על “עיקרון משיח” באדם

בכל הדתות והפילוסופיות הנחשבות, קיים מוטיב מובהק של משיח או גואל, או אדם שדרכו יבוא הדבר הבא לאנושות. בכל תרבות אדם זה מכונה אחרת. “מהדי” או “עושה השלום” או “אווטאר”, אך הכוונה זהה: במובן של משהו שמביא אתו את השלב הבא או את השיטה הבאה שנראית כנכונה יותר.
אדם כזה תמיד יצטרך לעמוד מול הישן, כלומר הוא יאלץ לקרוא תיגר לישן ולכן יעורר עליו הרבה מאוד התנגדויות. ההיסטוריה מלאה בכאלה. למעשה- כל אדם הבא לשנות משהו בעבור הכלל, היה חייב להיאבק במה שהיה עד לזמנו ,ובכל תרבות היו כאלה אנשים שהיו פותחי דרך בעבור כולם והיה עליהם לעבור קשיים רבים, גם בחייהם האישיים הפרטיים, היה עליהם לעבור דרך מחיר כבד וגם מול העולם כולו.
נראה כך שלא ייתכן אחרת ושכל תהליך של שינוי, מחייב מחיר ומאבק.
בתוך מסגרת היהדות יש למשיח מקום חשוב מאוד. המשיח הינו דמות מרכזית במבנה האמונה היהודי וניתן לומר שכל דבר שקרה בהיסטוריה של העם היהודי, היה מעורב עם השפעות של תפיסת משיח, וזה מכיוון שכל שינוי במבנה החברתי אמוני, מחייב את נגיעתו של משיח. וכן עיקרון המשיח הינו דבר אורגני בלתי נפרד ממכלול האמונה.
אך עיקר העניין הוא שמשיח אינו דמות שיש לצפות לה, או איש קונקרטי כזה שיש לחכות לו עד אין קץ    (למרות שאם הקרקע מכשירה את עצמה לזה, אז יש לאדם כזה אפשרות להופיע). אלא רעיון המשיח קשור למצב פנימי באדם.

מלכתחילה יש בתוך כל אדם את “עיקרון המשיח”. עקרון זה הוא החלק באדם הדוחף לשינוי. לפיו האדם חש “לא במקומו” ויודע אינטואיטיבית שיש לו לעשות דרך ושינוי בחייו, כדי להגשים את מה שהוא בא להגשים. עיקרון המשיח באדם הינו החלק התוסס והמתסיס שלא נותן לאדם מנוח. חלק זה  נותן לאדם את הכוח לקום ולוותר על נוחיות, על מעמד, על כל מה שהאדם כבר בנה לעצמו  ובעצמו, וללכת הלאה. למרות כל ההישגים, האדם יודע בליבו שהוא למעשה לא הגיע להרבה ולא הגשים הרבה. עיקרון המשיח באדם נותן לו את היכולת להסתכל באומץ על חייו, ולבחון אותם בחינה אמיתית, ולעשות את השינוי הנדרש מתוך מה שראה על עצמו ועל חייו.  עיקרון המשיח באדם אם כן, הינו הכוח לשנות, הכוח לנוע קדימה, הכוח הטרנפורמטיבי שעשוי להוביל למהפכה פנימית.
בהרבה מקרים, גם אם האדם רוצה לשנות ומרגיש את המחויבות לכך, יש לעיתים תחושה של חוסר ידיעה לאן ללכת ומהו השינוי אותו רוצים לעשות. יש רק תחושה וודאית ש”את זה אני לא רוצה, כך אני לא מוכן יותר”.
מקום פנימי זה, הוא מקום שקשה להיות בו לאורך זמן, בגלל חוסר הוודאות ומתוך הדחף לשינוי. עיקרון משיח באדם נותן את היכולת לשהות בתוך חוסר וודאות, עד למקום בו תגיע הוודאות. ולכן יש קשר עמוק מאוד בין “אמונה, ל”עיקרון משיח”. כאשר אדם מתחיל את הדרך לשינוי, הדחף לשינוי הינו העיקרון המשיח אך הכיוון של השינוי בא מכוח האמונה.
כוח האמונה שבאדם הינו הכוח לגשר על הפער שבין מצבו של האדם כפי שהוא היום לבין מצבו העתידי.
כוח האמונה באדם הינו הכוח להפוך את העתיד של האדם להווה שלו.

הישן תמיד נלחם בחדש. לישן אין שום צורך לשינוי ואין רצון בכך. רצונו של הישן הינו בשימור עצמי.
יש שני כוחות בעולם, האחד רוצה לשמור על הקיים שיישאר כך והשני רוצה לשנות ולנוע קדימה.
כאמור הכוח שרוצה לנוע קדימה נקרא “עיקרון משיח”, ועיקרון זה טמון בכל אדם. בכל אדם יש מקום נפשי שחש אם הוא במקומו או לא, והרצון לעקוב אחרי תחושות אלה, בא מעיקרון משיח.

עניין נוסף קשור להמתנה למשיח. הרמב”ם ניסח כלל הקשור לאמונה במשיח: “גם אם יתמהמה אחכה לו בכל יום”.  רוב האנשים תופסים את האמירה הזאת של רמב”ם כהמתנה פאסיבית, ורובם לא מאמינים שבאמת יבוא מחר המשיח. רוב האנשים אפילו מעדיפים שלא יבוא מחר, כי מחר הם מאוד עסוקים ויש להם לו”ז צפוף…
שמעתי פעם עסקן שאמר למישהו אחר “תעשה לי טובה, אם יש לך קשר אם המשיח, תגיד לו שלא יבוא מחר, כי מחר אני צריך לסגור עסקת נדל”ן גדולה,  תגיד לו שיבוא אחר כך”.
למעשה עיקר העניין של ביאת המשיח הינה בהמתנה אליו כך שההמתנה היא זו שמכשירה את הקרקע לביאת משיח. הכוונה בהמתנה הינה לעורר את עיקרון המשיח הפנימי של האדם, והדרך לעורר את עיקרון זה, כרוך בהמתנה נכונה.  כלומר – רמב”ם לא כיוון להמתנה פסיבית, אלא רמז שאופן ההמתנה, אם ממתינים נכון, משיח מגיע.
סוג ההמתנה הנכון הינו מצב של פתיחות נפשית, נקייה מעצמה וממחשבות., כאשר האדם נינוח ורפוי אך דרוך ומרוכז, הוא חש פיזית טוב ואין לו הפרעות נפשיות גופניות או אנרגטיות.
בהמתנה כזאת, המתורגלת לאורך זמן ובהתמדה, המשיח הפנימי, אותו החלק באדם שמבקש את המשכה של האבולוציה וההתפתחות, יתעורר ויהפך לדבר חי ונושם ומודע לאותו אדם, וזאת למעשה התכלית, תהליך ההתעוררות.

בכתבי היהדות אומרים שבכל דור בא משיח,  אך הדור לא זכאי לו ולכן הוא לא נחשף. “להיות זכאי למשיח” תלוי בהתעוררות של האדם למה חשוב באמת, כך שחייו תלויים בעיקר ולא ניזונים מן הטפל.
אם יהיו מספיק אנשים שעיקרון משיח יתעורר בהם, והם חיים וניזונים מחלק נפשי זה, והם אוחזים בעיקר ונוטשים את הטפל, כי אז קיים סיכוי שיבוא אדם מסוים ויראה בהם כזכאים.
ומי ייתן ובכולנו יתעורר עיקרון המשיח.