א- דלקות כרוניות:
הכוונה בדלקות כגון: דלקות מעיים (קוליטיס, קרון), דלקות פרקים (מערכת שלד שריר, ראומטיזם, ארטריטיס), דלקות סיסטמיות כמו זאבת (לופוס), דלקות עור כרוניות (פסוריאזיס, תגובות אלרגניות על פני העור) ועוד. דלקות כרוניות אלו הן חלק מהפרעה אורגנית מערכתית רחבה.
במצב חולי שכזה, המערכת כולה קשורה, מושפעת ולוקחת חלק בחולי . ב”מערכת כולה”, הכוונה היא לכך שעקב אי איזון מערכתי מן הסוג הכרוני והסיסטמי, ימצאו סימפטומים הקשורים לחולי, באופן ישיר או עקיף בכל המימדים באדם. כלומר יופיעו סימפטומים גופניים, נפשיים ואנרגטיים).
בדרך כלל מחלות אלו נובעות מסיבה גנטית (מיאזמתית), וכן מאורח חיים שגירה את הפוטנציאל הגנטי (המיאזמתי) להתבטא באופן פעיל.
הבנה זו קשורה באופן ישיר לאופן בו נלקח המקרה. הבנת הדינאמיקה של חולי גנטי (מיאזמתי) קשורה לקביעת האסטרטגיה הטיפולית וכן את הצפי מתהליך הריפוי (ארוך, קצר, עם ריאקציות או לא. ואם יש צפי לריאקציות, אז מאיזה סוג? מן המחלה עצמה או דרך מחלות אקוטיות).
בדרך כלל, במחלות כרוניות דלקתיות יש קשר ישיר בין אישיותו של האדם לחולי ולאופן ההופעה שלו. לכן יש חשיבות להבנת האדם והדינאמיקה הרגשית שיש בתוכו, במקביל להופעת חולי כרוני מסוג כלשהו.
בדרך כלל דלקות כרונית אינן מבריאות מעצמן. הן חלק ממבנה אורגני, ומתקיימות בדפוס גלי של הופעת הסימפטום. העילמות החולי מתאפשר רק עם טיפול המתאים לאופיו המערכתי של האדם בכל הרמות (פיזי, רגשי, נפשי) והמחלה עצמה.
ב- דלקות אקוטיות:
דלקות אלו מאוד שכיחות. כמעט כל אדם צעיר או מבוגר, עובר דרכן באופנים רבים ומגוונים.
בדרך כלל דלקות אקוטיות קשורות לירידה זמנית של מערכת החיסון, ולא תמיד קשורות באופן ישיר לנושאים מבניים, מערכתיים עמוקים יותר (למרות שכדאי תמיד לבחון גם את האפשרות לגורמים פנימיים רגשיים או מצבים שונים של קונפרונטציות חיים שונות)
במצבים נורמטיביים, מחלה דלקתית אקוטית (כגון סינוסיטיס, דלקת אוזניים, דלקת גרון וכו) באה והולכת. לרוב היא לא מותירה חותם במערכת.
כאשר רואים כי חולי אקוטי הותיר חותם כמו בסינוסיטיס, כגון: ליחה, כאבים בסינוסים, חולשה כללית, שינויים בטמפרטורת הגוף (האדם היה רגיש למזג אוויר חם לפני החולי, וכעת הוא רגיש יותר לקור) – הדבר מעיד כל כל חולשה מערכתית עמוקה יותר מהופעת החולי בעצמו. ולכן תשומת הלב הטיפולית צריכה להיות עמוקה יותר מן הסימפטום האקוטי. הדבר נכון גם במקרים בהם החולי האקוטי, הופך למחזורי. ואותה הדלקת האקוטית חוזרת על עצמה שוב ושוב עד שהפכה לדפוס קבוע / כרוני.
חולי אקוטי בעיקר בילדים ותינוקות, מהווה חלק אינטגרלי וחשוב בתהליך ההתפתחות של הילד. כאשר הילד מפתח חום ומחלה אקוטית, הוא למעשה לומד כיצד להתגונן מפני השינויים הכרוכים בחיים בעולם הזה. לעיתים מחלה אקוטית בילד משרתת תהליכי הבראה עמוקים יותר. למשל, כאשר יש פיקסציה התפתחותית. כלומר הילד מפסיק לגדול, ונפתחים פערים ההולכים וגדלים בינו לבין בני גילו. דבר זה מהווה סימן לתהליך לא תקין הנובע ממספר גורמים: גנטי (מיאזמתי), תזונתי, חומרים שונים – סמים, תרופות שונות בזמן היריון או הנקה שהאימא צרכה,ועוד. כל אלו עשויים לגרום לעיקוב התפתחותי בקרב ילדים.
במצבים כאלו, הילד מפתח דפוס מטבולי לא תקין, אך יציב. הוא מגיב טוב לסובב ונראה עם חיוניות תקינה, אך משהו אינו תקין והוא “תקוע” באותו שלב התפתחות ללא התקדמות.
במצבים אלו, מערכת החיסון של הילד “מזמנת” מחלת חום גבוהה, שתפקידה “להמיס” דפוס מטבולי לא תקין, ולזרז פינוי רעלים דרך עליית החום, ולחדש את פינויה רעלים בעיקר מן המעיים.
כאשר החולי הזה מטופל באמצעים טבעיים, ניתן לרואת כי זמן קצר לאחר שהילד הבריא מן החולי, הוא מבצע קפיצת גדילה התפתחותית (פיזית, מטורית, רגשית, קוגנטיבית ועוד).
לכן, בעיקר בילדים, יש משמעות רבה לחולי אקוטי עם חום, וכן יש חשיבות לאפשר את קיומו של חולי מסוג זה (כמובן בליווי טיפולי, שמכיר בערך הדבר ויודע כיצד להתמודד עימו). שכן חולי מסוג זה הינו חלק ושלב מתהליך החיסון הטבעי והגדילה של הילד.
במאמר הבא נפרט דלקות שונות ומשמעותן מן הזווית הרגשית ומן הזווית הדינאמית של חשיבותן המערכתית.