מחלה אוטואימונית, בה מערכת החיסון מייחסת לחלבונים המצויים בדפנות המיאלין (חומר שומני המצפה את האקסונים, תאי עצב. תפקידו של המיאלין ליצור תהליך הולכה מהיר ותקין של הפולס העצבי עקב הבידוד של תא העצב) כרקמה חולה שיש להילחם בה.
“מלחמה” זו גורמת לצמצום שכבות המיאלין, ודבר זה מביא לידי סימפטומים רב מערכתיים של מערכת העצבים ושלל ההשלכות של פגיעה במערכת זו.
מן הזווית הקונבנציונאלית, משערים כי ירידה ברמה החיסונית לאחר מחלות ויראליות כגון “מחלת הנשיקה”
Epstein-Barr virus, מחלות כבד ויראליות, הגורמות לחולשה עם קושי שיקומי לאחריהן, הן המאפשרות את התשתית להתפרצות המחלה (גם במחלה זו, יש מעורבות עקרונית של ירידה ויציאה מאיזון של תפקודי הכבד, דבר שיוצר תשתית למחלות אוטואימוניות רבות, כולל בטרשת נפוצה)
כמו כן, מן הזווית הקונבנציונאלית, מחלה זו אינה נחשבת לתורשתית, כלומר היא מחלה נרכשת ולא מולדת.
מחלה זו הינה כרונית בדרך כלל, עם קצב התדרדרות איטי ולאורך שנים רבות, עם פגיעה הדרגתית ביכולות המוטוריות, יכולת התגובה המוטורית של פעולת רפלקס, פגיעה בראייה, תהליכי עיכול, ברמת האנרגיה (האדם נחלש לאורך הזמן) וחוסר תחושה מקומית – תחושת נימול וחולשה עד לשיתוק מקומי.
אנשים רבים חולים במחלות כבד שונות, או במחלות המובילות להתשה עמוקה של מערכת החיסון, ואינם מפתחים טרשת נפוצה.
לכן מהי הנקודה הייחודית שמאפיינת את אותם האנשים שבקרבם התפתחה מחלה זו?
הארכיטיפ של המוח ומערכת העצבים:
עניין המוח הינו “מחשבה”. יכולת המחשבה. כוחה של המחשבה. כיצד כוחה של מחשבה “בוראת מציאות”, כיצד המחשבה מייצרת תופעה פיזיולוגית, כיצד “סוף מעשה במחשבה תחילה”.
כיצד כל תופעה גופנית מתחילה במחשבה, כאשר אופייה של התגובה הגופנית הינה סוף מהלך שהחל במחשבה.
המחשבה מחלחלת לכל תא בגוף. כל תא בגוף ספוג במחשבה.
ההולכה העצבית אינה רק לשם פקודות מוטוריות, אלא בעיקר לשם יצירה של תהליך המאחד את כל חלקי המערכת ליחידה אחת הפועלת בהתאמה ובקואורדינציה אחידה.
לכן בכל הולכה עצבית, יש איכות מחשבה מסוימת שעוברת במקביל ל”פקודות מוטוריות” וכך כל תא בגוף משתתף בתהליך האחדות של המערכת כולה.
הצד המורפולוגי של מבנה הגולגולת, משקף ומלמד על דפוסים מולדים ונטיות מולדות של איכות המחשבה, של נטיות היסוד של האדם כיצד הוא “משתמש” במוח שלו. מהי הנטייה המחשבתית הטבעית לו.
יש לדקדק את נושא המחשבה, ולומר כי המחשב עצמה (שהיא תוצר מוחי ועצבי) אינה שורש או מקור, אלא תגובה לרצונו של “האדון” השוכן בתוך לב האדם. ה”מלך” של המערכת האנושית הינה אותה איכות “נשמתית” השוכנת בלב, ומודיעה למוח, לשכל, לאינטלקט את כיוון החיים הרצוי, את כיוון התנועה והיעד של חיי האדם.
המוח מגיב לרצונה של “נשמה” או ה”אדון”, במחשבות המניעות ומצרפות את חלקי המערכת השונים לפעולה משותפת ואחידה, שמטרתה: הגשמת חיי האדם, הגשמת הסיבה שאדם נולד במקום, בזמן, ובסיטואציה עליה נולד.
