cantharis – זבוב ספרדי

1- חרק שמפריש חומר מעורר ומגרה; קנתרידין, חומר הקרוי על שמו של החרק. בהיסטוריה הרפואית של ימי הביניים השתמשו בחומר זה על מנת לרפא דלקות בשלפוחית שתן, כוויות עור קשות וכן כדי לעורר את מיניות באדם (אפרודיזיאק)

2- יש לאינפורמציה הנאגרת לאורך ההיסטוריה על חומרים שונים ערך רב, כיוון שלאחר מכן יש קשר מסוים לאפקט ההומיאופתי של תרופות אלו. בדרך כלל יש קווים מקבילים, והידע מן העולם העתיק, ההרבולוגי בעיקר, מוסיף ידע רב על הזיקה של החומר הרפואי כאשר החומר הופך לתרופה הומיאופתית. במקרה של cantharis, בהחלט רואים קשר ישיר בתוצאות של ה proving, שהן זהות מאוד לידע הקיים עוד הרבה מלפני הידע ההומיאופתי על חומר זה.

3- דוגמה נפלאה לכלל ההומיאופתי שמתבטא גם דרך הידע והשימוש הרפואי שקדם להומיאופתיה, הינה הנטייה של התרופה לחוויית שריפה, צריבה, תחושת כוויה (שיש בפועל או שיש בתחושה בלבד)
תופעה שכשהיא קיימת – תרופה זו תהייה רלוונטית בכל רקמה שגוף שם היא מופיעה.
נכון הדבר שיש לתרופה זיקה גופנית ברורה ומוצקה למערכת כלי השתן, אך עיקר העניין הינו בתחושת השריפה שהיא הסימפטום המוביל לשם מתן של תרופה זו כגורם מבריא.

4- התרופה מופקת מחרק ולכן יש בתוכה את הדינאמיקה ואת התמות הידועות של משפחת החיות,
עם תת קבוצה – תמות של משפחת החרקים.
למשפחת החרקים יש כמה תמות מרכזיות:
א- המיאזמה הדומיננטית הינה המיאזמה הטוברקולינית
ב- אי שקט, צורך לתנועה תמידית
ג- התפרצויות פתאומיות, חוסר מנוחה רגשית, צורך להיות עסוק, צורך להיות מעורב, צורך לתקשורת
ד- עודפי אנרגיה, היפר אקטיביות, קשיי שינה והירדמות עקב העודפים באנרגיה
ה- חרדה גלויה או סמויה סביב נושאי ביטחון, בית, טריטוריה, בני המשפחה, הסביבה הקרובה להם. הם חשים איום שאינו ברור או קונקרטי לגבי המקום שלהם ויכולת שלהם לנוח בו.
ו- נטייה גופנית לחולשה של מערכת כלי הנשימה, ומערכת היורו גניטאלית.
ז- תחושת אי שקט וחוסר ביטחון ממקור שאינו ידוע, תחושה שמשהו קשה וקטסטרופאלי עומד להתרחש, תחושה שיש גורם גדול, משהו אימתני, שיכול כל רגע לסיים להם את החיים, או לקחת מהם את מה שהם בנו ועשו.
ח –בדרך כלל אנשים עם תשוקה מינית ועוצמה רגשית רבה, יכולת עשייה אינטנסיבית וחזקה.

5- מטריה מדיקה של cantharis על פי ארבעת הרמות

א- אנרגיה:
אש פנימית, אי שקט שמוצא את הפורקן שלו דרך התפרצויות רגשיות או דרך מין.
החמרה מקפה או מכל חומר מזרז אחר.
החמרה שעת מתן שתן (גם שאין דלקות, האזור המיני מגורה מאוד , יש גירוי תמידי באברי המין, אם תחושת שריפה, בערה, או צריבה, בדלקות שתן אך גם כאשר אין הדות כלל לדלקות, יש רגישות ברקמות של השופכן)
החמרה בשמיעה של מים זורמים (lysssinum, hyosc, stram)
החמרה במים קרים – עקב הרגישות ואזורים חמים. אזור חם רגיש יותר לניסיון לקרר אותו ב cabtharis.
החמרה מאובייקטים זוהרים, מראות, אורות חזקים, קרינת השמש ועוד.. (stram)
הטבה בשפשוף של האזור הכואב או החולה
הטבה במנוחה – למרות שקשה להם להגיע למצב של נינוחות והרפיה.
הטבה בחימום של האזור החולה או הכואב (היגיון הפוך – כיוון שכל התופעות של תרופה זו באות עם תחושה של צריבה, שריפה, חום, בעירה. לכן חימום של האזור כגורם משפר הינו peculiar )

