צמח ממשפחת הנוריתיים – ranunculeales
1- ביו ריתמוס:
החמרת לילה.
החמרה במיטה עקב החום הטבעי של שמיכה ומיטה.
החמרה חודשית – מגיב לירח, בעת הירח במילואו.
החמרה ממים קרים, בשטיפה ממים קרים.
לפי רוב המטריות מדיקות: החמרה לאחר זיבה (גונוראה) מן הזווית ההומיאופתית הכוונה להחמרה מערכתית לאחר דלקות שתן חוזרות, בדרך כלל מכלמידיה.
מוטב באוויר הפתוח, צריך אוויר פתוח, בהליכה קלה באוויר הפתוח.
מראה: בדרך כלל אנשים רזים, עור לבן שקוף, הוורידים נראים לעין, דקי גזרה.
תרופה שנעה בין המיאזמה הסיפיליטית לסיכוטית.
2- זיקה גופנית: יורו גניטאלי. עור. בלוטות.
א- נטייה בכל סוגי החולי בתרופה זו לבלוטות לימפה נפוחות, כואבות, בולטות לעין.
במקרים רבים המבניות הבסיסית של תרופה זו, אף ללא חולי קונקרטי, מתלווה עם בלוטות לימפה נפוחות, קשות וכואבות.
ב- תרופה עם זיקה מיוחדת וחזקה לאברי המין הזכרי: דלקות באשך ימין – נפוח, כואב, גדוש, קשה.
נטייה לדלקות באיברי הרבייה בגברים, האשך הימני כמו שנמשך כלפי פנימה (aurum met) כואב מקומית עם שידור לאזור הבטן התחתונה.
החמרת לילה, החמרה במגע ושינה במיטה כאשר יש חום מיטה טבעי.
דלקות בשלפוחית השתן: כאבים מקומיים, שתן שמטפטף כל הזמן, אין שליטה על הסוגרים – יש תחושה ברורה של השתן שבורח, אך ללא שליטה, כאבים מקומיים שמשדרים לצינור הזרע הימני.
בלוטות לימפה מקומיות כואבות, בולטות, קשות.
שתן שמתחיל ומספיק לחילופין, תקוע, קושי להוציא שתן (conium)
בדרך כלל יש לבדוק בתרופה זו, היסטוריה של הידבקות מחלות מין, דלקות שתן או אשכים. לרוב לאחר מחלות באזורים אלו, יש החמרה מערכתית בכל המובנים (אנרגיה, גוף, רגש)
ב clematis יש זיקה חזקה יותר לגברים, אך גם בנשים יש נטייה זהה בתרופה זו לנוקשות בשחלות, דלקות חוזרות ברחם, שחלות, שלפוחית שתן. עם נוקשות בבלוטות הלימפה, כאב מקומי שמשדר לחלל הבטן התחתונה והחמרה מערכתית שאינה מבריאה בקלות לאחר מחלות מין או דלקות גניטליות מקומיות.
לרוב בנשים, ההחמרה המערכתית כרוכה בתגובה של בלוטות השד, הן מתקשחות, בולטות במראה ויוצרות אסימטריה בין שני הצדדים, עם כאבים מקומיים.
בנשים הנוקשות של בלוטות ליפה, שד או באזור השחלות והרחם, נוטה להתפתח למחלות סרטניות (תרופה סרטנית בנשים באזור האגן)
ג- עור:
מחלות העור של clematis, מופיעות בדרך כלל כתופעה אקוטית, כאשר אם הסימפטום בעור הינו על בסיס כרוני, עדיין ההופעה של ה peculiarities בעור בא באופן אקוטי ועוצמתי, עם החמרת לילה, החמרת מים קרים, החמרת חום ושכיבה המיטה.
גירוד קשה, מציק, שורף וחם, העור ה”נגוע” אדום, נראה כמו בשר חשוף, לח, מפריש עם ריח לא נעים של ריקבון. (הרפס זוסטר, דלקות עור אקוטיות – סבוראה, אגזמה ועוד)
3- זיקה רגשית:
אנשים אידיאליסטיים, נקיים במובן בו הם חווים את העולם, תמימות אידאית.
מלנכוליה בסיסית, נטייה לחוש געגוע עמוק למשהו שאינו קיים, למושג רוחני, או לבית שבו הם גרו בעבר, תחושה של געגוע עמוק לעבר רחוק שהיה ונעלם ולא קיים יותר. מצב זה גורם להם לאי שקט כמו שהם לא במקומם, חוסר סיפוק ממה שיש או ממה שקורה להם בהווה של חייהם היום. חוסר סיפוק עמוק מכל דבר שעניין. תחושתם היא שמה שיש כעת זה לא זה.
ב calcarea phos, חוסר הסיפוק מוביל לצורך לזוז, לנוע, לחפש. יש בתוכם אי שקט וחוסר מנוחה תמידי מן הקיים המוביל לתנועה.
ב clematis חוסר הסיפוק פנימי יותר, צנוע ונחבא, מצב זה פנימי יותר, ויש לדבר איתם על נושאים שונים כדי להיווכח בחוסר הסיפוק הבסיסי שיש בתוכם.
אינם אוהבים אינטראקציה חברתית, חשים לא בנוח בסיטואציות חברתיות כאשר המצב מבקש מהם להתערבב ולעשות small talk, מצב זה מאוד מעייף אותם. לעומת זאת, הם צריכים לדעת שיש בקרבתם אדם קרוב, שלא יטריד ולא ייכנס איתם לתקשורת מילולית. הדבר קשה להם ויוצר עומס נפשי עקב קושי לפרט או להסביר לעצמם ולאחרים את המצוקה הבסיסית שאינה מודעת בדרך כלל (מצוקת הגעגוע לדבר רחוק שהיה פעם, עם רגש נוגה ועצבות עמוקה שאינה ברת קומוניקציה)
קושי בריכוז, בלבול מנטאלי, קשיי חשיבה, בעיקר לאחר עוגמת נפש, הליכה האוויר הפתוח עוזר להם לחשוב ולהחזיר את היכולת לחשוב ולהתרכז.
במצבים עמוקים יותר, איבוד עניין, אדישות מלאה לסובב ולמתרחש (בא על רקע הגעגוע העמוק, שקשה להם לגעת בו או להסביר אותו לאחרים)
4- תפיסת עולם:
פילוסופיית חיים נקייה, אידאית, דתית בגוון שלה.
אנשים שמחפשים רוח, את הטוב הבסיסי שיש בעולם.
אנשים נאיבים במידה מסוימת, הם מודעים לנאיביות ואף הופכים אותה לחלק מודע של פילוסופיית הקיום שלהם.