הגשמה זו מחייבת שותפות של כלל חלקי המערכת, אם חלק אחד, וגם הקטן והפחות חשוב, “מסרב” לשותפות זו, אין לאפשרות ההגשמה להתממש. אז נוצרים מחלות, בעיות, מכשולים, מצוקות שונות המבטאות את החטאת מטרת הכיוון של האדם.
כל אותן המצוקות, מטרתן הינו לעורר את האדם ולהעיר את תשומת ליבו על מקומות שהופכים את דרכו למוטעית, ולמחייבת שינוי. לעיתים בגישה, לעיתים באופן המחשבה, לעיתים בביטויים ההתנהגותיים השונים ועוד…
בקרב חולי טרשת נפוצה, התרחש נתק בין “שמיעת קול האדון שבלב”, ומוח היודע להבין את רצון יסודי זה, ולתרגם אותו למחשבה התואמת את רצון ה”נשמה”.
המוח החל לתפקד כאותו האחד, היודע את הרצון מתוך עצמו. וזוהי טעות מרה של מוח, שכן מוח אמור להיות ה”משרת” האולטימטיבי של האדון השוכן בלב. משרת היודע נאמנה את קולו של הרצון העמוק, מבין אותו, ויודע כיצד לתרגם את הרצון לדבר המחבר את כל החלקים במערכת לאותו הרצון.
נתק זה עשוי להתרחש לאחר זעזוע רגשי שגרם לעצירה של תנועת החיים באדם, או לאור טראומה כגון עדות וצפייה בדבר שזעזע עמוקות את האדם.
דוגמה:
נערה צעירה בת 14, יצאה לבילוי סטנדרטי בקניון באזור מגוריה, כאשר הגיעה למקום לפתח הקניון, כמה מטרים ממנה נפל איש מקומה גבוהה מאוד. הוא קפץ על מותו, ונפילתו הייתה כמה מטרים מאותה הנערה.
היא חזתה בכל המתרחש.
כשלושה חודשים לאחר אירוע זה, החל להתפתח בגופה סימפטומים של חולשת גפיים עם טשטוש ראייה, דבר שהוביל לבדיקות שהראו את התפתחות מחלה זו.
בדרך כלל, חלק מן הסינדרום של מחלה זו הינו בהאטה של תהליכי חשיבה. ככל שמתקדמת המחלה, יש יותר קושי בתפקודים מחשבתיים, ריכוז, זיכרון, שימוש בהבנה והיגיון, אי הבנה של תנועת המרחב ועוד.
דבר המצביע על אותו הנתק של המוח מן ה”נשמה” השוכנת בלב.
תהליך של מנתק זה, גורם לתגובת הרס עמוקה של המימד שהתנתק מן ה”נשמה”, השוכנת בלב, וזהו התוצר הקליני של תהליך ההרס העצמי במחלה אוטואימונית זו.
תהליך ההבראה ממחלה זו, הינו בלהשיב את יכולת ההקשבה של המוח למקומות הקיומיים שמהם התנתק.
מכיוון שהמוח הינו “משרת” עם יכולות יוצאות מן הכלל, קל עבורו לטעות ולחשוב שהוא ה”מלך” של המערכת, והוא זה היודע יותר טוב מכולם מה עושים ולאן הולכים. אך בסיכומו של יום הוא רק המשרת, מעולה ומצוין, אך רק משרת. ככל שתהליך ההרס העצמי עמוק יותר, כך המוח משוכנע שהוא זה המולך על ממלכה האנושית. לאחר סבל רב, נוצר באדם שינוי להבחין ולראות את מקום שם נוצרה ה”תקלה”. אז מתחיל תהליך ריפוי עמוק ויסודי, כאשר כל חלק חוזר למקום היחסי המדויק שלו. אז מתאפשרת ההבראה והשיבה ל”דרך” אותה על האדם לממש בחייו.
קראתי מאמר זה ורציתי לדעת האם יש מאמר גם על מחלת ה als שהוא גם מחלה מוטורית ניורונית?
האם מה שנכתב על MS שייך גם ל ALS?
תודה רבה
אולי יהיה בהמשך, בכל מקרה זהו נושא שיכלל באחד מן ספרים הבאים