פרשת בא, עשרת המכות, תהליך הבירור

מן ההפרטה על הפרשה:
“וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל–כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד. אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם-יְהוָה–כִּי אִתְּךָ, אָנִי: כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ”

דברים אלו נאמרים לאור מהפכות של ירידת האימפריה הפרעונית לטובת האימפריה הבבלית. הדברים נאמרים על בסיס סערה גדולה הבאה לעולם.
כאשר סערה באה לעולם, יש באפשרותה למחוק תרבות, מקום ואדם.
בפסוקים אלו ישראל נותר כִּי אִתְּךָ, אָנִי.
אין הדבר כי עם משל לעשרת המכות במצריים ועל עשרת ה”סערות” שהאדם עשוי לעבור במשך חייו כדי לחזור, ולהגשים ולהגיע לארץ המובטחת.

סדר עשרת המכות (עשרת הסערות) הבאות על מצריים הן למען האותות והמופתים אותם האל מבקש להשאיר למסורת זיכרון לכל הדורות הבאים
1- “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֹא-יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה–לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”
2- “וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר–לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו–בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה….. וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם”
סדר המכות (סדר עשרת הסערות) הינו התהליך הבנוי מעשרה צעדים, אותם יש לפסוע כדי לצאת ממצרים ולהגיע על הארץ המובטחת, היא ארץ ישראל.
הינה תיאור עשרת הפסיעות אותן יש לפסוע כדי להגשים את מטרת יציאת מצריים. (על דרך הפשט, בקיצור ותמצית)

