koby“ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים, ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב” (בראשית א- כ-כ”א) נפש חיה נבראת, ה”נפש” היא זו שנבראת, והיא נבראת מן המים ש”משריצים” ומן האוויר “על פני הרקיע”, דבר המייצג את ארבעת האלמנטים, וכך נוצרת הפרדה בין שני האלמנטים של מים ואוויר. יותר כבד מן המים זה אלמנט העפר, ויותר קל מן האוויר הינו אלמנט האש, כך שקו האמצע המפריד בין הצמדים של מים ועפר ואוויר ואש, מתרחש בין מים לאוויר. דבר זה מלמד על שתי צורות חיים שונות מאוד זו מזו. העוף המעופף הינו צורת חיים הפוכה לדגה אשר במים. עניין זה מקביל לטור חמישי לפיצול שקיים בו, ומראה את הדיכוטומיה בין שני קצוות שהן הרגש והאינטלקט. ניתן לאמר שהרגש מיוצג על ידי המים והדגים, והאינטלקט על ידי האוויר והציפורים. פיצול בין שני מישורים אלו הינו מוטיב מרכזי בתוך הטור החמישי.
אך עולה השאלה – פיצול זה, עד לאן הוא יכול להגיע? עד לאיזה מישורי נפש הוא יכול לחלחל ולהוות גורם מפריע להרמוניה הדרושה לקיום? והאם יש דרך לריפוי לאיחוי פיצול נפשי כמו שרואים בטור חמישי? ואם כן מה היא הדרך לריפוי כזה? אפשרות אחת לשאלות הלו, מופיעה בפסוק הבא “ויברא אלהים את התנינים הגדולים” התנינים הגדולים הינם סוג של חי שיכול לחיות בתוך המים ומחוץ למים, באוויר. יש עוד בעלי חיים שהם דו חיים כגון הצפרדעים, אך כאן התנין הגדול הוא לא רק קו אמצע בין מים לאוויר (או צורת קיום שמכלילה בתוכה את שני הניגודים). התנין הינו גם הסימבול לאנרגית המין שבאדם. במזרח הוא מופיע כ”דרקון” או בשם “קונדליני”. בתוך כתבי היהדות יש לו שמות נוספים המשתנים לפי הכוונה של פעולת האנרגיה הזו, כגון “נחש עקלתון” “נחש רב בריח” , “לוויתן”. השם לוויתן זהה כאן במשמעותו לתנין הגדול, שמלמד על אנרגית היסוד באדם. אותה חיוניות היסוד המביאה לפעולה שגורמת לצמיחה ומכלילה את האורגניזם ליחידה אחת פועלת ונושמת, חיה ומתפקדת, מרגישה ולומדת, מתפתחת ועוברת שינויים. הביטוי הראשון של אנרגית יסוד זו, הינו האימפולס המיני, שיוצר קודם כל את המבנה ונטייתו(זכר או נקבה) כך שאנרגיה זו הינה בעלת איכות בוראת. ולאחר מכן אנרגיה זו מקבלת את הלבוש של הביטוי המיני על שלל גווניו. מיניות האדם היא לא רק האקט המיני הפיזי, היא גם. אך האקט המיני הינו פלח קטן ביותר בתוך אנרגית המין. (היום התרבות מבוססת רבות על הביטוי הגס ביותר והקטן ביותר של אנרגית החיים) המין הינו ה”לבוש” הראשון של אנרגית היסוד, ויש לאנרגיה זו עוד ביטויים רבים. למשל הנוכחות הבסיסית של האדם, הינה ביטוי למיניות שלו, איך הוא נראה ומרגיש? חי או כבוי, זוהר או אפרורי, מושך כמגנט או דוחה, מזמין ונינוח או סגור ודוחה ועוד ועוד. הנוכחות של האדם הינה אינדיקציה לאנרגית יסוד שלו ולאופן בו היא באה לידי ביטוי.
כל זה נאמר משום שהדרך לעבודה על ריפוי הפיצול נעשית באמצעות אנרגית היסוד שבאה לידי ביטוי מרכזי דרך המיניות של האדם. המיניות של האדם היא אחד מן הנושאים שעברו הרבה הדחקות וגינוי בתוך טור חמישי (טור חמישי מקביל לאלף החמישי לספירה היהודית מ 240 לספהנ’ עד ל1240 לספהנ’). בדתות שקמו או התהוו בזמן זה, נוצרה מגמה מובהקת של קטיעת האדם מן החיות יסוד שלו והפיכתו לאדם חושב יותר מאשר כל אספקט קיומי אחר. בתוך הטור החמישי, נראה כי האידיאל התרבותי היה להפוך רק לחושב, כלומר ללא רגשות ובוודאי שללא יצרים כל שהם. האידיאל היה להפוך ל”שכל”, ולא בכדי יש בכתובים של תקופה זו (בכל הדתות המערביות) את המושג “שכל פעיל” “שכל נפעל” או “שכלים נבדלים” . “שכל נבדל” הינו שם אחר למלאך. אפילו המלאך נהפך ל”שכל” בטור זה. אך מתוך פסוקי המקרא, אנו רואים שהתנינים הגדולים ומה שהם מייצגים, בא כדי להראות את המהלך המאזן ואת האופן של “אייך לגשת” לתופעת הפיצול באדם. כאשר הדרך היא לא מנטלית ולא רגשית, אלא תחושתית חווייתית דרך אנרגית היסוד שנרמזת במילה “תנין”. עבור אדם מנטלי – להתחיל לחוש אנרגיה זו מהפכה בכל המבניות שלו. לאדם רגשי וגדוש עם נטיות היסטריות – ללמוד לחוש אנרגיה באופן הבסיסי שלה כלומר באופן הניטרלי שלה, זו ברכה גדולה מאוד. כך שטור חמישי מציע לאדם את “דרך האמצע” באופן החוויתי ולא באופן הלמדני. דרך האמצע (כמו שהיא משתקפת בטור חמישי) מראה את הדרך לעבוד עם אנרגית היסוד ומה קורה כאשר האדם מבסס בתוכו רק בצד אחד שלו, ומקצין אותו. התרבויות של תקופה זו מייצגות את מה שקרה לאדם במובנים אלו. הם נהפכו לקיצוניות מאוד, עם מתן דגש רק לצד אחד במכלול של נפש האדם. וגם בטור החמישי ניכרת הנטייה לתהליך זה.