א- פרשה, ראש:
“אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן….. הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר” (דברים א, א-ה)
דברי משה הם גרסה שונה במקצת לדברים עליהם דובר בספרים קודמים. וזאת מפני הפער בין דברי משה האדם ודעתו על הדבר עימו הוא עוסק, לבין מה שקיבל והעביר מעת האלוהות (הפער בין הדבר המתקבל, לדעתו הפרטית על דבר זה)
ספר דברים כולו עומד בסימן דעתו של משה, מקומו של משה מול הדבר שאותו הוא העביר לעם.
ספר דברים הינו המהלך ששואל כל אדם על מקומו ודעתו הפרטית על הדבר שעימו הוא עוסק.
בספר דברים משה מרבה להוכיח את העם, בדברי תוכחה של אדם היודע ומסוגל להוכיח ממקומו כאיש אלוהים.
ב- הפטרה, תוך:
“שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן” (ישעיהו א, ב-ג)
דברי ישעיהו אף הם דברי תוכחה, הנביא מוכיח את העם כאשר הפרספקטיבה להוכחה הינה ממקומו של האל עצמו.
ג- סוף, האדם היום:
צריך אדם שימצא לעצמו מורה, חבר או כל אדם שניתן באמת לסמוך עליו, שיהיה עבורו “מוכיח”.
הצורך להוכחה, תוכחה, הינה עקב הצורך לדייק את הדרך למצוא “כוכב צפון” דרכו האדם יישר את דרכו וכך ינקה עצמו מאבק היום יום, ויעורר את הפוטנציאל הפנימי הקורה להגשה ולדרך אותה עליו לעבור.
בדרך כלל דרכו של אדם נוטה להיתקל במכשולים רבים, ברובם פנימיים, חלקם חיצוניים. אדם הנמצא במקום שם הוא יודע להוכיח נכונה, לשקף נכונה את המקומות היוצרים מהמורות בדרכו של האדם, הינו אדם מיוחד מאוד, אדם נקי, אדם במעלה גובהה במיוחד.
תוכחה נכונה מחזירה אדם לדרכו, מנקה אותו ממה שאינו שייך לנפשו ביסוד האותנטי העמוק שלו.
תוכחה נכונה אינה אכזרית, אינה מכחידה, אינה שופטת או כועסת. יש חמלה עמוקה בתוכה, היא נדיבה ודואגת. תוכחה אמיתית מלאה אהבה ודאגה לנקודה העיקרית של נפש האדם, מה מוצאה של אותה הנפש ומהי תכליתה.
אין כן בתוכחה שאינה נכונה. תוכחה זו נוטה לכעוס, לשפוט, לפעול מתוך מבנה דתי, רעיוני או ערכי, מקובע נוקשה, חד ממדי, מבנה העוקר את תנועת החיים הפשוטה, האורגנית והצומחת.
תוכחה שאינה במקומה באה להצדיק גישה, פילוסופיה, או שהיא חלק בנטייתו של המוכיח להראות את צדקתו או את מעלותיו שלו, אין מאחוריה את הניקיון והטהרה ההכרחית להיות “מוכיח” היודע את עבודתו.
מוכיח טוב אינו רואה את עצמו ואת טובתו, אין לו “אני” שיש להגן עליו או לבנות לו מעמד, הוא אדם נטול “עצמי” העומד לשרות האחר לחלוטין.
אין הוא מופעל מאידיאולוגיה, אלא ממחויבות ליסוד משם נובע האדם, ואליו הוא יחזור.
אין הוא רואה “זכות” לעצמו במעשיו, זכותו הינה מעצם השירות שנתאפשרה לו.
אדם מוכיח, אינו נדבק בדבר שהוא מוכיח, הוא נותר נקי למרות ההתערבבות עם הדבר שאותו עליו לנקות, זהו אדם מלוטש היודע לגעת בנושאים קשים ומלוכלכים ולא להידבק בהם.
תפקידה של תוכחה, להשיב אדם למקורותיו, להראות לו את שהלך לו לאיבוד, לתקן את המעוות, להחזיר אותו ליסוד פנימי העצמי שלו, להשיל מעליו תוצאות של חיים או מעשים שהביאו לעיוורון או לטעויות בדרך.
תוכחה הינה יסוד הכרחי לאדם ההולך בדרך, היא מיישרת, מטהרת, מחדדת את העיקר, מביאה עימה מזור לנפש פצועה ומשיבה את התנועה שהתעכבה.
להיות אדם שיש לו מוכיח, מלמד על אדם שיש לו דרך, יש בחייו כיוון. דבר שמביא לפרי ולהגשמה.
ואם אין לאדם, מורה או חבר הנאמן עליו שראוי בעיניו להיות עבורו ה”מוכיח”, כדאי לו שיבדוק ויחפש אדם שכזה, שכן עקב התוכחה התנועה חוזרת, וגם עם אין היא מדויקת עד הסוף, הרי שהיא תביא לידי תנועה שדרכה הדברים יתבררו.
ומכאן חשיבותה של התוכחה, או של אדם הנמצא במקום היודע “להוכיח”, בעבור חברו או תלמידו, היא בהשבת התנועה שאבדה.
כל דבר קיים בתנועה, אך התנועה כאן, שנחסרה והושבה על ידי המוכיח, הינה התנועה של האדם פנימה לתוך עצמו “יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן”.
התבוננות בטבעה הינה מן האדם לתוך עצמו, לתוך נפשו, ומשם למקורותיו.