הסבר על שיטת “ארבעת הרמות” להבנת מטריה מדיקה

צעד ראשון: (אנרגיה)
כאשר תרופה הומיאופתית מתחילה ההתבססות שלה בתוך האורגניזם האנושי, הדבר מתחיל ברטט אנרגטי מסוים, בעל איכות מסוימת, המכונה בהומיאופתיה “כוח ויטאלי”.
אותו הרטט, כאשר הוא פוגש את האורגניזם האנושי, וחודר אליו, מייצר בו אפקט או תחושה. הוא מביא לידי שינוי בדפוס הביו ריתמי של האורגניזם, תנועת האנרגיה בתוך המערכת משתנה, ויצרת דפוס ביו רתמי חדש האופייני לתרופה מסוימת. לכל תרופה יש את דפוס הביו רתמי המיוחד למשל: העייפות של mag carb, בבוקר ובערב משקף על התנועה הביו ריתמית של תרופה זו, וכן העייפות של sulphur ב11 בבוקר, מראה על התנועה הביו ריתמית של תרופה זו, וכך הלאה עם התרופות כולן.
זהו הצעד הראשון לכול תרופה, באופן בו היא מבססת את מקומה בתוך האורגניזם האנושי. ולכן האבחנה בתנועה של הדפוס הביו ריתמי הינה נקודה החשובה ביותר, מכיוון ששם התחיל המהלך כולו. שם שורש העניין.

במקרים רבים אין להתחשב בדפוס הביו ריתמי, עקב נקודות העולות במקרה שהן חשובות יותר, כגון משבר נפשי המהווה סיבה לחולי, או חולי עמוק שמחייב מתן תרופה לחיזוק איבר שעומד לקרוס, או עקב טראומה פיזית מפגיעת ספורט וכו’.
למרות שבהתבוננות מעמיקה , גם במקרים אלו יש עדות לתנועה ביו ריתמית של תרופה הרלוונטית למקרים חד צדדים.
למשל : במקרה של כבד המחייב חיזוק לאור דלקות כרוניות, תרופות כמו chel, lyco, taraxacum, cardus m, magnesia family ועוד, כולן רלוונטיות לחיזוק תפקודי כבד. דפוס ביו רתמי של התרופה עשוי לגלות את התרופה המתאימה.

צעד שני: (גופני)
לאחר שהרטט יצר דפוס ביו ריתמי בתוך המערכת, הוא מייד משפיע על המבנה האורגני כולו, ומייצר שינוי בגוף. שינוי זה מיצר סימפטומים. והם ה- modalities , הידועים בהומיאופתיה (רגיש לקור, חום, לחות. רגיש לריחות, לשמש, לצבעים, למראות ועוד.. )
לאחר מכן, סימפטומים אלו מתבססים והופכים לכל סוגי המחלות והפתולוגיות הידועות.
מכיוון שהגוף כולו נתמך ונשען על הכוח הויטאלי, הרי שהגוף מייד משתנה לאור הדפוס הביו ריתמי.
מכאן שכל הסימפטומים אינם אלא עדות בלבד לשינוי בתנועה של הכוח הויטאלי.

צעד שלישי: (רגשי)
לאחר שנוצרו סימפטומים ויש דפוס ביו ריתמי חדש שונה בתוך המערכת, הדבר מייצר תחושה sensation, תחושה זו מייצרת מודעות לרגש. האדם חש ומרגיש דבר מה, עקב שינוי המתרחש בתוך האורגניזם.
מכאן כל עולם התחושות והרגשות הנובעות משינוי זה. פחדים וחרדות (stramonim, phos ) נטיות רומנטיות (antimonium crud) רגשות של עלבון (carcinosin) כעסים ותסכולים (nux vom, staphy) ועוד אין סוף לעולם הרגשי. כולו נובע משינויים בביו ריתמוס של התנועה האנרגטית וההשפעה שלה על הגוף, דבר המייצר תחושה ורגש.
מכאן שכל העולם הרגשי אינו אלא שינויי של הדפוס הביו ריתמי, וכל עולם הרגשות והתחושות אינו אלא עדות וסימן לשינוי זה.

צעד רביעי: (מנטאלי)
כאשר האדם חי עם דפוס מסוים לאורך זמן, אין הוא מבחין יותר בשינוי התחושתי שהיה לו מלכתחילה, הוא התרגל, והפך לעיוור לתחושה. התחושה הראשונית, הפכה להיות “משקפיים” דרכם האדם חווה וראוה את המציאות. התרופה הופכת ל”שכבה”, ולציפוי העוטף את התודעה של האדם וכך מייצר לאדם פריזמה מסוימת שדרכה האדם חווה את עצמו את עולמו. זהו מקום בו אדם מפתח תפיסת עולם, אסטרטגיה קיומית, גישה בסיסית לאנשים לעולם ולעצמו.
לשאול אדם ולברר בעת לקיחת מקרה בהומיאופתיה על דעותיו ועל תפיסת עולמו הבסיסית הינה דרך להגיע לתרופה, וכן דרך לעמוד על הכרוניות של התבססות התורפה בתוך האורגניזם.

גישה דתית מטיפה (lach, vertrum) גישה ילדותית ונאיבית (baryta family, cicuta) גישה אינטלקטואלית מתנשא (platina, sulphur)
אסטרטגיה קיומית משמעותה: קיומי תלוי בדבקות במורה הרוחני (pulsatila) קיומי תלוי ביכולת שלי להצליח בעסקים (aurum family) קיומי תלוי ביכולתי לתפקד בניהול העסק (calc carb) וכל הלאה, כל תרופה מייצרת גישה אסטרטגית לאופן ההתמודדות עם החיים, כאשר התרופה הופכת לכרונית.

הגישה או האסטרטגיה של האדם מעידה על ביסוס עמוק של הדפוס הביו ריתמי שקיים עמוק בתוך המבנה האורגני של האדם. בדרך כלל, ככל שעובר זמן עם דפוס מסוים, האדם משוכנע באופן בו הוא מבין את המציאות, ונותן לדרך זו סוגים שונים “הצדקות” ולוגיקה העוזרת להעמיק את המציאות הזו. יש לזכור שאין זו אלא מציאות של תרופה, וכל פילוסופית חיים בסיכומו של יום שייכת לתרופה. כמובן – מתוך ההנחה שלתפיסת הקיום יש קשר פתולוגי לחלק מן החולי של האדם.

סיכום:
1- גישה זו הינה הדרך הטבעית של התבססות התרופה בתוך המבנה האורגני.
2- כאשר מאמצים את הגישה הזו להבנת התרופה ולהבנת המקרה, נוכחים כי יש דינאמיקה, אין פיקסציה, אין מצב, אין משהו שהוא קבוע, האדם חי ומשתנה. התרופה אינה אלא סמן בלבד לתחנה בא נתון האדם. אם כעת רואים אדם platina, כעת הוא כך, לאחר התרופה אין הוא כך יותר.
גישה זו מלמדת לראות דינאמיקה, וכן את התנועה של הדברים.
התנועה של הדברים מראה על הדרך שהדבר עושה, או את הדרך שעליו לעבור, ולכן גישה זו מלמדת לראות את תהליכי האבולוציה של כל אדם, דרך התרופה שכעת הוא נתון בתוכה.
וזוהי עיקר חשיבותה.