כלי הדם הם המערכת הנושאת את החיוניות והחיים לכל פינה בגוף.
כלי הדם הם נושאי איכותו, נושאי רצונו ומבוקשו של הלב.
הלב הוא ה”אדון” של המערכת, והוא האיבר הנותן לדם את איכותו. כל פעימת לב הינה “חותמת” של הלב על הדם. הלב חותם את איכותו, את רצונו בדם. וכך איכותו של הלב הנישא בדם, מועבר לכל תא בגוף.
כך כל חלקי המערכת “יודעים” מהו רצונו ואת איכותו הבסיסית של ה”מלך” השוכן בלב.
לכן כלי הדם הם עושי רצונו של ה”מלך”, הם ה”שגרירים” המעבירים כמו דוורים את רצונו ואיכותו של ה”מלך” השוכן בלב לכל פינות הממלכה האנושית.
מערכת כלי הדם מחולקת לשלושה חלקים:
1- העורקים – הם אלו האחראים להולכת הדם ה”טעון”. לכן הם השגרירים המידיים של הלב, דרכם רצונו, החיוניות, עוברת לכל חלקי הגוף. לכן בעיות בעורקים משקף על אי התאמה בין הלב לכוח השגרירים להעביר את המסר לכל הגוף.
התופעה הקלינית השכיחה ביותר הינה סתימה של כלי הדם העורקיים עקב הצטברות של פלאק שומני (מתזונה, אורח חיים קלוקל, נטיות גנטיות, גיל שחולף, או כחלק ממצבים קליניים רחבים יותר כגון בסוכרת)
בדרך כלל מצבים אלו הם כרוניים ומתפתחים לאט, לאורך שנים רבות.
מאחורי מצבים אלו עומדת העייפות הקשורה לחוויית הקושי שיש באדם בחיי היום יום שלו, על המאמץ האין סופי כדי לקיים את חייו וחיי משפחתו – או את המשימות השונות שהם מסע החיים שלו. וכיצד הכלים האומרים להעביר את חיוניות מתעייפים, כלומר מאבדים את הקשר הראשוני לרצונו של הלב, הקשר עם ה”מלך” אבד לאט לאט, עם חלוף השנים. אז כלי הדם העורקיים מתחילים להתעבות, “לאסוף” סוגי רעלים שקודם כאשר “ידעו” וזכרו את רצונו של ה”מלך”, היה להם את הכוח הטבעי לפינוי הרעלים ולהולכה של כל סוגי החומרים בדם.
2- הורידים – כלי הדם האחראיים לסילוק הפסולת לאחר שההזנה התאית נעשתה, לאחר שרצונו של ה”מלך” הועבר לכל תא בגוף. דרך הוורידים התאים בגוף יודעים להעביר למלך אינפורמציה על מצב הממלכה האנושית, על כלל חלקיה, מכל החלקים השונים של המערכת.
דרך הדם הורידי, יודע האדון, הלב, על מצב ממלכתו, וכיצד להוליך אותה לכיוון שנכון לאור המצבים המשתנים של החיים.
לכן כל התופעות הקליניות של הוורידים קשורים ל”אור החוזר” מן המערכת ללב, כלומר – מהי תשובת המערכת לרצונו של האדון השוכן בלב.
המחלה הנפוצה ביותר הינה Varicose veins – דליות, לרוב ברגליים, מן המפשעות עד לכפות הרגליים.
מצב זה שכיח ביותר בקרב נשים בהיריון. כאשר עולה השאלה ומתעורר הספר והחשש על הילד שעומד להגיע, והאם היא יכולה, האם יש לה את כוחות לעמוד בנטל החדש המשנה את כללי המשחק של החיים כמו שהיו עד כה. ככל שסוג זה של חשש עולה בקרבה, הוורידים שאחראיים לשאת ללב את הקושי של מבנה כולו על מצבו החדש, העושים “סומטיזציה” למצב זה, דבר המשקף על תחושת אי החשש מאי היכולת של האישה לעמוד המשימה החדשה.
3- הנימים, נימי הדם, כלי דם דקים בעלי שכבת תא אחת (אנדותל) דרכם חל תהליך ההעברה עצמו מכלי הדם העורקיים לתא, מן התא לכלי הדם הורידיים.
