שלושת סוגי הצומות

1- צום ראשון הינו הצום של ההימנעות ממזון – יש סוגי צומות רבים, חלקם מלאים ועל מים בלבד, וחלקם עם מיצים ותוספי תזונה כגון ויטמינים מינרלים וצמחים בעלי אופי מנקה ומחזק. בצוo ארוl טווח יש צורך בהשגחה רפואית עקב האפשרות לתגובות פיזיות קשות מאיבוד מלחים (נתרן ואשלגן). מומלץ לשהות במקום אחד, ערוך לסוגי תהליכים מסוג זה. לא מומלץ לעשות צום ארוך לבד וללא השגחה (הכוונה לצום מעל לשלושה ימים) . צום כטכניקת ניקוי, באה מן הגישה האיורוודית מהודו, בה קיימים מקומות טיפול המיוחדים לכך. באיורוודה טוענים כי תשעים אחוז ממחלות האדם, הן תוצר של רעלים הבאים מן המזון, או עקב מזון שאינו מתאים לאדם מסוים. החולי נוצר כאשר האדם צורך מזון שאינו מתאים לו או מזון מלא ברעלים לאורך זמן. לעיתים החולי נוצר גם עקב מערכת חלשה שלא יודעת להתמודד עם פינוי הרעלים, כך למשך זמן נוצרים שיירים במעיים הגורמים למחלות ולחולשה נוספת. תפקידו של הצום הינו לנקות את הגוף משיירי מזון ורעלים הנדבקים בדפנות המעיים והקיבה למשך זמן רב, וכן ליצור כמעין reset (היתחול) של המערכת המטבולית ושל מערכת העיכול, דבר המוביל לריענון והתחדשות בכל המובנים.
באיורוודה ניתן מקום מרכזי לתהליכי העיכול. הכוח המעכל של קיבה נקרא “אש הקיבה” (agni). ככל שאש הקיבה מאוזנת וחזקה, אזי הבריאות הכללית טובה ומאוזנת, אם האש נחלשת, אזי מופיעות כל המחלות באשר הן. לכן עיקר המחשבה באיורוודה הינה בחיזוק אש הקיבה ותהליכי העיכול. לגישתה, על ידי צום מושגת התכלית הזאת באופן היעיל ביותר. בספרות הוודית ממליצים על עריכת צום בתוספי צמחים מחזקים ומנקים על מנת לזרז תהליכים וכן לשמור על איזון מטבולי בזמן הצום. תמיד סיום צום מלווה בחזרה הדרגתית מאוד לדפוסי אכילה רגילים. ישנו דגש של איסור על חזרה מהירה לתזונה קודמת. אם הצום נערך ליותר משלושה ימים יש להיות תחת פיקוח מתאים, עקב האפשרויות לתגובות במערכת העיכול ( מערכת העיכול קשורה באופן ישיר לתפקודי כיס מרה וכבד, שמייצרים אנזימים לעיכול. הכבד עובר גם הוא ניקוי חזק ועמוק בעת צום מתוך היותו האיבר האחראי לניקוי הדם וייצור אנזימים ועוד, ולכן החזרה לתזונה איטית לאחר צום קשורה בתשומת לב רבה למה ש”עבר” על הכבד, ויש צורך להרגיל שוב את הכבד לפעילות באופן הדרגתי). באיורוודה גישת יסוד להבראה בכל סוגי המחלות, עוברת דרך תהליכי צום לפרקים שונים.
לצום יש אפקט נפשי עמוק , כיוון שצום קשור להרגלי האכילה, כלומר להרגלי צריכה, סיפוק והנאה ברבדים הבסיסיים ביותר. דבר שקשור גם ליחסי הגומלין עם הסובב, כגון יחסי זוגיות, הורות, חברה ועוד. האופן בו תינוק ניזון בילדותו בצורה לא נכונה, נהפך לאחר מכן בגיל מבוגר יותר לדפוסי התמכרות עקב חסכים מגיל מוקדם. סוגים שונים של הפרעות אכילה עלולים לנבוע מהרגלי תזונה מוקדמים קלוקלים שהשתרשו לאורך שנים בחיי אדם. צום עם תשומת לב למקומות אלו, מאפשר איזון והתחלה חדשה גם במקומות הנפשיים של הצורך לצריכה לא מאוזנת של מזון ולאחר מכן לכל אופני המגע עם הסובב.
