הדם הינו הנוזל שהוא תמצית הגוף (יש אומרים שהזרע בגבר או הביצית באישה, הם תמצית הגוף. דבר זה נכון אם כי מן הזווית של סיכום הטוטליות של המבנה האנושי. זרע וביצית מרכזים בתוכם את פוטנציאל החיים שיש לאדם)
הדם הינו תמצית התהליך של כל חלקי המערכת, התורמים מעצמם כדי שלבסוף ייווצר הדם, שהוא נוזל המהווה בית ליסוד האינדיווידואלי העמוק שבאדם, הנפש. “כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר, בַּדָּם הִוא” (ויקרא יז-יא)
אותה הנפש שוכנת בלב האדם, אך למעשה היא בגוף כולו, כל הגוף כולו ניזון וחי ופועל מכוחה של הנפש, שאופן פעולתה במערכת, עובר דרך זרם הדם.
הלב בפעימתו, חותם את איכות הנפש בדם. וכך איכות אישית וייחודית זו, נעה בגוף כולו ומחייה אותו.
מכיוון שכל החלקים במערכת חוברים לבסוף כיחידה אחת וסובבים סביב הלב בו שוכן ה”אדון”, הנפש.
כל המערכת כולה חוברת לשם יצירת הדם, לשם יצירה של נוזל המסוגל לשאת את איכותה של הנפש ולהעביר את חיותה ומבוקשה לכל חלקי המערכת.
כך שהדם הינו נוזל הנושא בתוכו את עיקר האיכות האנושית, והדם אחראי לשאת את דיבורה של הנפש לכל הגוף וחלקיו, כך שכל החלקים יהיו מעורבים כיחידה אחת למען תהליך חיים אחד.
הדם מזין, דרכו עוברת הזנה לכל חלקי המערכת.
הדם מאפשר תהליכי קומוניקציה בין חלקי המערכת (גם העצבים, להם יש תפקיד קומוניקטיבי מסוג שונה, עליו נדון במקום אחר)
הדם מהווה חלק מן המנגנון החיסוני של האדם, דרך החיוניות העוברת דרכו לכל המערכת.
התאים הלבנים של המנגנון החיסוני, תלוי בהצטרפות ובתרומתן של כל חלקי המערכת לטובת היכולת החיסונית של האדם.
לכן בכל פעם שאדם תורם דם למשהו אחר, איכותו שלו עצמו עוברת דרך הדם, לגופו של חברו. דבר העלול לגרום לאי נוחות זמנית לאדם שקיבל תרומת דם.
כמו כן – כאשר אדם אוכל דם של בעלי חי, איכותו של אותו בעל החי, בעיקר החוויה הטראומטית של אופן המיתה של אותו בעל החי, עובר דרך הדם לאדם שאוכל את בשר בעל החי, וכך האדם ניזון באיכות שאינה הולמת בהכרח את מקומו שלו. דבר שעשוי לצור סוגי הפרעות שונות ברמה המחשבתית והרגשית.
בשר שאינו מכיל דם, פחות מפריע לאדם הניזון ממנו, ביחס לבשר עם דם ניגר, ומזון זה כאמור אינו מומלץ, הוא יוצר הפרעות ברמות שונות לאדם הניזון מדבר זה.
הדם עם כן, הינו סיכום של חיות המערכת, סיכום של כלל הפעולה של המערכת, סיכום לחיים שיש בתוך המערכת. כאשר החיים הנשאים בדם הם ייחודיים, שונים מאדם לאדם, עקב הבדלים בין בני אדם בזהות ואיכות נפשם.
וכן הדם הינו בעל איכות ייחודית ה”יודעת” לשאת את נפש האדם בתוכה.
מכיוון שהדם הינו סוף תהליך של כל חלקי המערכת, קשה להראות את משמעיות הפתולוגיות הקשורות לבעיות המטולוגיות, כיוון שיש לנושא זה חלקים ושלבים רבים, ורמות שונות בתהליכי הייצור.