ב- זיקה גופנית:
כל התופעות הפתולוגיות של cantharis, מופיעות כאמור עם תחושת שריפה, בעירה של האזור הפגוע. מכאן יש אזורים או מחלות ידועות וצפויות שתרופה זו תהווה גורם מרפה להן:
1- האזור הראשון והמרכזי ביותר מן הזווית הסטטיסטית של תרופה זו הינו האזור היורו גניטאלי.
דלקות אקוטיות של שלפוחית השתן – בעיקר בנערות צעירות לאחר מגע מיני ראשון, כאשר יש עוררות מינית ורגשית מאוד חזקה, האזור המיני מאוד מגורה, ומפתח מכל מגע קל דלקות מקומיות המופיעות מייד לאחר המגע המיני.
סימפטומים: רגישות מקומית לכל מגע, תחושת שריפה, צריבה, בוער כמו אש, כאבי תופת מקומיים, כאבים אלימים מאוד, אי שקט גופני ונפשי, אין לנערה מקום לנוח. החמרה מאוד אלימה וקשה בעת מתן שתן, למרות שכך היא מרגיש כל הזמן, יש נפיחות מקומית ואודם מקומי באזור מודלק. במצבי קיצון – דם בשתן.
האזור מגורה מאוד- דבר הגרום לנערה לרקוד בחדר בעוצמה, דבר זה מקל במידת מה.
לעיתים טפטוף של טיפות שתן, דבר שאף הוא מחיר את תחושת הבערה המקומית.
2- בנשים ובגברים: צורך מיני מאוד חזק, מאוד מגורים מינית, אך מגע מיני גורם לתופעות המחמירות את התחושה של האזור המקומי המגורה. רוב של דלקות מקומיות, עקב גירוי יתר. אם אין דלקת יש תופעות של גירוי חזק יותר באזור אברי המין לאחר מגע מיני, דבר שגרום לתחושת אי שקט גדול, וצורך ליותר ולעוד מגע מני, למרות שפעילות זו מחמירה את מצבם.
3- חניכיים שורפות, מודלקות, נפוחות, אדומות, מגורות ומדממות (merc cor)
4- קיבה ועיכול: תחושת שריפה בבטן, אי שקט, צורך למים חמים, מים קרים מחמירים את מצבם, כיווצים ספונטניים אם תחושת שריפה (coloc, mers cor)
5- בפי הטבעת יש תחושת שריפה כל הזמן, מוחמר במים קרים, מוחמר ביציאות. דימומים מפי הטבעת, עם תחושת שריפה, כאבים שורפים, אי שקט כללי (merc cor)
6- בגרון: דלקות אקוטיות עם תחושת שריפה, אודם מקומי, נפיחות של השקדים, צורב – שורף, מוחמר במים קרים, צורך מים חמים (lycopodium)
7- עור – תרופה ספציפית לריפוי של כוויות אקוטיות, מיידיות. עם בצקות מקומיות, אודם מקומי, ובעיקר תחושת השריפה המקומית. (יש לזכור את cantharis בכוויות, זוהי תרופה מרכזית למצב אקוטי זה, ביחד עם arnica, causticum, אך cantharis הינה הראשונה בחשיבות)

ג- נטייה רגשית:
בעיקר באנשים צעירים, נערות ונערים.
אי שקט שמוביל לצורך לזוז, לעשות, להיות בתנועה. אך העשייה שלהם לא יעילה וללא פירות.
נטייה להתפרצויות זעם, מהירות, ללא סיבה הגיונית, גל שיוצא מהר ונרגע מהר.
חוסר סיפוק מכל דבר ועניין, מגיבים קשה לקונפליקטים, מגיבים בכעס המתפרץ מהר.
נטייה למיניות, נושא זה מעסיק אותם, יש צורך לעיסוק גופני ומחשבתי בנושא המיני.
חרדות ותגובות מהירות למים עם ברק של ניצוץ, מראות נוצצות, או כל חפץ אחר שיוצר ברק, אור חזק או קרינה (stram. Hyocs. Lyss)
הגרון מגיב לרגשות, הגרון כמו שניסגר לתחושתם, עקב רגש אינטנסיבי, החמרה בשתיית מים במצב זה.
עשויים להגיע עד לממצב של מאניה, הנגרם מגירוי מיני או לאור התקפי זעם (lyss)

ד- תפיסת הקיום שלהם:
חיפוש אחר אובייקט שיגרום להם להרגעת אי השקט הפנימי שחי בתוכם ללא הפסק. בדרך כלל החיפוש הינו אחר אובייקט מיני, בגברים ונשים, עיסוק המהווה גורם מרגיע ומחמיר במקביל.