בתפיסה המקובלת הנשענת ונבנית מכוחו של המדע הקונבנציונאלי, המוח הינו מרכז האדם.
יש הרבה שהמדע אינו יודל על המוח, עקב תפיסות יסוד הנשענות על החומר ועל “מה רואים” בלבד.
בשעה שרוב פעולות המוח הן תוצאה של הליכים קודמים לנושא העצבי, מוחי. שהמוח רק מגיב, ופעולתו הינה תגובה להליך זה.
המוח ותפקודיו משתנים מאדם לאדם, וכיוון שיש מכנה משותף רחב למדי בין רוב בני האדם, ניתן ליצור במדע הקונבנציונאלי משוואות מסוגים שונים המראים את אזורי המוח ותפקידם, וכיצד רוב האנושות משקפת את אותה ה”פיזיולוגיה”.
בוודאי שניתן לחלק את המוח של בעלי חיים באופן “מתמטי” יותר, כיוון שבבעלי חי אין שינוי רב בין פרט לפרט. אין כן באדם שהוא יצור מתפתח, לומד, משכיל, משתנה. כך שגם המוח בקרב אנשים שעוברים שינוי יסודי באישיות שלהם, אצלם גם המוח מבטא את תהליך השינוי ועובר “מטמורפוזה” בתפקודים שהיו עד לנקודה זו, “סטנדרטיים”.
מכיוון שה”סטנדרט” הינו גדול ורחב, ברוב חלקי העולם, ורוב בני האדם. לכן המוח נראה כביכול איבר יציב. אך דבר זה אינו נכון, והמוח הינו איבר משתנה באופן משמעותי ביותר בקרב אנשים מסוימים שעברו תהליכי שינוי, התפתחות ומטמורפוזה של חיי הנפש שלהם.
כאשר רואים במדע הקונבנציונאלי כיצד מקומות על פני המוח מגורים ואז נוצר הליך רגשי מסוים. אין דבר זה מדויק. קיים רגש שאכן נוצר מתגובות ביוכימיות של המוח, ומצבים אלו שייכים לאנשים שהכימיה שולטת על היישות שלהם.
החומר , הגוף, במצבים כימיים לאור סמים או שינויים ביולוגיים כגון תמורות הורמונליות בנשים. אכן עשוי לגרום לתגובות ביוכימיות שאז ניתן לראות קשר בין אזורים במוח לתנועה רגשית מסוימת.
אך כאשר אדם גדל למקום שהכימיה הגופנית משנית ביחס לנפשו, אז תגובות מוחיות הם רק חלק מהליך מערכתי של תהליכים עמוקים יותר, שהמוח מהווה כלי עבודה ושירות להם. המוח במצבים אלו מייצר תגובות עצביות שהן רק תוצר של הליך נפשי שקדם למוח ולתיפקודיו.
באנשים אלו ניתן לראות תכונות נפש יציבות, לרוב אלו אנשים בדרגות התפתחות ייחודיות, שאז המוח פועל ככלי שרת. בקרב אנשים אלו המוח הינו איבר משתנה ומתפתח, ואם היו עושים להם mri מוח כל כמה שנים, בוודאי שהיו רואים שינוי בחלקים שונים של המוח, ובתיפקודיו.
רקמת המוח אינה רקמה סטטית, היא משתנה, חיה, נושמת ועוקבת בשינוי המבנה שלה אחר תהליכי ההתפתחות ונפש של האדם.
פעולות מוחיות הן תגובה לתנודות בנפש האדם. ככל שנפש האדם מפותחת יותר, כך גם המוח מתפקד באופנים שאינם ידועים למדע הקונבנציונאלי.
נפש האדם שיש בה איכויות שונות ותכונות אופי שונות, עוברת תהליך לאורך חיי האדם של חשיפה של עוד נדבכים ברבדים שונים הגורמים לתפקודים שונים (מן הזווית של תכונות הנפש המולדות) להיחשף, אז המוח מגיב לשינוי זה בתיפקודים שאינם שגרתיים, המוח משתנה במובנים רבים. מן הזווית העצבית וכן מן הזווית המטבולית.
המוח הוא כלי. ככל כלי אחר במערכת שעושה את מה שהוא אמור לעשות, ולא יותר.
הוא אמור להיות מתווך בין תהליכי נפש עמוקים, למערכת כולה, וכן להיות מתווך בין הנפש המתפתחת לעולם החיצוני, לשם בקיאות קומוניקטיבית ולשם המשך תהליך הלמידה וההתפתחות, וכן לשם “סינכרוניזציה” בין האדם למקום בו הוא חי.
המוח במקומו הנכון הינו כלי שרת בלבד לצורכי ההתפתחות של המערכת.
מכיוון שקיימת זיקה עמוקה ביותר בין תהליכי החשיבה, הלימוד, ההיגיון, הצד האינטלקטואלי באדם, למוח.
ומכיוון שהעולם היום עדיין מזהה את האיכות האינטלקטואלית, החריפה, מהירת התגובה, החדה ברמת הקליטה שלה, כאיכות מוחית נערצת. העולם היום עדיין מעריץ שכל, לוגיקה עיונית, שכלתנות מתנצחת, על פני אדוות הנפש העמוקות, הפיוטיות, שמהן באה יצירה, הארה, חשיפה לעולמות עליונים ועוד..
לכן העולם היום, וכך גם המדע הקונבנציונאלי, רואה במוח כמו שהיה עיקר האדם.
אך דבר זה פסול והינו טעות חמורה ביותר, ועיוות קשה של המבנה האנושי הטבעי והנכון כמו שהיה אמור להיות.
העולם כמו שהוא היום, מדחיק באדם את נקודה שהיא עיקר האדם, והיא אינה מוחית. בעולם מתוקן, המוח הינו כלי שרת בלבד למקום הייחודי והעמוק שבתוך האדם, אז המוח מתפקד בדרך כלל באופן איכותי לאין שיעור ממה שאנו מכירים היום.
נכון להיום, עקב הטעות היסודית של העולם כולו לגבי עיקר האדם הממוקם במוחו. אנו פוגשים מחלות רבות שהן תוצר של עיוות זה, שהנפוצה ביותר אולי, הינה כל תופעת הקשב והריכוז בילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד.
כאשר באמת, אם המוח היה במקומו הנכון, הוא היה לאין שיעור אפקטיבי יותר ממה שאנו מכירים היום.
המהפכה האמיתית, אינה חברתית, אינה “משיחית”, אינה תלויה בהרג של אנשים או בהעלמה של לאומים, אלא רק על נקודה זו בלבד. מהפכה של החזרת עיקר האדם למקומו הנכון שנגזל ממנו. והורדת ה”שכל” ממכון שבתו שגזל.
אז נוכל לצפות במהפכה האמיתית.