מכיוון שבעיות המטולוגיות הן קצה תהליך שכל המבנה כולו מעורב בו, ומכיוון שהדם הינו הנוזל הנושא את נפש האדם ומכיוון שנוזל זה קשור ללב באופן ישיר (כלומר לרובד העמוק ביותר באדם)
לכן כל התופעות ההמטולוגיות הן עצמן עמוקות ומכלילות בתוכן את הסיכום של תפקוד לקוי של כל החלקים במערכת.
ובכל אופן כמה אינדיקציות:
1- אנמיה, חיסרון בתאי דם אדומים: חולשה מערכתית, האדם עייף מן החיים, עצם הרעיון של לקום בבקר ולהתחיל יום חדש, גורם לעייפות נוספת. סוג העייפות של אנמיה, אינו עקב אירוע מסוים או מאמץ גדול שלאחריו יש חולשה ועייפות, זוהי תשישות ולאות מעצם החיים והמאמץ הנדרש מן האדם לצור לעצמו תהליכי תנועה לחיים שלו.
2- בעיות קרישה בדם – המופיליה (דממת, בעברית): מחלות עמוקות, בדרך כלל גנטיות ומולדות. כאשר מופיעה לפתע פתולוגיה של אי קרישת דם, הדבר מראה כי האדם איבד את יכולתו להיות קשוב למקצב החיים שלו. בדרך כלל החיים נעים במקצב הפעימה של הלב, וכן בכלי הדם יש שסתומים היודעים לנווט את תנועת הדם. איבוד היכולת לקרישת דם, מראה כי האדם שכח את נושא ההפסקה והמנוחה, נותרה רק התנועה עצמה ללא הפסקות וללא עצירות כלשהן, דבר המוביל לעייפות עמוקה, לתנועה שהופכת לאוטומטית, ללא תשומת לב, וללא בקרה כלשהי לגבי עצירה, מנוחה והתבוננות.
3- תאי דם לבנים, מערכת חיסונית, מחלות אוטואימוניות: הארכיטיפ של מחלות אוטואימוניות, הינו:
הרס פנימי של האדם את עצמו, האדם נתנגד לעצמו, יש באדם סוג של שנאה עצמית שאינה קלה לזיהוי, אך היא פעילה ואקטיבית וגורמת לחבלה עמוקה במה שהאדם מנסה ליצור. הוא מתחיל בתהליך כלשהו ומייד מתחיל תהליך הפוך המנסה להתנגד למה שהאדם מבקש לעשות או ליצור.
לכן בכל המחלות האוטואימוניות יש יסוד עמוק של אי רצון להיות פה (בחיים האלה, בעולם הזה)
4- Polycythemia – ריבוי של תאי דם אדומים: צורך עמוק לגייס את כל הכוחות האפשריים שעומדים לרשותו של האדם, כדי להתמודד עם אתגר חיים גדול.
5- קרישי דם – טרומבוציטים: יש בתוך האדם נושאים שונים, מהותיים, הגורמים לו תחושת “תקיעות” עמוקה ביכולת ההתמודדות שלו עימהם.
נושאים אלו גדולים למידות האדם, אך הוא כן מתמודד, וכן פועל, ובמקביל הוא חש שאין לו כלים להוליך את עצמו ואת חייו בתוך אותם האתגרים.
מיקומם של טרומבוציטים בגוף, היכן הן “נתקעו” משקף על האתגר שהאדם חש שהפך לו לקריש דם, לדבר חוסם חיים.
שכיח מאוד טרומבוציטים ברגליים, בנשים בהיריון, באנשים מבוגרים, בקרב אנשים העומדים על הרגליים שעות רבות, במבוגרים – כאשר יש מורכבות רפואית נוספת ברקע, באנשים שעושים ספורט מאומץ מדי ליכולתם, וכן באנשים שיש להם דם “מורעל” עקב תזונה לא בריאה, סמים, אלכוהול, סיגריות ועוד.
כאשר מופיע טרומבוציט ברגליים, הדבר משקף את הקושי לגייס כוחות וללכת לכיוון שעליו האדם מתכוון להגיע. יש לו עומסים נפשיים הגורמים לו לחוש שמשקל החיים כבד לו מדי, שהוא קורס מן המטען של החיים.