koby“וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו–בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. …. וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה” (שמות ל”ד-כ”ט,ל”ה)
הגוון בעור פני אדם משקף את דרגת הוויטאליות ואת עומק החולשה או החוסן שיש באדם. אין להתייחס לגוון האתני – אלא לבחון את הצבע של פני אדם ביחס לצבע האתני הראשוני. ככל שהאדם חזק יותר, יראה יותר ברק על פני העור, וכן ככל ושהאדם חולה יותר או חלש יותר, הברק הטבעי, יתחלף עם עור כהה יותר ודהוי ללא חיות, כמו שהעור נובל או קמל כפרח. הברק על פני אדם, אינו משקף את דרגת החיוניות לבדה, אלא גם את מקומו של האדם, דרגת חיוניות הפנימית, מעלותיו, ושורש מקורותיו הפנימיים ביחס ליניקת החוסן שלו. כמו אישה מאוהבת שאהוב ליבה נהפך למקור הכוח שלה, מקור כוח זה יראה על פניה בברק ובניחוח שיעלה ממנו. וכן אדם שחש כי כוחו נובע ממקומו החברתי או ממקומו בתוך מסגרת ניהולית והוא חש עצמו מועיל , משמעותי ותורם, דבר זה ניכר בברק הפנים, בעיקר אם הוא חש עצמו משפיע וחשוב למערכת. וכן אדם שמקור שאיבת הכוח שלו טמון באמונתו, גם שם הברק פנים ישקף את מקור החיוניות שלו. אין סוג של ברק פנים אחד זהה באיכותו לברק פנים של חברו, בוהק הפנים עשוי להיראות זהה, אך איכות הברק – צבעו – מקום ההופעה על הפנים – ישקף את דרגת האיכות ואת מקור החיות של האדם אשר ממקור זה הוא ניזון ושואב כוח ומוטיבציה לעשייה שלו.
אין ברק הפנים זהה בין מצב למצב ובין אדם לחברו. יש גווני ברק רבים השונים מאוד מאדם לאדם. ולכן יש לבחון את ברק הפנים ביחס לגוון הפנים. שניהם ביחד מהווים אינדיקציה מוגדרת יותר ברורה יותר במשמעותה, שכן לגוון יש קשר ישיר למקור החיות של האדם. ככל שהאדם חש במקומו ומשמעותי, אזי הכוח שלו זורם בעורקיו ללא חסימות ודבר זה יקרין על עור הפנים וכן על גווני הפנים.
קרינת עור פנים משקפת את ה”אור” הפנימי שיש באדם. “אור” זה הינו הסיכום של כלל חלקי האדם המצטרפים ליחידת קיום אחת, אשר הסיכום שלה נהפכת ל”שמש” קטנה. האדם מאיר באורו הפרטי, ואורו הפרטי הינו התוצר של מקומו הנוכחי וכן סיכום של ההיסטוריה שלו עד לנקודת זמן בה בוחנים את ה”אור” שלו. מכיוון של”אור” זה יש איכות פשוטה אך טוטלית, ומכיוון שה”אור” זה מקרין כלפי העולם ויוצר אצל האחר תחושה ואפקט כלשהו, אזי כלי אבחון לאיכותו של “אור” פניו של אדם, הינו דרך ה”לב”, וזאת משום האופן שאור פני אדם בעת היותו מוקרן על האחר, משפיע עליו השפעה מסוימת. השפעה שניתן לחוש בה ולהתנסות בה. כלומר – דרך ה”איבחון” של אור הפנים – אינו תהליך מנטלי – אלא תהליך התנסותי. על האדם להיות מוכן להתנסות באור שאינו שלו, על מנת שלחוות את הטוטליות של מקומו של חברו. בין כה האדם מגיב לאורו של חברו, אך להיפתח לאור זה ולהיות מוכן “להתבטל” על מול אור של משהו אחר , כדי להיות כלי לאור זה, וכדי להבין יותר מקרוב ויותר לעומק את האדם ממול, אזי תהליך ההיפתחות וכן הביטול העצמי הזמני הינו כלי והדרך לאבחון של אור פני אדם.
