ארכיטיפ י”ז – ריאות ה’, פתולוגיות

כל המחלות המופיעות בריאות, משקפות על נקודה אחת מרכזית: גבול שנפרץ, גבול שאינו ברור, גבול חלש, אי יכולת לשמור על הגבול, וכל הווריאציות הקשורות לנושא שמירת גבולות ברמה הרגשית.
אחת ממחלות הריאה הנפוצות ביותר הנה דלקת בכלי הנשימה, שיורד לריאות.
הארכיטיפ של דלקת:   מאבק, קונפליקט, מלחמה בין שני כוחות ניגודיים באופיים.
ככל שדלקת בכלי הנשימה ממוקמת במקום גבוה יותר בכלי הנשימה (סינוסים, גרון, קנה הנשימה) כך המצב טוב יותר, ביחס לשאלת הגבולות וביחס ליכולת של האדם לשמור על מסגרת הגבול הפנימי שלו.
כאשר דלקת הגיע לריאה, יש הבדל בין חלק ריאה עליון, לתחתון. ככל שהדלקת ממוקמת בריאות במקום נמוך יותר, החולי עמוק יותר ומצביע על חולשה מקדימה, עמוקה יותר.

משמעותה של דלקת בסינוסים:
מאבק, קושי וקונפליקט ביחס ליחסי אנוש חברתיים או ליחסים בכלל, עם העולם החיצוני.
אפשרות לקושי במקום הנדרש ליציאה לעולם כדי ליצור קשר מסוגים שונים.
היציאה משמעותה קונפליקט, צורך לשים גבולות למשהו אחר. אם יש חולשה במקום זה, הסומאטיזציה הינה בדלקת בסינוסים

משמעותה של דלקת בקנה הנשימה, Upper Respiratory Tract Infection :
מאבק, קושי, קונפליקט, לתמלל רגשות למילים. העולם עוין, יש תחושה של צורך להילחם כדי להגיד דברים פשוטים, דבר פשוט הופך לקושי ולמאבק ביכולת התקשורתית שלו.

כאשר דלקת יורדת לריאות בילדים:
הילד חש עצמו קטן מול עולם גדול. העולם גדול גורם לו לחוש עצמו מתמוסס, נמוג ונעלם מול עוצמתו וגודלו של העולם עימו הוא נפגש. היסוד הפנימי בתוכו שעדיין עדין, עדיין קל, כמו ומתפוגג ומטשטש מול עוצמת העולם.
הדבר גורם לפריצה של מצבים שאינם הולמים את איכותו הלא בשלה של הילד, אך בפירוש שקיימת.
בדלקות ריאה כרוניות בילדים, המאמץ החינוכי טיפולי, צריך שיהיה להעצים את תחושת הגבול היוצר ביטחון לילד, וכן את חוויית ה”עצמי” שלו, דרך משחקים, אמנות ועוד.. כל דבר שמחזק בילד את המרכז הפנימי שלו, תורם לחיזוק העמידה של הגבול הפנימי שלו, מול עולם חודרני.

כאשר דלקת ריאות מופיעה במבוגרים:
קיימת אי וודאות, המובילה לחולשה מערכית, ביכולת של האדם לשמר גבול מול העולם. אולי לאור עייפות מצטברת של עבודה קשה, ולכן עייפות כללית הגורמת לטשטוש גבולות פנימיים, אז האדם מוצא עצמו שהוא במצבים או בסביבה שאינו טובה לו, הוא לא רצה להיות במקומות מסוימים, והגיע לשם ללא שימת הלב לאור גבול שנשחק,
או כאשר אינו חש עצמו חזק מספיק כדי להתמודד מול מצבים כלשהם המחייבים כוח ואסרטיביות, והוא נכנע, אך בעל כורחו, דבר שמותיר בו תחושת “זיהום” פנימית.
או כאשר האינטגריטי שלו אבד, לאור מצבי חיים שחייבו אותו לנהוג ההיפך מן הקוד המוסרי הפנימי שלו, אז הגבול של מבנה ערכי נפרץ בתוכו.
או כאשר “עמד היטב על משמרתו”, אך קרה משהו מפתיע שזעזע אותו, ושבר לו את יכולת ההגנה והעמידות.
או כאשר נכנס למקום עבודה חדשה, שם הבוס “מתעלל” בו, והוא אינו יודע כיצד להגן על עצמו במצבים חדשים של התמודדות.
וכך הלאה, יש דוגמאות רבות מאוד, שכולן חוברות לנקודת הגבול שנפרץ, והקושי לגדר אותו מחדש, עם חוויה של “התלכלכות” ממה שחדר את האדם.
“הלכלוך” הזה, בחוויה של האדם הוא זה שמהווה גורם מחליש עוד יותר, ואז האדם “עושה” סומטיזציה של דלקות ריאה.