א- מכת דם:
זיהוי שגוי שהאדם הוא ה”גוף”, גורם להתקשרות שגויה בה האדם תולה את חייו ואת זהותו על ידי מתאר הגוף שלו. מכן נובע צער רב, עקב טבעו המזדקן והמתכלה של הגוף.
האדם אינו הגוף. גוף האדם הינו “נעל” או “ספינה” בתוכה שוכן האדם כדי לעבור מסע של התפתחות בחיים הנוכחיים.
ב- מכת צפרדע:
הזדהות האדם עם פעולות הגוף ויכולותיו. כגון חיוניות פיזית והישגים ספורטיביים, או יכולות גופניות שונות והתמכרות לפעולות הגוף: אכילה, תנועה, כאשר החזקה מכולן הינה הפעילות המינית היוצרת תשוקות וגורמת להזדהות מתמכרת עם תהליך זה.
כל תפקודי הגוף השונים הם כלי שרת לאדם השוכן בתוך הגוף.
ג- מכת כינים:
התמכרות והזדהות עם מקורות ההזנה שהאדם זקוק להם בכדי לחיות את המבנה כולו.
התמכרות לאכילה, שתייה, ספורט, תכני לימוד, וכל נושא אחר שהאדם ניזון ממנו, אותו הוא הופך לדבר עליו חייו תלויים, כך שאם יילקח ממנו צינור ההזנה שאיתו הוא קשור, הרי שהוא עצמו מפסיק להתקיים.
“האדם אוכל כדי לחיות ולא חי כדי לאכול”
ד- מכת ערוב:
הזדהות האדם עם מעשים שעשה. רוב בני האדם נבנים בבניין הזהות שלהם לאור מעשים שעשו בחייהם. יש אנשים רבים שכל חייהם מזוהים עם מעשה אחד שעשו, כגון מעשה גבורה בשדה קרב, או מעשה נאצל אחר שדרכו הם רכשו לעצמם סוג של תהילה. יש מצבים הפוכים בהם האדם נושא קלון לכל חייו עקב מעשה אחד שעשה, שאותו המעשה קובע את זהותו לכל חייו.
יש קשר בין האדם למעשים שהוא עושה, אך כמו כן האדם ביסודו הבסיסי והעמוק אינו המעשים והפעולות, ואת הפער הזה באה להדגיש “מכת ערוב”.
ה- מכת דבר:
ההזדהות שיש לאדם עם מילים, עם כוח הדיבור שניתן לו. כוח הדיבור הינו כוח המשפיע על העולם ויוצר מציאות. מכאן ההקפדה בהלכה על לשון הרע עד ל”אבק” לשון הרע, המשחית את הכוח הדיבור וגורם לנזקים רבים לאדם המדבר וכן לסביבה כולה.
על האדם לראות את כוח הדיבור ככלי למימוש הרצון, על האדם להבין כי כוח זה מחייב אותו לאחריות גבוהה.
ו- מכת שחין:
כמו ב”מכת כינים”, גם כאן במכה זו, הכוונה לדרכי ההזנה שיש לאדם ממעשים שעשה ודיבורים שדיבר. כל מעשה או דיבור יוצרים “אור חוזר” על נפש האדם ומזינים את נפש האדם על פי האיכות של המעשה או הדיבור. הזנה זו בונה האדם תחושה וחוויה של “היות” אני קיים, אני נוכח – “הינה עובדה, עשיתי פעולה ויש לי חיות מזה, אני חש עצמי חזק, משפיע, וכו’..”
על בסיס הדינאמיקה הזו האדם מזהה עצמו עם הפעולות וכוחות הנפש שלו, ועשוי להתמכר לכוח, לעוצמה, לרצון לחוש עצמו חזק ועוד…
מכת שחין באה לברר באדם שהיסוד שהעמוק שבתוך האדם קדם להתפתחות שבאה לאחר מכן עקב “אור חוזר” ממעשים ודיבורים.
ז- מכת ברד:
“וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”
קרח, אש, רוח, ירידה השמיים, והריסת הארץ.
יש באדם תנועה הרמונית של ניגודים, עייפות מול ערנות, חולשה מול חוזק, מים ואש, ועוד..
כאשר האדם בונה את הזהות שלו רק על צד אחד של המטבע, קומתו של האדם הופכת לחלקית, לחד ממדית. כדוגמת אדם הנשען רק על הצד המנטאלי שלו, או אדם המתבסס רק על יכולת בצד אחד של אישיותו (צד רגשי, צד יצירתי, צד מחשבתי ועוד..)
מכה זו באה לברר את היסוד הפנימי שעליו האדם שם את הדגש ועל איכות נפשית מסוימת שאולי יש לו את יסוד זה באופן מולד…. והוא ביסס את כל האישיות שלו על חלק מסוים, וזנח חלקים אחרים.
מכה זו באה להחזיר הרמוניה התפתחותית בנפש האדם.
ח – מכת ארבה:
מכה זו הינה המשכיות של “מכת ברד”. היא באה להראות כיצד אדם שנבנה רק על צד אחד שלו, ולמרות שהוא הגיע וזכה להישגים כלשהם עקב כך, ולמרות שהעולם כביכול מעודד אותו להמשיך בציר זה של התפתחות חד ממדית, למרות הכול האינדיווידואליות האמיתית, השלמה, חסרה באדם, וההתפתחות החד ממדית לבסוף תקרוס, היא לא תחזיק מעמד. היא מבוססת על יסודות פנימיים לא יציבים ולכן היא תיפול.
מכה זו באה לברר את אותם היסודות עליהם האישיות מושתת, ועד כמה יסודות אלו יציבים בהרמוניה הפנימית שלהם, וכן- עד כמה אותה האישיות משרתת את מקומו העמוק של האדם הוא “נשמת אלוה ממעל” שיש באדם.
ט- מכת חושך:
מכה זו באה לברר מה ייוותר מן האדם אם מערכת החושים תילקח ממנו. מערכת החושים הינה הדרך לקומוניקציה של האדם עם עולמו החיצוני. ברוב המקרים עקב תהליך הקומוניקציה של עבודת החושים, האדם שוכח את עצמו, הולך לאיבוד אחרי העולם החיצוני. וכך העולם החיצוני משעבד את האדם ו”גונב” את האדם מעצמו… מכה זו באה להחזיר את האדם למקורותיו הפנימיים אלמלא החושים היו “גונבים” את האדם ומשעבדים אותו לטובת כוחות חיצוניים.
י- מכת בכורות:
מכה זו באה לשקף לאדם מה עשוי להיוותר ממנו עם העתיד שהוא בנה לעצמו, דרך הבן הבכור הממשיך את דרכו…. מה נותר ממנו לבדו אם העתיד שלו נילקח ממנו.
עתיד במובן הכלכלי, או במובן המסורתי – כאשר הוא מעביר את תוכן חייו לדורות הבאים, או כאשר נושאים שהאדם ראה בהם את הבטחת הישארותו בעולם: נכסים, כתבים שכתב, הישגים שרצה להעביר לדור הבא, ועוד.. כאשר המשכיות זו נלקחת ממנו, מה ייוותר ממנו…
מהו האדם ללא גורם המשכי…. מהו היסוד שאינו קשור כלל לתפיסת הצורך להמשכיות. מהו היסוד באדם שאינו תלוי בהמשכיות… וההמשכיות עצמה – מה היא באה לשרת…
את שאלות אלו מכת בכורות באה לברר.

כאשר האדם עובר את תהליך הבירור של עשרת הפסיעות (עשרת המכות) מה שנותר לבדו באדם זהו אלוהים עצמו, וזוהי ארץ ישראל, היא הארץ המובטחת, זוהי הגאולה מארץ מצריים.