דרך חוויה עצמית . כאשר האדם חש תחושה מסוימת מן האחר, עליו לוודא שמה שהוא חש אכן קשור לאדם האחר ולא להשלכות שהוא עושה עליו. יש להימנע מדעות שיפוטיות או מגישות ביקורתיות. ואז מה שהוא יחווה בליבו מן האחר יהיה יותר קורב לדבר האותנטי. במצב זה עליו לחפש את דרכי התיאור מילולי – מהן המילים הנכונות המתארות נאמנה את התחושה שעלתה מן ההתנסות אותה חש. למילים אלו יש את כוח ההמשגה שהופכת דבר אינטואיטיבי וחצי מודע, לדבר ידוע ובר קומוניקציה, אשר ההיגיון וההבנה הקוגניטיבית יכולות להצטרף אליו. דבר חשוב ביותר לשם מניעה של מיסטיקה מיותרת. כך שכלי האבחון של אור הפנים הינו בעיקרו – תחושתי והתנסותי. תמיד ברק הפנים ואור הפנים ממקומו הטוב והבריא, ישרה תחושה של מלאות ונינוחות על האחר, תחושה של טוב וחיים. וכן כאשר מסיבות רבות – אם אור זה נעדר או נחסך, דבר שיבטא חוסר עמוק במערכת של אדם מסוים – אזי הוא יראה כאפור או דהוי, או נפול ודועך, וישרה תחושה של ריק ועם עצב או חידלון ויגון.
לרוב טבעי הוא הדבר שבגיל צעיר יותר יש יותר חיוניות שניכרת על פני האדם וכן באדם מבוגר –ככל שגילו מתקדם, הוא עשוי להיראות יותר חלש, כהה, דהוי, נפול, עם סימנים המבטאים דעיכה של המערכת. דבר זה טבעי הוא, אך אור פני האדם ואופן ביטויו על פני אדם מבוגר במקומו הבריא והפוטנטי, יראו כך שהוא יראה צעיר ורענן יותר, וכן אופייה של קרינת הפנים – תשקף את מקור חיותו וכן את תוצאות חייו וכיצד מהלך חייו התגבש ל”שמש” קטנה. וכן באדם צעיר בגילו, יש שיראה דועך טרם עת ונפול כזקן, זהו סימן לעומק התשישות שבו – או ברובד האנרגטי או הרובד הנפשי רוחני. לקרינת אור הפנים יש איכות צעירה ומתחדשת אשר אינה קשורה כלל לגיל הכרונולוגי, אלא יותר למשאבים הפנימיים של האדם, וכן לגישת היסוד שלו לחייו ולעולם – אדם שמח ואופטימי בטבעו או בגישת היסוד שלו, יראה טוב וחי יותר מאדם פסימי וסרקסטי, אשר עשוי להיראות דועך ועייף ביחס לחברו האופטימי והשמח. גישת היסוד של האדם כלפי מאורעות חייו יתבטאו על אור הפנים ללא קשר לגיל החולף.
יש קשר ישיר בין אור הפנים לגוון הפנים – ולמעשה שתי אינדיקציות אלו הן כמעט אותו העניין, ההבדל המרכזי בין אור הפנים לגוון הפנים הינו בהיות אור פנים משקף חיוניות ואנרגיה, וגווני הפנים משקפים את בריאות האיברים הפנימיים וכן את מצבו הנפשי הקונקרטי יותר של האדם וכיצד מצב נפשי זה משפיע על הבריאות הכוללת וכן על מצבו האנרגטי, ואיזה איבר בגוף קשור לגוון מסוים ולרגש המתלווה לאותו האיבר. כך אור הפנים משקף את הסיכום של מצבו וגישתו הבסיסית של האדם לעצמו ולעולמו, ואילו גוון הפנים משקף את האיבר והרגש הדומיננטי יותר במצבו הנוכחי. וזאת למרות שאור הפנים וגוון הפנים – קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה.
על גווני הפנים ומשמעותם – במאמר הבא.
סיכום – אין הרבה אינדיקציות המבחינות את אור פני האדם, וזאת למרות שאור זה מתחלף ושונה מאדם לאדם, לרוב ההבחנה הינה בין איכויות האור – כגון – חזק או חלש, בוהק או דועך, מקרין או נעלם, על כל הפנים או בחלק אחד מן הפנים. עיקר העניין הינו במקומו של האדם המתבונן על אור פני חברו, ועל הצורך לפתח את הכלי המתנסה והיודע את האחר מתוך התנסות ולא מתוך שכל, מחשבה והיגיון נלמד.