טנטרה, מיניות ומה שביניהן – חלק ב’

העבודה המרכזית בתוך תהליך טנטרי היא לזהות את האנרגיה המחיה את המערכת כולה, כמו שהיא מצד עצמה, לפני שהיא קיבלה צורה, דחפה לפעולה או הצטרפה לחלק מן הפעילויות האוטומטיות שבגוף האדם.
האנרגיה הזאת קיבלה בכל תרבות שם אחר, אך תמיד עם כוונות זהות, למשל “צי”, “פראנה”, “רוח” “חומר היולי” “אתר” וכו’. בתרבויות קדומות ניתנה תשומת לב רבה לאנרגיה זו – ממנה הכול ניזון וחי, אין פעולה אורגנית שקיימת ומתפקדת ללא ההזנה וההימצאות של אנרגיה זו.
כל דבר שחי ומתפקד צורך אנרגיה זו. יש כמה מקורות ליצירת האנרגיה בתוך המערכת. למשל אוכל, מים ואוויר הם מקור לאנרגיה. כך גם פעילות רגשית מנטלית. היא אמנם ניזונה מאנרגיה, אך במקביל גם מייצרת אנרגיה. לדוגמה: מתח נפשי ממקור כלשהו מייצר אנרגיה של דריכות בתוך המערכת, אך גם ניזון מן האנרגיה שבתוך הגוף. מצב מדיטטיבי עמוק גם הוא מייצר סוג מסוים של אנרגיה.
יש סוגי אנרגיות שבאות לאדם ממקור חיצוני, יש הבאות ונוצרות ממקור פנימי, ויש ששתיהן חוברות יחד ליצירת סוג נוסף של אנרגיה, שהוא תוצאה של כלל הפעולות במערכת האנושית.
אנרגיה ממקור פנימי נוצרת באדם עקב תהליכים נפשיים ומחשבתיים. קיימים סוגים רבים של אנרגיות כאלה, בדרגות איכות שונות, מהגס לכיוון העדין (אנרגיה עדינה איננה “שברירית”, אלא דווקא אנרגיה שהיא באוקטן גבוה יותר המתייחס לרמות גבוהות יותר במערכת, כגון השראה, אינטואיציה וכדומה).
קיים באדם פוטנציאל אנרגטי נוסף, הקשור לנטיות מולדות: כל אדם נולד עם “יחידות” אנרגיה שונות, הקשורות למבנה גופני מולד. ברפואה הסינית אנרגיה זו מכונה “ג’ינג”, שמשמעותו: אנרגיית יסוד בסיסית, הקיימת כדבר נתון באדם. כאשר היא נגמרת, למעשה האדם מת.
בתורות הקדומות ניתן שם ייחודי לכל תפקוד אנרגיה מסוים המחיה חלק ספציפי בתוך המערכת. ברפואה הסינית “גו צ’י” היא אנרגיית המזון, “יואן צ’י” היא אנרגיית המקור, וכו’.
חלוקות כאלה נעשו על מנת להראות את הבדלי האיכויות וההשלכות של כל ביטוי אנרגטי. אך למעשה האנרגיה הזאת היא אחת, שרק מופיעה בביטויים שונים, האין-סופיים, שלה.

במקומות מסוימים האנרגיה הזו נקראת “הכוח המחייה כול”, או “מה שנמצא תמיד”.
אנרגיה זו משמרת את היקום בצורתו ובמקומו, והיא זו שאף יוצרת אפשרות לתנועה ולשינוי.
בהומיאופתיה היא נקראת “כוח ויטאלי” עקב תחושת הוויטאליות שהיא גורמת כשהיא קיימת.

בתוך המערכת האנושית, ריכוז גבוהה של אנרגיה מובילה כמעט מיד לדחף מיני.
לא ייתכן דחף מיני ללא מספיק מן הכוח האנרגטי הזה. כל ביטוי של מיניות קשור באופן ישיר ועקיף לדרגת החיוניות הקיימת בתוך המערכת.
לכן יש קשר מידי בין אנרגיה למיניות. לעתים אנשים מסוימים זקוקים למגע מיני שמסייע להם לפרוק מתח של עודפים אנרגטיים בתוך גופם. לעומת זאת קיים מצב הפוך, של אימפוטנציה, כשאדם חווה ירידה אנרגטית הבאה לידי ביטוי בירידה בדחף המיני. היכולת המינית נותרת ברובד המנטלי של הזיכרון שלה, אך לא בפעילות עצמה. דבר זה אופייני בגיל מבוגר, שבו אנרגיית החיים מידלדלת.
כמובן קיימים גם חלקים נפשיים רבים הקשורים לתפקוד מיני רגיל, כמו איכות הקשר שנוצר והצורך בחיבור רגשי. כאן הכוונה בעיקר לדחף הפיזי הקיים במערכת עקב ריכוז של אנרגיה.

בתרגול טנטרה, מתחילים תמיד בהתכנסות לתוך מדיטציה. זאת כדי להגיע לדרגה שבה האדם יהיה מסוגל לחוש ולחוות את האנרגיה כמו שהיא, לפני ביטויה בצורה מסוימת.
מדוע דבר זה הינו תכלית, ומדוע משם מתחילה ההתנסות הטנטרית?
מפני שמי שחווה את אנרגיית היסוד, כמו שהיא לבדה ללא הלבשות עליה, נגע באיכות עם טעם של הנצח, טעם של האין סוף. הוא נחשף לצדדים המהותיים שבאדם, ומתוך כך להגשמת התכלית של חיי אדם.
זאת ועוד, כאשר יש נגישות לאנרגיה זו, אפשר לפעול פעולות לא שגרתיות. הדבר קשור לטכניקות הידועות בשם “קונדאליני”. אך גם כאן הדבר תלוי בכך שהאדם הגיע לדרגה של יכולת הבחנה באנרגית חיים זו, לפני שהיא מקבלת ביטוי קונקרטי. בתהליך זה האדם יכול לכוון את אנרגית החיים לפי רצונו, ולעשות בהה כל מה שהוא רוצה. לכן יש בתורות הקדומות הרבה סייגים לאיך מגשימים דרגה כזאת.
שלב ראשון הוא בהבחנה באנרגיית החיים לפני הפיכתה לפעולה.
הקושי המרכזי בתהליך הבחנה זה הוא בכך שאנרגית החיים תמיד באה בלבוש כלשהו. היא לעולם איננה מופיעה בטהרתה, ולכן יש צורך בתהליך מקדים של זיכוך המערכת כדי להכיר אותה כפי שהיא, ולצורך זה נועדו כל תרגולי הטנטרה.