koby“שיר המעלות לדוד
יהוה,לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני,
אם לא שיויתי ודוממתי נפשי,
כגמול עלי אמו כגמל עלי נפשי
יחל ישראל אל יהוה מעתה ועד עולם”(תהילים-קל”א)
מהו הדבר שדוד המלך בא ללמדנו? הבה נתבונן- שיר המעלות. “מעלות”
הינה דרך העלייה. כלומר הדרך שבא דוד היה מתעלה. דוד בא ללמדנו את דרך העלייה שלו. עליה לאן? עליה אל גדולות ונפלאות. הוא אומר שהוא לא היה הולך בדרך לגדולות ונפלאות, אלא אם כן הוא עבר מהלך נפשי שקודם לגדולות ולנפלאות. ומה הוא המהלך הנפשי שהוא מציע? “שיויתי ודוממתי”.
הוא מציע את תהליך ההשתוות ואת תהליך ההדממה.
מהם שני חלקי תהליך אלו?
ההשתוות.
השתוות הינו תהליך שבו האדם משתווה אל כל מה שנקרה בדרכו. הוא משתווה אל הטבע אל מזג האויר, אל חבריו בני האדם.
כיצד עושים זאת? בכל אדם אשר אתה פוגש בדרך, נסה להיכנס לתוך עורו, להיכנס לנעליו ולחוש את האופן שבו הוא חווה את המציאות. נסה להיות הוא ממש. כך אתה משתווה אליו. להשתוות למשהו הוא תהליך המלמד רבות. הן את האדם המשתווה והן את האדם שאליו הזולת משתווה. האדם המשתווה לומד לוותר על מקומו כצודק או כאחד שיודע יותר, וזאת כיוון שכל אחד צודק ממקומו.
מסופר על שלושה חברים לעסקים שהסתכסכו ביניהם. בצר להם, הלכו הם אל חכם הכפר וביקשו שיערוך בינהם בוררות. החכם שאל את החבר הראשון, וזה סיפר לו את עמדתו. כתגובה אליו אמר החכם “נכון, אתה צודק”. האיש שמח, ואמר בליבו “החכם בעדי”.
בינתיים השני הביע את עמדתו, שהייתה שונה לחלוטין. החכם חשב לרגע ואמר “נכון אתה בהחלט צודק”. וכך גם עם השלישי, לאחר שהביע את עמדתו החכם חשב ואמר “אכן גם אתה צודק”.
כלומר החכם יכל להיכנס לתוך נפשו של האחר להבין עד הסוף את דעתו. הוא ידע את דרך ההשתוות לכל אדם.
דרך זאת אף מלמדת ענווה וצניעות. מי אמר שרק דעתו של מישהו נכונה?
בתהליך ההשתוות האדם המשתווה נוכח להבין שדעתו הפרטית קטנה וגבולית. הוא יוצא מעצמו, ומצליח לראות את האחר לחלוטין. הדבר אף נותן למתבונן פרופורציות נכונות יותר על עצמו.
גם לאדם שנוכח שזולת אחר מבין אותו כמו שהוא בדיוק, יש תחושת הקלה עצומה ולזה לבדו יש כוח מרפא עמוק.
את תהליך ההשתוות קל לתרגל ביום יום. אנו נפגשים עם אנשים כל הזמן. כל מפגש אנושי הינו הזדמנות כך.
לאחר שהאדם לומד להשתוות לכל אדם, אז הוא יכול להתחיל ולהשתוות לעוד סוגי מציאויות, כמו מושגים. למשל –השתוות על מושג האהבה.
או השתוות למושג החברות. ומכאן נפתחת הדרך למקומות גבוהים מאוד שהיא ההשתוות למציאות עצמה.
אך דוד מוסיף עניין שני שהוא עניין חשוב ביותר והוא תהליך ההדממה של הנפש.
תהליך ההדממה הינו דרך לעצור ולהפסיק את כל תנודות התודעה. מחשבות, רגש, ודמיונות. הכל נעצר. כאשר התנודות פוסקות, האדם מוצא עצמו עם נפש נקייה מתנועות. או אז הוא נחשף למקור הנפש, למקום שמשם היא באה, למקום שמשם היא יונקת את חיותה, למי הוא באמת.
אליהו הנביא זכה לכך ב”קול דממה דקה” ואז חייו קיבלו תפנית לכיוון אחר.
בתוך הדממה האמת נחשפת. זה לא שפתאום היא באה, היא הייתה שם כל הזמן, רק כוסתה בהרבה מחשבות רגשות דאגות וכו.
דוד המלך אומר שדרך ההשתוות והדממת הנפש, היא דרכו בלהגיע אל המופלא.
אומרים בכתובים ש”במופלא ממך אל תחקור”, חקירה הינה שכלית. ושכל אכן לא יכול להיכנס למופלא. זאת כיוון ששכל הוא מובנה מדי. שעה שבמופלא יש חיבור בין פרדוקסים. במופלא מה שניראה כניגוד- לפתע משלים זה את זה. לכן יש לבוא אל המופלא בחקירת הלב ולא בחקירת השכל. על הלב להיות פתוח.
ומה עניין “כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי”?
שני מקורות הזנה בונים את בניין הנפש:
1- אמא, כלומר השער לקבלת הגוף בעולם הזה.
2- שכוחה של הנפש עצמה.
ודוד אומר שיש להיגמל משני האספקטים הללו כדי להיות מוכן ויציב לגעת במופלא בצורה הנכונה.
ורק אז מוכשרת הקרקע למגע אמיתי ממקום יציב.