הפנים מבטאות את אישיותו של האדם, את פנימיותו ואת היסודות המרכזיים בדינאמיקה ההתנהגותית שלו.
וכן על הפנים רשום מהם האירועים המרכזיים שהותירו חותם על האדם, או כיצד האדם חווה את החיים שחי, דבר זה ניכר יותר על פניו של אדם מבוגר, שהקמטים שעל פניו הם הרישום של החיים שחי.
פני אדם מחולק לשלושה חלקים:
א- קו השער, מצח עד לגבות. עליון (שמים)
ב- גבות עיניים, עד לתחתית האף – תחילת השפה עליונה. מרכז (מקום טרנספורמטיבי)
ג- שפה עליונה, פה עד לקצה הסנטר. תחתון (אדמה, ארץ, ביטוי מעשי של הדברים)
חלוקה זו מגלה על הצד הפעיל של מבנה האישיות של האדם.
בוחנים איזה חלק משלושת החלקים בולט יותר.
אם המצח (החלק העליון) הוא הבולט מן השניים התחתונות, זוהי אינדיקציה לאדם הנשען על כוח המחשבות, האינטלקט, השכל והלוגיקה (הרכב)
אם החלק האמצעי הוא הדומיננטי על פניו של האדם, זוהי אינדיקציה שהרגשות הן החלק הדומיננטי (סוסים) וקיימת תנועה חזקה באדם הקשורה לצורך להרגיש, לחוות, להבין דברים מתוך התנסות, תחושות ועיבוד רגשי למה התרחש לו בחייו.
אם החלק התחתון, פה וסנטר, הוא הדומיננטי ביחס לחלקים הגבוהים, זוהי אינדיקציה לאדם שחשוב לו מהי התוצאה הסופית יותר מן התהליך המוביל אליה. אדם מעשי, ענייני, חזק, עם כוח ויכולת חזקה להניע תהליכים.
חלוקה נוספת של הפנים שייכת לצדדים של ימין ושמאל. יש לראות האם קיימת אי סימטריה ועד כמה היא בולטת לכיוון מסוים, בתנועת הלסתות, אף, עיניים וגבות. לרוב לכל אדם יש אי סימטריה קלה לכיוון מסוים המגלה את הצד הדומיננטי של אישיותו.
חלקי הפנים:
1- מצח:
צורתו של המצח מגלה את דרך המחשבה שיש לאדם, את דפוסי המחשבה המרכזיים והדומיננטיים. הקווים שעל המצח מגלים את יכולת האדם למחשבה רציפה, קטועה או אינטואיטיבית.
ככל שהמצח ארוך יותר זוהי אינדיקציה לעוצמה של כוח המחשבה, לאדם הנשען על הצד המנטלי שלו. יכולת אינטלקטואלית.
ככל שהמצח צר יותר, זוהי אינדיקציה לאדם שאינו “חושב פעמיים”, נוטה לתגובות מהירות, אימפולסיביות, ללא צורך להתבוננות על הדברים.
מצח רחב מול צר, משקף על יכולת או צורך לריבוי גווני חשיבה (רחב) מול צורך להתמקד בקו אחד רציף ולאורך זמן (צר) ההבדל בין חשיבה פנורמית (רחב) מול חשיבה ממוקדת (צר)
הקווים שעל מצח מגלים את ההיסטוריה של אדם ביחס לצורת המחשבה שלו על דרך ההתמודדות שהוא אימץ לעצמו לאורך חייו.
סגנון המחשבה שהוא אימץ:
מהיר, אינטואיטיבי (קו קטוע)
מחשבה רצופה ואיחדה (קו אחיד)
מחשבה ללא סדר (קווים קטנים, קצרים וקטועים)
בדרך כלל אין קווי מצח בולטים בילדים, כיוון שעדיין אין להם היסטוריה של התמודדות מסוג זה. קווי מצח בולטים מתחילים להיהפך לדבר מודגש מגיל הבגרות ומעלה.
2- גבות:
מגלות את האיכות הרגשית של אופי החשבה. דרך הגבות ניתן להבין את סוג הרגש המצטרף למחשבה.
גבות עבות – מחשבה גסה
גבות דקות – מחשבה דקה
יש לבחון מבנה הגבה:
גבה כמו קשת – אדם אמנותי
גבה ישרה – אדם ישיר, ענייני
גבה קצרה – נטייה לצמצום הפרטים לצד אחד
גב ארוכה – נטייה לאיסוף פרטים ותשומת לב להם
3- עיניים:
מבנה העין מגלה כיצד האדם “רואה” דברים ומה היחס שלו לדבר שאותו הוא רואה.
ככל שהעין פתוחה יותר, זוהי אינדיקציה למצב נפשי פתוח וסופג.
ככל שהעין סגורה יותר ומכווצת, זוהי אינדיקציה לתחושת איום או התקפה. או מאמץ בריכוז להבנה של דבר מה. או סגירות רגשית לאור נטייה ביקורתית של האדם.
