום נוספות ההופכות לרלוונטיות, אך קשה להתרגל להן או לקבל אותן (לרוב מדובר שמצבים שבעבר חיובו גישה המאמינה במאמץ גדול, וכעת יש אפשרות לחיים נוחים יותר, אך האדם עדיין חי בתפיסה שהמחייבת אותו למאמץ)
2- נוקשות בגב תחתון – lumbago:
הישרדות קיומית המובילה לאסטרטגיות קיום באופן בו האדם מנהל את החרדה והפחד מן האיום הקיומי. כאשר אסטרטגיה זו, הופכת להיות מזיקה, מטרידה ואינה משרתת את המטרה, אז גב תחתון הופך להיות נוקשה (כאן מדובר על מצבים בעבר שם גישה בנבעה מחרדה קיומית והייתה מתאימה לסיטואציה, הופכת להיות בעיה ומטרד כאשר האדם כבר אינו בסכנה, אך מתנהג כך)
3- נוקשות בברכיים:
תפיסה עולם האומרת “יש לי את הדרך שלי, ורק היא נכונה, אני לא יכול לסמוך באמת על אנשים, ההתקדמות בדרך תלויה בי”
או – גישה קיצונית מדי של “ראש בראש” מול נושאים מסוימים, המחייבים אומץ וקונפרונטציה, כאשר הדבר נעשה בכוח רב מדי, שלא לצורך.
4- נוקשות במרפקים tennis elbow:
האדם חש כי הסביבה ששייכת לו בלבד, נפרצה. משהו או מישהו פרץ לתחום שלו וגרם לאדם לחוש שהוא חייב לצאת למלחמה כדי להגן על הטריטוריה השייכת רק לו.
אך הדרך בא האדם יוצא למאבק אינה נכונה, היא חזקה מדי, נוקשה מדי, לא מבינה עוד אפשריות הזמינות לאותו האדם, הוא ישיר ובוטה מדי (תוצאה של תחושת איום)
דוגמה: מקרה של איש כבן 45 שביחסים הזוגיים שלו עם אשתו הוא האחראי לנושא ניהול הכסף. קרה שאשתו לקחה סכום כספי גבוה מן החשבון המשותף והשקיע את הכסף במקום שהיא סברה שזוהי “מציעה”. פעולה שנעשתה ללא ידיעתו.
אותו הבחור חש כי הטריטוריה שלו נפגעה ונפרצה, אך הוא לא ידע כיצד להביא את הנושא לשיחה מול אשתו, ופיתח כתגובה גופנית כאבי מרפקים קשים.
האופן בו הוא פתח בשיחה על הנושא היה כעסני ומתפרץ, ללא יכולת לבחור התנהגות נוספת כגון: בירור ושאלה על מגמתה במעשה זה.

סיכום:
מערכת שלד שריר, מהווה כלי לשם תנועה בכדי להגיע על המקום הנרצה.
יש רצון מאחורי כל תנועה.
הרצון שמקורו הראשוני והבסיסי באדון השוכן במרכז המרכבה, בלב האדם, מכוון את האדם כולו דרך התנועה של מערכת שלד שריר לכיוון הליכה מסוים.
כל פרק זמן אופייה של הדרך וצרכיה, משתנים. והרצון עצמו מבקש תנועה מסוג אחר.
כאשר שינוי זה אינו מתאפשר, שם מופיעה נוקשות יתר המראה ומשקפת לאדם מהו מקום בתוכו שהפך ל”סרבן” תנועה בשירות הדרך.