דרך נימי הדם נוצרת ה”קומוניקציה” הקונקרטית עצמה, של תהליך העברת האינפורמציה בין הלב (אדון המערכת) לכל רוחבה של הממלכה האנושית.
כביכול ה”דיבור” בין המלך לנתינים שלו, מתרחש דרך נימי הדם.
התופעה הקלינית הנפוצה ביותר של נימי הדם, היא רשת של “קורי עכביש” על פני העור של נימי דם קטנים, הנראים בצע אדמומי עד סגול – כחול.
אשר מופיעים באזורים שונים. באזור בו מופיעה תופעה זו, שם יש “סומטיזציה” של קושי קומוניקטיבי בין הלב לאותו החלק ששם מופיעה תופעת זו.
הינה כמה דוגמאות:
א- נימי דם על הלחיים:
הלחיים הם האזור בפנים שהוא ארכיטיפ לדרגת ההנאה שיש לאדם, כיצד האדם חווה הנאה מן החיים.
נימי דם המקום זה, משקפים על דחפים פנימיים באדם על רצונו להשיג הנאה במקומות שאין שם אפשרות כזאת. האדם כמו שנאבק להשיג הנאה, ודבר זה מעורר קשיים רבים.
ב- נימי דם על האף:
האף הינו האיבר הנושא את הארכיטיפ של יצירת קשר לסביבה החיצונית.
נימי דם במקום זה, משקף על הקשיים ביצירת קשר עם העולם החיצוני, על הקושי להיות מובן בעולם, על הקושי למצוא את מקומו באקלים החברתי שבתוכו הוא חי, וכן על הקושי לקיים את רצונו בתנאים אקולוגיים חברתיים שעוינים למגמה הפרטית שלו.
ג- מיני דם על החזה:
אזור החזה מבטא את תחושת ה”אני” האגו, במובן הפרקטי, כיצד ה”אני” מתבטא בעולם, כיצד ה”שם” שהאדם רכש לעצמו, מתבטא בעולם.
נימי דם המקום זה, משקף על פער גדול בין “שמו” של האדם (כמו שהאדם מבין את הכריזמה של הופעת שמו בעולם) לבין ה”אמת” הפנימית שלו, בתוכו הוא יודע שאין קורלציה בין מי שהוא באמת לשם שהוא יצר לעצמו בעולם.
יש כמה שאלות יסוד שמתעוררות באדם, כאשר מתהווה תהליך הסומאטיזציה בכלי הדם:
1- האם אני יכול להוציא מן הכוח לפועל את רצוני, אני יודע מה אני רוצה – אך יש בי ספק ואי אמונה לגבי היכולת שלי לקיים ולעשות במציאות המעשית את מה שאני יודע שאלי לעשות. (כלי דם עורקיים)
2- אני מבין ויודע את המשימות שאלי לעשות. אך איני בטוח שיש לי את המשאבים הפנימיים לבצע אותן.
(כלי דם עורקיים, ונימי הדם)
3- התעייפתי עמוקות, לאחר שנים של עשייה קשה ומאומצת, כבר אין בתוכי יותר קשר וחיבור לרצון הראשוני שהוביל אותי, שכחתי למה אני מתאמץ, לשם מה אני עושה את מה שאני עושה.
(שכיח מאוד בסוכרת, במחלה זו יש נטייה לפגיעה בכלי הדם המקומות שונים בגוף, כלי דם העיניים, גפיים, עד ללב עצמו. המקום הנפגע בכלי דם בסוכרת, משקף על האזור שנחלש עם השנים לאור ההתנתקות השכחה מן הלב, שם שוכן האדון)
4-איני יכול “לפרוע את הצ’ק” למה שהתחייבתי עליו, עקב פחדים שמעכבים את יכולתי לעשות, או איבוד האמונה בדרך. (כלי הדם הקטנים, נימי הדם, או עורקים וורידים כאשר הם מתחברים לנימי הדם)
5- קשה לי למצוא את מקומי בהווה, למצוא אדמה יציבה, כיוון שהחזון עליו אני הולך גדול למידתי, אני חש קטן, וזקוק להזנה שהיא עצמה אינה קיימת לי יותר, לכן כיצד התפקד בהעברת חיוניות, שתכליתה בתנועה קדימה, כאשר אני עצמי ללא מזון, וללא כוחות לסוג תנועה זו. (כלי הדם הורידיים)