יש להתבונן על הברק של העין. הניצוץ והברק בעין מגלים את החיים, ההתרגשות והעניין שיש לאדם בחייו. חיסרון של ברק בעין משקף על נטייה לעצבות, עד לדיכאון.
יש להתבונן על הכיוון של תנועת העיניים (ישר, או אלכסוני – כלפי מעלה או כלפי מטה)
דבר זה מצביע על מיקומו של האדם יחס לנושא מסוים.
אלכסון כלפי מעלה – תחושה של אריסטוקרטיות ועליונות, או תחושה של צער וחולשה מול סיטואציה מסוימת.
אלכסון כלפי מטה – נטייה לריכוז גבוה, אדם עם פוקוס מחשבתי מאומץ. או אדם עם נטייה לסמכות על האחר דרך מהירות תגובה ואיום על האחר. אדם בקרותי בדרך כלל.
4- אף:
מבנה האף משקף על הנטייה הטבעית של האדם ליצירת קשר וחיבור בינו לעולם מסביב.
מבנה האף מגלה את הדרך הטבעית לאדם ליצירת קשר עם העולם, בהקשר סביבתי וחברתי.
5- שפתיים: קומוניקציה רגשית.
מבנה השפתיים מגלה את האופן בו האדם מתקשר את רגשותיו לעולם, וכן על רמת החושניות הארוטית (יותר בנשים) או על פתיחות רגשית מול כיווץ רגשי.
כאשר מתבוננים על השפתיים, יש להתבונן על היחס בין שפה עליונה לתחתונה.
שפה עליונה מבטאת את התנועה הרגשית ביחס למקור הנביעה שלה.
שפה תחתונה משקפת על הרצון הקיים מאחורי התנועה הרגשית. מה מבקשות הרגשות.
יש להתבונן על הקצוות החיצוניים של השפתיים, מקום החיבור של שתי השפות. הזווית שלהם משקפת את תחושת היסוד של האדם ביחס לחיים שהיו עד לנקודה זו, או על היחס שיש לו לנושא מסוים. שביעות רצון ושמחה (קצות שפתיים מורמות למעלה) עצבות, דכדוך, או מיאוס ודחייה (קצוות השפתיים יורדות למטה) גם כאן, יש משמעות רבה לזווית של ימין מול שמאל.
במקרים רבים, קצה אחד נוטה למטה והשני למעלה, דבר המעיד על תחושות דואליות, קונפליקט רגשי ביחס לנושאי ההתמודדות של האדם, תחושה של שביעות רצון עם מרירות.
6- סנטר:
מבנה הסנטר מגלה על הכוח הרצון שיש לאדם. עד כמה יש לרצון באדם את הכוח להתמדה, או לביטוי אישי ולהגשמה של תכנים אישיים.
7- מבנה הלחיים. עצם הזיגומה:
אזור זה מלמד ומשקף על יכולתו של אדם לתחושות הנאה ממה שהוא עוסק עמו ומחייו עד לנקודה זו.
הקמטים שעל הלחיים מלמדים על הצורך להרמוניה, אסתטיקה ולהנאה בקומוניקציה ובביטוי אישי.
8- פרק הלסת, חיבור הלסת לגולגולת:
בעיות בפרק זה, כאבים, דלקות, גודש בנוזלים וכו’ מצביע על הקשיים וקונפליקטים הקשורים לקומוניקציה מילולית. יש לבחון איזה סוג של קושי האדם חווה. לעתים קושי בביטוי רגשי, או קושי בדיבור ואמירות שאינן תואמות את כוונתו או רצונו של האדם.
פרק הלסת מהווה צומת ומפגש בין מחשבה (גולגולת) לדיבור (הביטוי המחשבתי)
חוסר קוהרנטיות בין מחשבה לדיבור עשויים להוביל לחולי במקום זה.
9- מבנה השיניים:
כיצד מסודרות השיניים, אם יש מרווחים בין השיניים, אם השיניים ישרות או עם זוויות.
השיניים מראות על האופן בו האדם “גורס וטוחן” את אירועי החיים שלו ליחידות שניתן לבלוע אותן. לעתים ביכולת למידה (תוכן עיוני) לעתים בחיים באירועי היום יום.
ככל שיש יותר מרווחים בין שיניים, זוהי אינדיקציה לאדם שבולע מצבים ללא פירוק או טחינה. דבר המצביע על מבנה גס או על יכולת להתמודדות עם נושאים קשים שאינם ברי עיכול לאדם הממוצע.
(יש לכל שן משמעות בפני עצמה, וכן למרווחים בין שיניים, יש משמעות שונה לפי השיניים שם יש רווח. על זה יבוא מאמר בפני עצמו)
10 – יש לבחון את גווני הצבע והברק שיש על אזורי הזיקה השונים שעל הפנים. דבר זה משקף על תוכן רגשי ותהליכים מטבוליים מן הזווית הבריאותית.
וכן על הקמטים שיש על הפנים – דבר זה מספר כיצד חייו נרשמו לו על פניו.
על כך יבוא מאמר בפני עצמו עקב רוחב היריעה של הנושא.