שלושת סוגי הרעלים

על האדם להיות מודע לשלושה סוגי רעלים, שלכל אחד מהם אפיונים אחרים ודרכי התמודדות שונות.
סוג 1 – הינם רעלים שמוצאם מחומרים בסביבה, למשל : אוכל לא בריא,  מים מזוהמים, זיהום אויר, וכו’. אופן ההתמודדות איתם הוא קל יחסית, וזה מפני שהשינוי אומנם מחייב מאמץ ותשומת לב אולם ברובו הוא בשליטת האדם.  למשל האדם שסובל מסוכרת יודע שעליו להימנע מסוכר. אדם שיש לו דלקת בקיבה (אולקוס) יודע שעליו להימנע מאוכל חריף וכו. לגבי מים, אין קשר לסוג המבניות הפיזית ותמיד רצוי לשתות מים ממקור נקי. לגבי האוויר, כאן לאדם קשה יותר לשלוט בנעשה וליצור שינוי. מקור הרעל כאן הוא ברעלים הקיימים באוויר העירוני בעיקר, ויש אנשים שהם אלרגיים אליו.
בכל אופן רעלים ממקורות שונים אלו יגרמו לגוף להחלש ולחלות, ותהליך זה יכול להיות מהיר או איטי, תלוי בכוח התנגודת של הגוף.
סוג 2- קשור לרגש נגטיבי שהאדם חווה על בסיס יומי. זהו סוג רעל בעיתי במיוחד.
אדם המתהלך כל היום עם כעס מודחק או תסכול או מרמור לאורך זמן, הדבר נהפך בקרבו לרעל ממש. רבות מן המחלות הקשות או הכרוניות כמו סרטן, דלקות מעיים, דלקות פרקים, וכו’, סיבתם נעוצה ברגש נגטיבי שהאדם הולך איתו שנים, עד שלבסוף הגוף משקף את מה שהאדם מרגיש כמחלה. הרגש הנגטיבי מתבטא במחלה פיזית.
לכולנו יש לפרקים רגשות קשים או נגטיביים. אולם כאן מדובר על מצב רגשי שאוחז באדם ולא מרפה לאורך זמן.
שנאה עצמית למשל, הינה רגש הרסני במיוחד. כאשר אדם חש כך לאורך זמן, בשלב מסוים המערכת תיתן לכך ביטוי פיזי כלשהו.  יהיה זה נכון לומר, שכמעט לכל תופעה גופנית כרונית יש קשר ומקור נפשי מובהק.
דרך ההתמודדות עם מצבים אלו, היא במודעות ובמוכנות לשינוי. השלב ראשון הוא זיהוי הדפוס או המצב שבתוכו האדם חי, הדפוס שמהווה את המקור למחלה. השלב השני הוא תירגול מודע סבלני, עיקבי ומתמשך, של דפוס ההפוך לנטייה הקיימת המקורית. למשל תירגול פתיחות חברתית אם הקושי הוא סגירות ובישנות.  תירגול נתינה ללא תמורה אם הקושי הוא קמצנות, אנוכיות והתחשבנות עם הזולת, וכך הלאה.  יש אשר קוראים לכך תירגול מחשבה חיובית, ויש אשר מכנים זאת “הליכה בדרך האמצע” . כך או כך, ברור הוא שיש בכך עניין עמוק ביותר, שכן ההקצנה הנפשית שהאדם רגיל אליה ושממנה יש לעשות שינוי בעצמו היא זאת שנותנת לו את תחושת קיום. ולרוב מהווה חלק מהזהות האישית שלו. כך שמי שיבחר בתהליך של שינוי הדפוס הקיים, וילך בדרך האמצע, דרך האיזון באיכויות נפשו, הרי שבתחילה לאט לאט יאבד את תחושת ה”אני” שלו. אולם במקביל לכך, ולאחר זמן מה, ציר נפשי אחר וחדש יבנה בתוכו, שהוא בעל איכויות גבוהות יותר.
על בסיס זה ניתן להבין את אותם האנשים שמספרים איך הסרטן הציל את חייהם. המחלה נהפכה לגורם מעורר לעבודה פנימית לשינוי עמוק, כך שהאדם התעורר משינה נפשית עמוקה וחזר לחיות.
סוג 3- הוא רעל שקשה יותר להבחין בו והוא רעל אנרגטי. רעל זה משפיע השפעה עמוקה על האדם, לרוב ללא ידיעתו.
רעל אנרגטי הוא תוצר של מקום או סביבה שלא מתאימה לאדם מסוים, או נוכחות של מישהו בעל כוח על אדם אחר. אנרגיה טיבעה לזרום, כמו בחוק הכלים השלובים- מהרבה אל המעט. וזה כדי שיהיה איזון בין גופים שנמצאים במגע זה עם זה.
לרוב, אנשים הרגישים לאטמוספירה, יחושו בכך מייד. למשל כיצד כאשר הם יושבים ליד משהו או בקרבת מישהו, עוברת אליהם אנרגיה מסוימת.  (כאשר אדם מסוים יוצא מקורס מדיטציה לרחוב סואן, עניין זה נהפך למוחשי ביותר בעבורו.)      כאמור מעברים אנרגטיים הם דבר טבעי בין אנשים, וזה קורה כל הזמן. הקושי הוא כאשר עוברת אל אדם אנרגיה שהיא מזיקה לו ופוגעת בו. מרעילה אותו.  המודעות למעברים האנרגטיים תלויה ברמת העידון התודעתי והנפשי של האדם. ככל שהאדם עדין יותר יהיה לו קשה יותר במקומות הומי אדם, והוא יהיה יותר מודע לאפשרות של העברת אנרגיה של אנשים אחרים אליו. כך יהיה לו מאתגר יותר לשהות בחברת אנשים בעלי אנרגיה המזיקה לו.
לנושא זה יש היבטים רבים, ודקויות רבות. כל אחד יחווה את עניין ההעברה קצת אחרת, מכיוון שמה שעובר ויוצא או עובר ונשאר אצל האדם תלוי בדרגת המודעות והרגישות והחוסן הנפשי שיש לו.
מתי דבר זה נהפך לרעל? כאשר האדם נחשף לאנרגיות גסות משל עצמו, או נגטיביות באיכותן, ואותה ההשפעה האנרגטית, נשארת אצלו ולא עוברת הלאה.
אדם זה יחוש לפתע עייפות, קהות חושים, סחרור קל, עקצוצים לא נעימים באזור מסוים על פני העור, כאב ראש קל, טמפרטורת גוף משתנה,לאות לא טבעית, אי סדירות נשימתית וכו’.
לרעל אנרגטי יש השלכות מרחיקות לכת לגבי תהליכי תודעה, וכאן צריך הרבה תשומת לב על מנת להבחין בכך.
גם כאן יש צורך למודעות מבחינה בין מצבים שונים, שבעיקרם היא היכולת להבחין ולשאול האם מה שקורה לי כרגע-  בא ממני או ממקור חיצוני לי, כמו מאדם שיושב לידי .
תהליך הניקוי ברמות האלו קשור למה שנקרא בסין “פנג שוואי”, וכדאי שיהיה לכל אדם חדר או פינה או מקום כל שהוא, ששם הוא יכול לנוח ולהתחדש ולהתנקות על ידי הטהרות נפשית, דבר זה מושג גם בתפילה ובמדיטציה. לעתים גם כניסה לתוך מים יכולה להביא לנקיון מסוג זה. יש הנוהגים לטבול בים, במעין, במקווה או במקור מים אחר, כדרך של התנקות והיטהרות.