מעי גס- עמידה וחוסן – סימבוליקה גופנית נפשית

“הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו” (גיטין ל”ו- ע’ ב’)

עיקר תפקידו של המעי הגס, הינו באיסוף הפסולת האחרונה מן המעי הדק, במגמה לפלוט את המיותר מן הגוף החוצה, דרך החלחולת (פי הטבעת) גם למעי הגס יש מהלך סופג לתוך הגוף (כמו ידידו הקרוב, המעי הדק) הספיגה הינה בעיקר נוזלים ומלחים. את עיקר עבודת המיון והספיגה עושה המעי הדק. כך שבמרכז ההתמודדות של המעי הגס עומד מהלך הריכוז של הפסולת הסופית וההכנה שלה ליציאה מן הגוף החוצה. החומרים הקשים וה”מלוכלכים” ביותר של המערכת מרוכזים לתוך המעי הגס, ולכן הסביבה שלו הינה כזאת המצריכה “כוח” מיוחד מן האיבר הזה, שכן הוא “מסתכן” בעיסוק עם החומרים המסוכנים ביותר לסביבה – ועליו לדעת כיצד לשמור על עצמו מפני ההרעלה של עיסוק עם חומרים מסוכנים, וכן לשמור על הגוף האדם בכללותו מן האפשרות שחומרים אלו יחדרו את אותו וכך ירעילו את המערכת כולה. לכן – יש למעי הגס תכונות מיוחדות של חסינות ויכולת עמידות, וכן כוח עצום באופן בו האיבר הזה “מזוהם” מצד אחד , ומצליח לשמור על היגיינה עצמית למרות התפקיד שיש לו.

הצד הנפשי של המעי הגס – היכולת להתמודד עם החלקים הגסים שח המציאות, היכולת להתגונן ולעמוד איתן מול מה שלא נעים ומחייב דחייה, שימת גבול ברור וחזק, ויכולת לומר “לא” חד וברור, כלומר היכולת לשים לאחר גבול. אספקט שכרוך ביכולת לתיחום עצמי והבדלת ה”עצמי” מן העולם במובן החברתי או המשפחתי.

כך שהאיכות המרכזית של המעי הגס -קשורה למערכת החיסון באדם, לדחיית החומרים או התכנים שהם “רעל” למערכת, היכולת להיות מגן איתן מול מה שתוקף ומנסה לחדור לתוך המערכת, היכולת להתעסק עם תכני קיום שהם גסים ואינם עולמים את אופייה האמתי ועדין של נפש האדם. וכן ביכולת לעסוק עם “זוהמת הקיום” מבלי להתלכלך בעצמו, ולתכונה זו יש מעלה עצומה המעידה על כוחו ועל איכותו המיוחדת של המעי הגס.

אנשים העוסקים בתחום טיפולי, או אנשי חוק וצדק, או אנשים העוסקים בתהליכי טרנספורמציה של האחר – צריך שיהיה להם את האיכות הנפשית של המעי הגס בדרגת ריכוז גבוהה, שכן אנשים אלו עוסקים ב”ליכלוך” של האחר, ואם האיכות של המעי הגס לא בנויה מספיק חזק ויציב בנפשם, הם עצמם עשויים להזדהם מסוג העבודה שלהם, ויש בדבר זה סיכון רב שאל האדם העוסק עם האחר, למען רווחתו – צריך לקחת בחשבון – האם איכות המעי הגס בנויה בו ועד לאיזה מידה. האיכות הבסיסית של מעי גס יציב וחזק, הינה ביכולת להישאר טהור ונקי, על אף היותו מתעסק ונוגע ואילו מתערבב ב”ליכלוך”.

כל הפתולוגיות של המעי גס קשורות ל”בעיה” באותן האיכויות שצוין למעלה. יש שמתפתחת מחלה במעי הגס עקב תזונה קלוקלת לאורך זמן – מזון עשיר שומנים הבא מן החי, וכן פחמימות כגון ספגטי ואטריות, הינם מזון גרוע מאוד למעי הגס. מחלה שנובעת במעי מתזונה לקויה, מחייבת שינוי תזונתי חריף למשך זמן מה – עד להבראה יסודית ואז יש לחזור לתזונה מאוזנת, המכילה את כל סוגי המזונות אך באופן רב גוני ומאוזן. תזונה שטובה למעי הגס הינה דיאטה המורכבת מסיבית תזונתיים – פירות ירקות וכל המזונות מן הצומח, טרי ומבושל.

אם מחלה מתפתחת המעי על אף שמירה על תזונה טובה ומאוזנת, אזי המסקנה הינה כי האיכות הנפשית של המעי הגס נפגעה ויש להתבונן על מה הצד הפוגע באיכות זו, כמו שתואר למעלה. כל המחלות של המעי הגס ברובד הפסיכו – סומטי, מבטאות מאבק וקושי בעמידה איתנה מול גורם מאיים על מישור פנימי עמוק וחשוב יותר בהרמוניה הכללית של המערכת.

פוליפ – האדם צבר סוג מסוים של רעלים לאורך חייו, כאלה שאין הוא יכול להתנגד להם ועליו כמו לשתף פעולה איתם, ושיתוף הפעולה עם אותם אירועי חיים, הם “רעל” המפעפע בנשמתו. אם מצב זה נמשך לאורך זמן, האדם מסכן רבדים עמוקים יותר של הנפש, רבדים עדינים יותר, שהמעי הגס בתפקידו לשמור ולהגן על מישורי הנפש העדינים, וכן המצב בנפשי הזה יהפוך למחלה סומטית והיא עצמה המגן שעוצר את הרעל מלהיכנס. ברוב המקרים – על אף כי הדרמה המתרחשת בתוך נפש האדם הינה חזקה, מודעת, וכרוכה בסבל שאדם מודע לה – עדיין ברוב המקרים לא יהיה למאבק זה שום סימן חיצוני, המאבק יהיה פנימי ולא יראה שום עדות כלפי עולם, דבר שקשור לכוח של האיכות של המעי הגס באדם, אם כי כוח זה לא פרודוקטיבי במקרים אלו ופונה דווקא לתהליכי הרס.
דלקות – קוליטיס – האדם חש לאורך זמן את “המחיר” שיש למאבק מול גורם עוין, ואת הקושי להציב גבולות, וכן את תוצר של המאבק הזה שנותן את אותותיו בתחושות נגטיביות ותסכול או כעס עצמי. כשרגש זה לבדו נחווה לאורך זמן, הוא מהווה “רעל” עבור האיכות המגינה של האדם. המקום באדם שאמור להישאר חסין, הוא עצמו נפגע והתלכלך.
סרטן – אדם שהיה לאורך זמן “מזוהם” מאנרגיות נפשיות – מצבים נפשיים הגורמים לחוויית “זיהום” – משמעותה של חוויה זו הינה ברגשות קשים המפרים את המקומות החשובים בנפש ואת האיזון העדין שלה, ויוצרים חדירה של “אנרגיות” גסות לתוך חלל נפשי עדין. הסומטיה לחדירה זו ולאי יכולת של האדם להתגונן, מובילה לבסוף לסרטן המעי.
דימומים – חולשה של היכולת “להחזיק” – האדם נחלש בעמידה שלו על מול גורם נוסף והוא חווה עצמו כנחלש והולך.