פרשיות תשע”ט
הקדמה:
כלל יסודי במחשבה הקבלית קשור באופן הדוק למילה המדוברת והכתובה. העולם נברא בכ”ב אותיות כמו שאומר ספר היצירה המיוחס לאברהם אבינו.
אחת מדרכי היסוד בניתוח משמעות ותוכן כל מילה, קשור לשורש העברי הבנוי משלוש אותיות. כלל בלשני בלשון העברי הינו ששורש של המילים מצוי בשלושת האותיות של התיבה או התבנית שממנה נוצרים כל האפשריות ונגזרות השונות של מילים המדוברות והכתבות.
במחשבה הקבלית ניתוח השורש העברי מכונה: ראש, תוך, סוף.
ראש: זוהי האות הראשונה בכל שורש לשוני.
תוך: הינה האות השנייה בכל שורש לשוני.
סוף: הינה האות האחרונה בכל שורש לשוני.
ראש, תוך, סוף, מראה ומלמד את האופן בו חל תהליך ההשתלשלות מן האל לאדם המקבל את ההשפעה האלוהית.
ראש הינו האל עצמו, מהו השפע שאלוהים מוריד לעולם.
תוך הינו הכלי דרכו יורדת ההשפעה לעולמות התחתונים.
סוף מלמד על הדרך כיצד על האדם לקבל את השפע הבא מעת הבורא, מהם הכלים שיש ברשותו לקבלת שפע עליון.
לפי היגיון זה מנתחים כל מילה בסדר של ראש, תוך, סוף וכך מבינים את התוכן העמוק שלה. תוכן זה אף מלמד ופותח ממדים נוספים כאשר נעזרים בהיגיון זה.
בתוך מהלך ההיגיון של “ראש, תוך, סוף”, אנו מוצאים כי סדר הפרשיות וההפטרות המוצמדות לפרשיות, מותיר חלל ריק בסופו.
בסדר זה הפרשה הינה – ראש
ההפטרה הינה – תוך
ואילו ה – סוף, אינו כתוב, הוא נותר כחלל ריק הממתין לכל אדם שימלא את החסר, בדעתו שלו, בדרכו שלו.
פרשיות התורה כולן נחלקו בסדר הידוע שלהן עוד מזמן תקופת הנביאים, בתקופת גירוש בית ראשון אם כן, כבר הייתה המסורת של חלוקת התורה לפרשיות.
מי אם כן היה זה שהחליט או שקבע את ההפטרות וההצמדה שלהן לפרשיות?
בנושא זה יש שתי סברות מרכזיות:
האחת, כמו שהמסורת קובעת, עזרא הסופר בימי העלייה מבבל ובניית בית שני, היה זה שסידר את ההפטרות מול הפרשות. כלומר זוהי מסורת מתחילת בית שני, ועד להיום.
סברה שנייה הבאה מן המחקר האקדמי, טוענת שהחכמים בתקופת רבי עקיבא וחבריו,היו אלו שקבעו את קנון ספרי התנ”ך, מה שייך לספרי התנ”ך ומה יישאר בחוץ (למשל הספרים החיצוניים)
והם אלו שקבעו כמו כן את פרקי ההפטרות ולאיזה פרשות הן מוצמדות.
בין אם טענת המסורת נכונה או טענת מחקר האקדמי, אין כלל וויכוח על כך שתקופת בית שני עומד בסימן גניזת מסורת הנבואה למקומות חבויים, בקבוצות קטנות כמו בית ספרו של התנא נחוניא בן הקנה, שאליו החכמים היו הולכים ללמוד את העבודה על שם מ”ב (השם שבו נברא העולם, לפי המסורת הקבלית) עליו (כפי שטוענת המסורת) מבוסס “אנא בכוח”, השיר שהתפרסם לאחרונה, ונחשב בעצמו לשם קבלי. או קבוצות קטנות במדבר יהודה שחיו בקיבוץ קטן בחיי שותפות והאמינו בקיומה של מסורת הנבואה, ותרגלו אותה בדרכים שונות.
החכמים קבעו לבסוף ש”חכם עדיף מנביא”.
טענה זו הינה טענה שנכונה לשעתה, עקב שינויי הזמן שהכריחו הדגשים אחרים על הדרך כיצד לחונן חברה עם זהות יהודית, ומה הם ההדגשים החדשים לאור המציאות המשתנה.
הדגשים חדשים כגון חשיבותו של בית המדרש כמקום מרכזי לקהילות ישראל בגלות, או הדגש על מושג “תמיד חכם”, וכיצד הוא זה שהופך למרכזי בכינון ההלכה והזהות היהודית המתחדשת בזמנו של סוף בית שני, וכן המושג “תלמוד תורה ” וההפיכה של תהליך זה לעיקר הערך דתי יהודי.
אך החידוש העצום של החכמים בתקופתם אינו בא כדי להוציא את הנבואה מן המחשבה היהודית, שכן בנבואה הכול תלוי, התורה של משה היא נבואה וכן התנ”ך בספר שממנו נובע כל הזהות היהודית, כולו למעשה תוצאה של מהלך הנבואה. לכן הנבואה הינה עיקר היהדות, כמו שמראה הרמב”ם בעת שהגדיר את שלוש עשרה עקרי האמונה, שם העיקר השישי הוא מחייב את נבואת האל לדעתו של האדם.
החלוקה של פרשה כנגד “ראש”. ההפטרה כנגד “תוך” – ואילו את החלק המכונה “סוף”, להותיר פתוח ללא טקסט, זהו אחת מן הדרכים של חכמי בית שני, כיצד להותיר חלל שמזמין את הקורא לחדש את מה שהם גנזו, כלומר את מסורת הנבואה.
ביחסים שבין פרשה להפטרה, ההפטרה היא זו שמגדירה את נקודת המרכז שיש בכל פרשה. וזאת מכיוון שכל פרשה הינה ים עצום של נושאים ועומקים, ומהי הדרך להבין את מרכז הנקודה, את חוט השדרה שיש בכל פרשה?
ההפטרה היא זו שמדייקת את בירור הנושאים שיש בכל פרשה, היא מחדדת ומדגישה את הציר המרכזי של הפרשה, ומראה כיצד הנקודה המרכזית שהפרשה מעוררת, ממשיכה את תהליך ה”התגלגלות” שלה לתוך תקופת בית ראשון (מכיוון שכל ההפטרות הינן פרקים מן החטיבה בתנ”ך המכונה “נביאים”, ותקופה זו הינה תקופת בית ראשון)
לאחר שההפטרה חידדה וביררה את נקודת מרכז שיש בכל הפטרה , היא למעשה בבחינת “תוך”, כך שהיא מעבירה לאדם הקורא את החלל הפתוח והריק כדי לברר את ה”סוף” של המהלך כולו.
והזמנה זו נותרה למעשה פתוחה לכל דור ודור.
בשנה הקרוב אנו נעבור פרשה ופרשה הפטרה והפטרה, ונבדוק כיצד כל הפטרה מחדדת ומדייקת את הנושא המרכזי שהפרשה מעוררת, ולאור אותו החידוד והדיוק, ננסה להבין מה נותר כחלל פתוח עברנו הממתין שאנו נמלא אותו.
מהלך זה הינה הזמנה פתוחה לכל קורא\ת, להצטרף למסע בשנה הקרובה ולהוסיף או להגיב, מדעתך שלך.