3- זיקה רגשית:
א- חוסר צדק, כאב נפשי כרוני:
אנשים פתוחים, כמו עור חשוף, הכול חודר אותם. הזדהות עמוקה ומהירה עם סבל של אנשים אחרים.
הם רואים חיה פצועה בכביש, הם יעצרו ויאספו את החיה, ויטפלו בה, או שיוודאו שהחיה מצאה מקום לטיפול טוב עבורה. מאוד רגישים לסביבה, מרגישים אותה, מודעים אליה, מזדהים איתה.
ההזדהות העמוקה עם סבל, הופך אותם לאקטיביים ביחס לנושא שאיתו הם חשים הזדהות. אקטיביות זו מתחילה ברגש עמוק של הבנת הסבל של האחר, וממשיכה עם גישה מאוד אקטיביסטית שמבקשת לצור שינוי למושא הסבל.
הם הופכים עקב ההזדהות עם סבל של אחרים לפעילים חברתיים, עד לפעילים פוליטיים, במגמה אידיאולוגית לשנות את העולם. הם הופכים למהפכנים, מרדניים, אלו שמרימים את דגל המהפכה.
במצבים קיצוניים, הם הופכים ללוחמניים אקטיביים כלפי הממשל או כל גורם אחר שמייצג עבורם את חוסר הצדק.
תחושת חוסר הצדק הינו מוטיב עמוק מאוד ב causticum. בילדים תחושת חוסר הצדק הופכת אותם למרדניים, כל מה שההורים או המחנכים יגידו, הם יעשו הפוך או שיצאו כנגד הגורם הסמכותי, בגיל צעיר המרדנות הינה מתוך ההזדהות והבנת הסבל. בגיל מבוגר יותר, המרדנות הופכת לאידיאולוגיה. ואז הם נהפכים למהפכנים ומצבים מסוימים למסוכנים וקיצוניים, עד לפנאטיות אידיאולוגית.
המקום הפנימי של תרופה זו, רגיש וחשוף ולכן נפגע מאוד עמוק, אולי ביחסים אולי מאירועים מן הילדות, אולי ביחסים חברתיים. התשתית של התרופה מוכן לפגיעה רגשית עמוקה, שמאחוריה עומד תחושת חוסר הצדק שנעשה להם, או לסובב אותם. עקב כך הם הולכים שנים רבות עם תחושת סבל, כאב נפשי עמוק, של ייסורים שהם אספו לאורך השנים, לרוב אכזבות ביחסים, עלבון ביחסי משפחה ומשברים חברתיים על בסיס של תחושת חוסר הצדק שהם ראו סביבם.
ייסורים אלו, שהם כרוניים באדם בוגר, הופכים לתשתית נפשית למחלות רבות מסוגים שונים, כאשר הסימפטומים הרגשיים שצוין כאן, יהיו ברקע למחלה. רוב המחלות המתפתחות בתרופה, לאור מצב נפשי זה, הינן כרוניות ומתפתחות לאט ולאורך השנים.
ב- פחדים:
פחדים מסוגים שונים: כלבים, משהו רע עומד להתרחש, בערב פחדים מחמירים.
פחד משדים בעיקר בלילה, פוחדים להישאר לבד בבית בלילה.
הפחד הדומיננטי ביותר הינה התחושה שלהם שמשהו לא בסדר, משהו קטסטרופאלי עומד להתרחש, אסון לאומי, אסון עולמי, אסון אקולוגי, אסון בריאותי שלהם או של הקרובים להם.
פחדים ב causticum קיימים בכל שלבי ההתפתחות, מגיל ילדות ועד לבגרות מלאה.
ג- הפעילות המנטאלית, נטייה לאיבוד הזיכרון, תחושה קבועה שהם שכחו משהו:
באופן הדרגתי, היכולת הקוגנטית של מחשבה וזיכרון, הולכים ומתכהים, מתעמעמים. קשה להם להבין בשיחה מה רוצים מהם, והם צריכים לשמוע שוב ושוב את הנאמר.
יש להם תחושה שהראש עייף, קשה להם לחשוב או לעשות מאמץ מנטאלי. הזיכרון שלהם נחלש והם חשים חוסר ביטחון בעצמם – צריכים לבדוק את עצמם שוב ושוב, אם סגרו את הגז בבית, אם המים דולפים, אם סגרו את הדלת. הם חוזרים לביתם שוב ושוב כדי לבדוק אם אכן הדלת סגורה או שברז המים סגור. גם לאחר שווידאו שהדלת סגורה, נותר לאחר מכן תחושת אי ביטחון “אולי שכחתי לסגור את הדלת? אני לא בטוח”
ד- נטייה כפייתית, אשר מייצרת טכסים בחיי היום יום:
ככל שהצד המטאלי נחלש (תהליך השיתוק ההדרגתי, בצד הנפשי, מנטאלי) הדבר מייצר בתוכם אי ביטחון בעצמם, שהדרך שלהם “להגן” על עצמם מתהווה בתוכם להתנהגות כפייתית.
בסגירת דלת באופן מסוים, ברחצת ידיים בדרך מסוימת, בהליכה ברחוב באופן מסוים – בצעד מסוים, בדרך מסוימת כיצד להיכנס הביתה, כיצד לסגור את הדלת בחזרה הביתה, כיצד ללכת לשון.
ההתנהגות שלהם הופכת כל נושא ל”טכס”. כך קל להם יותר להתמצא או להסתדר במרחב הפרטי.
ה- תהליך מתפתח:
כילדים או כאנשים צעירים, הם פתוחים, מתרגשים מאוד בקלות, מתעוררים רגשית מהר, מאוד חשופים לסביבה ומגיבים אליה. לכן הם אקטיביים מאוד, ונוטים ללוחמנות ואידיאליסטיות.
ככל שחולף הזמן, חלה עליהם, הנטייה הבסיסית של התרופה: ניוון ונוקשות.
דבר זה מתאפיין בנוקשות של התודעה ושל היכולת שלהם לאדפטציה סביבתית. הם הופכים לכהי חושים, לנוקשים בתפיסת עולם שלהם, הזיכרון נחלש ובמקומו באה התנהגות ריטואלית.
לכן יש לראות בתרופה זו את הפער בין תחילת הדרך שלה באנשים צעירים וכיצד הדינאמיקה משתנה בגיל מבוגר יותר, כאשר התרופה מתנהגת על פי היסוד הבסיסי שלה, הנטייה לנוקשות, להיצרות, לפיקסציה מחשבתית.
4- גישה קיומית: “צדק, צדק תרדוף”.
גישה אידאית, גישה שהופכת הזדהות עם סבל לאידיאולוגיה מהפכנית. גישה אקטיבית שאינה יכולה לנוח לאור מה שהם פגשו בחייהם.
אנשים לוחמניים.