כאשר דלקת ריאה הופכת לכרונית, neglected Pneumonia :

בילדים:
חולשה כללית עמוקה עקב צריכת אנטיביוטיקה מוגזמת, המחלישה את המערכת החיסונית וגורמת להעמקת החולי.
או מצבים רגשיים בהם הגבולות של הילד מטושטשים לאור התמודדות שאין לו כלים להבין, או לדעת כיצד עליו לנהוג.
דוגמה: ילד בן 9, להורים גרושים. יש מאבק אלים וקשה בין ההורים על הסדרי הראייה של הילד.
כאשר הוא אצל האימא – היא “מזהמת” את מחשבותיו על איזה אבא יש לו.
כאשר הוא אצל האבא, האבא “מזהם” אותו במילים קשות על מי האימא שלו, שהוא קרוע בין השניים.
הסוטמטיזציה שלו הייתה בדלקות ריאה שלא הבריא מהן למשך כמעט שנה.
מגמת הטיפול בו הייתה להעצים את הגבולות שלו, ללא קשר עם מי הוא נמצא. להעצים את חווית ה”עצמי” שלו, ולכן את יכולת התקשורת של רגשותיו מול ההורים. דבר שחיזק אותו מאוד.

במבוגרים:
יש בתוך האדם משקעים של חווית קושי, שלא הצליח לפתור. התמודדות מסוימת שהיה מולה לתקופה ארוכה, הביאה אותו לבסוף לסוג של קריסה סמויה, הוא חי טוב ונראה טוב, אך ויתר ונכנע למשהו שחדר אותו וגרם לו להידרדרות מערכתית, מעצם הוויתור על דבר שעקרוני לו.
הוא חש עצמו “מדוכא” על ידי גורם שחדר אותו, שהוא עצמו לא יודע כיצד לשים לו גבול.
דבר זה ניכר רבות ביחסים אינטימיים, שם צד אחד חש “מדוכא” על ידי הצד האחר, ואינו יכול להתבטא בקשר כמו שטוב ונכון לו, כמו שהוא זקוק.
הדבר גורם לו לחולשה, לתחושת “רעל”, לנסיגה של גרעיני נפש הרוצים וצריכים לקבל חלל לביטוי.

בזקנים:
לרוב יש מאחורי מצב זה, היסטוריה ארוכה רבת שנים של דיכוי היכולת שלהם לביטוי ספונטני. דיכוי זה מוביל לעצב עמוק, לדיכאון קל. יש חולשה עמוקה מאחורי מצבים אלו, ירידה הדרגתית לאורך שנים בתנגודת החיסונית, המבטאת את הקושי להציב גבול כדי שיהיה לו לאדם את החלל שהוא זקוק לו לגדילה או לביטוי בנושאים שונים.
בדרך כלל במבוגרים, תופעה זו באה עם הצטברות ליחה בריאות, כמו שהאדם טובע בתוך עצמו.
מצב זה משקף על וויתור עמוק באפשרות לאיכות חיים שונה, האדם נכנע למצב שאינו טוב ולא בריא לו.