ארכיטיפ של מחלות ב’ – המחזור הנשי וגניקולוגיה חלק א’

המחזור הנשי (המובן הטבעי שלו) היה אמור להיות מסונרכן עם תנועת הירח.
טבעו של מחזור חודשי בנשים, הינו תהליך הלידה, הרצון ללדת, להוסיף דבר חדש, לאפשר שדרך האישה היולדת תבוא ותצמח ישות חדשה לעולם.

הרצון ללדת הינו אורגני וטבעי בנשים. אי רצון ללדת, סירוב ללדת, הינו מהלך שאינו טבעי וגובל בהכחשה עצמית עד להתנגדות לעצם הטבע הבסיסי.

תהליך הלידה של נשים אינו רק במובן הגופני, אלא כל תהליכי הלידה הנשיים עוקבים אחרי אותו המהלך הגופני, כאשר טבעי לנפש האישה ללדת. אישה בטבעה האורגני יולדת (תהליך יצירה בגבר שונה בטבעו מתהליך יצירה בנשים, יש לו מקצב עם דינמיקה שונה)

אספקט חשוב ועקרוני הינו שגדילה במובן הפנימי – רגשי – עם מימדים גבוהים יותר בפוטנציאל הנשי, קשור להיותה יולדת (לא במובן הגופני)
האישה היולדת צומחת נפשית ועוד… דרך היותה יולדת, איכות בסיסית להיותה יולדת הינה שהיא עצמה הכלי דרכו דבר חדש בא לעולם, ובכך היא הופכת כביכול, למשנית מול הדבר שאותו היא יולדת, הדבר הנולד הופך לחשוב ומרכזי יותר מן הכלי שדרכו הוא בא לעולם. עיקרון זה נכון גם בלידה זכרית. כאשר זכר יולד דבר מה (יצירה, שיר, רעיון, ועוד) עליו לאמץ איכות נשית בה הוא משני לדבר אותו הוא יולד. אך בנשים תהליך זה טבעי יותר וקל יותר ל”עבודה” וכן טבעי יותר ביחס לתהליך היצירה הזכרי.
בתקופה זו, נשים רבות נאבקות כנגד איכות פנימית טבעית זו, לנשים רבות עצם הרעיון של היותן זזות הצידה למען הדבר אותו הן יולדות, יוצר בתוכן תחושת התמרדות קשה “אני אהיה בצד? מה פתאום.. אני היולדת אז אני המרכז. אני הדבר החשוב, אני היא המרכז”
תחושה זו מהווה סיבה לקשיים רבים שסופה במחלות רבות. הנקודה המרכזית היא שחלק מן ההתפתחות העמוקה של נפש האישה, כרוכה בהיותה יולדת, בהיותה שמה עצמה כיסוד משני למען הדבר הנולד (דבר שנכון גם ביצירה הזכרית – כאמור, אך יותר בנשים)

תהליך היצירה הנשי, העוקב אחרי סינכרוניזציה של תנועה חודשית. מביא עימו איכות בסיסית (בתוך תהליך היצירה הנשי) של סובלנות, אורך רוח, נינוחות בעת ההמתנה, צפייה בתהליך עת היותה מעוקבות בו עמוקות – כיוון שתהליך זה חל בתוכה, תשומת לב לפרטים קלים וקטנים (כיוון שכל גורם קל שבקלים, עקרוני ליצירה)
וכן: האיכות היולדת החשובה ביותר הינה האהבה, ללא תבלין האהבה היצירה החדשה תהייה חסרה, לא שלמה. יסוד האהבה בתהליך היצירה הינו היסוד המזין המאפשר את תנועת החיים של דבר חדש.

נקודה נוספת: כל מחזור וסתי בנשים מהווה ביטוי גופני לסוג של אבלות, סוג של בכי ועצבות על לידה פוטנציאלית שיכולה הייתה להיות ולא הייתה.
הדם עם כן, מהווה סוג של “דמעות הרחם”. הרחם בוכה על עצמו שיכול היה להוליד ולא צלחה דרכו. הבכי של הרחם הינו תהליך האבלות, שבעצם ההופעה שלו הינה לידה חדשה. דרך הדימום, שהוא סוג של בכי, מתאפשרת לידה חדשה, של מעגל פוטנציאלי חדש ללידה חדשה.

נקודה זו נכונה כמו כן, לכל סוגי ההפרשות הווגינאליות שיש הנשים: פטריות קנדידה, leucorrhea, דלקות שונות עם הפרשות – עם כל התופעות הידועות של גרד, צבע ההפרשה, ריחות לא נעימים, סוג ההפרשה – סמיך, מימי ועוד… כל אלו אף הן “דמעות הרחם”, הרחם מבכה על עצמו, על עלבון, על התייחסות לא נכונה.
“דמעות הרחם” מדימום וסתי רגיל מהווה כמו שנאמר – אבלות על לידה שלא התגשמה,
אך “דמעות הרחם” מן הזווית של סוגי ההפרשות, הן סימן לעלבון צורב על יחס לא נכון, ברוב במקרים מן הזווית של יחסים אינטימיים.
האישה שיש לה באופן טבעי – צרכים עם מקצב שונה מן הזכר, חשה שלא ראו אותה, לא כבדו אותה, העליבו את המקצב הטבעי לה, לא שמעו את מה שהיא אומרת, “אנסו” אותה (לוו דווקא במובן הרגיל של מושג זה, אלא באי הסובלנות והכבוד לטבע ולזמן שהיא זקוקה לו כדי להיות חלק מן התהליך האינטימי) כל מצבים אלו הם עלבון למיניות הנשית שבאה לידי ביטוי דרך הפרשות ווגינאליות שהן וורסיה שנייה של “דמעות הרחם”