2- צום מסוג שני, הינו צום נשימה. על ידי תרגול נשימות ועצירת נשימה מודעת, ניתן להגיע לרמות שליטה שונות בנשימה. דבר זה מחזק את הריאות ומומלץ לחולי אסטמה ואלרגיות. הנשימה קשורה לחוויית הלידה. הזיכרון הראשון של האורגניזם הנולד, הינו בנשימתו הראשונה. חוויה זו נחרתת עמוק מאוד בתוך המערכת הגופנית. עבודה עם עצירת נשימה נוגעת במישור זה ויש באפשרותה לשנות את הדפוס הראשוני של הטבעה זו. תרגול של עצירת נשימות חייב להיעשות עם מורה מוסמך לעניין שכן תרגול זה מעורר “תיבת פנדורה” שלא ניתן לצפות מה יעלה מתוכה. בתרגולי יוגה קיימים תהליכים מכינים לכך באמצעות “פראנה ימה” , תרגולי נשימה מודעת. לכן כדאי להתחיל “צומות נשימה” דרך תרגול יוגה המכשיר את הקרקע לתהליכים גופניים אנרגטיים מסוג זה. מכיוון שחווית הנשימה קשורה באופן ישיר לחוויית החיים הראשונית, ניתן ללמוד על האדם, מה הוא, האופן בו הוא חווה את בסיס קיומו, על פי דפוסי הנשימה שלו. נשימה קצרה – משקפת מתח וחוסר ביטחון. נשימה עמוקה לפרקים – משקפת מצוקה, חוסר סיפוק וצער רב. הפסקות נשימה – משקפות תחושת איבוד דרך, חוסר כיוון. תרגול של “צומות נשימה” קשור גם באופן ישיר למגע עם ה”אנרגיה” של המערכת, דבר הפותח מצבי תודעה חדשים.
3- הצום הקשה והחשוב מכל הינו “צום הדיבור”. כחברה אנו לוקים במחלת הברברת האין סופית. מדברים ללא סוף וללא תשומת לב להקשרים של השיחה, מה האדם אומר, מה הוא רוצה לומר, מי הוא האדם המדבר. בכל פעם שאדם מדבר אלינו אנו מיד מגיבים אליו ונכנסים לדבריו בהיותו במהלך דבריו. רוב סוגי השיחות בין אנשים הינה ברמת הקשבה נמוכה ביותר וחוסר עניין גבוה. דבר זה מוביל לרוב לחוסר הבנה ובעיות תקשורת בין אנשים., כמעין מגדל בבל שמישהו אומר משהו וחברו הבין אחרת. במקרים אחרים – תוכן הדיבור, (דברי סרק, רכילות או שלון הרע), גורמים לנזק רב ויוצרים בזבוז אנרגטי יקר של האדם ממצבורי האנרגיה שיש לו. צום דיבור מתחיל בלהיות מודע למילים היוצאות מן הפה, וכן לנטייה התגובתית האוטומטית של האדם לפטפט ללא הרף. הצום מתחיל בלהשהות את התגובה ולא לדבר מיד, אלא להקשיב לזולת, “לספור עד עשר” ואז להגיב לאחר שמה שנקלט עבר תהליך של קליטה, הבנה ועיבוד. תרגול זה מביא אתו לימוד של האדם את עצמו מחדש. האדם התגובתי הינו אוטומטי ולא מודע. האדם המשהה את תגובותיו, מתבונן ומכיל את מה שמתעורר בתוכו, בודק ואז מגיב, ולכן הוא מודע יותר ועם קשת בחירה רחבה יותר. תהליך כזה מעלה את תבונת האדם ואת האינטליגנציה הבסיסית הקיימת בכל אדם, היא חוכמת ה”נשמה”. בשלב השני התרגול עובר לפרקי זמן בו האדם בוחר לחיות בשקט וללא דיבור. לצורך כך הוא יוצר לעצמו מציאות של פרקים ביום בהם הוא נמצא במקום שקט וללא גירויים מיותרים המובילים להסחת דעת. דבר המביא לניקיון מחשבתי ודרגות ריכוז גבוהות יותר. בשלב השלישי בצום דיבור, האדם יכול להיות מרוכז ושקט, גם במקומות הומי אדם (במזרח הדבר נקרא “מדיטציית שוק”). במצב זה הוא בעל ציר מודע פנימי שלא מופרע או מוסט מעצמו החוצה. זוהי התכלית של “צום הדיבור”.
יש עוד להבין שלדיבור עצמו יש כוח עצום. בכוח הדיבור לבדו יש אפשרות לשנות את פני המציאות וכביכול “לברוא” מצב חדש. לכן ניתנת תשומת לב רבה לתהליכים אלו בכל הדתות המתייחסות לאדם ולסיבת היותו ולתכליתו, מכיוון שכל זה מוגשם באמצאות הדיבור.