יצאתי בשאלה וחזרתי עם תשובה

ידע שהאדם מוצף בו, ללא שביקש, ללא שנפשו שאלה לכך, הרי הוא ידע אקדמי בלבד, ידע חיצוני שניכנס ויוצא ולא מותיר רושם טרספורמטיבי באדם. ידע כזה דומה לאותו אחד שכשהגיע יום המבחן,הוא מקיא את מה ששינן לפני כן על הדף וקח הוא ניקה את עצמו מן המיותר לו. זה רוב הידע שבו עוסקת התרבות שלנו, ועניינה לצבור משהוא למען מטרה כל שהיא, לרוב לצרכים חברתיים והישרדותיים. ידע כזה חשוב אך לא בו רצוננו. ידע עמוק יותר נולד בנפשו של אדם כאשר מתעוררת שאלה, וכל שאלה טובה. ללא שאלה אין תשובה. גם אם ידע אלוהי יבוא אל האדם, הוא לא ימצא לו אחיזה בנפשו אם לא תהייה שם שאלה קודמת.  שאלה היא המפתח, היא שיוצרת את הקרקע ומאפשרת שינוי והתפתחות.  על בסיס זה נאמר “שאל ויפתח, בקש ויינתן”.  שאלה פותחת חלל בנפש האדם שמזמין אליו משהוא. ככל שהשאלה מגיעה מרובד עמוק יותר בנפש, כך גם התשובה המוזמנת לו לאדם.  ככל שהשאלה מודעת יותר, כלומר האדם יודע למה ואת מה הוא שואל, כך גם הידע שמתחולל בו נהפך למודע יותר. כך שיש לשאול (עליך להתבונן- )- האם יש לך שאלה? וכמה היא בוערת בך? ולמשך כמה זמן יש לה מקום בך?   בכך תלויה איכות הידע וכיצד הוא נהפך לזרע שגדל לפרדס. עוד (עליך להתבונן) עולה השאלה, מה היא השאלה החשובה באמת לשאול? שהרי כל שאלה היא רלוונטית, אולם לא כל שאלה תביא לידי תבונה חדשה. רציתי לנסות ולהציע-

1-מי אני

2-מדוע אני כאן

3-מה עלי לעשות בחיי הנוכחיים

4-מה הם הכלים והדרכים שעומדים לרשותי למימוש כל זאת

5-המציאות שאני רואה סביבי,מה היא? כיצד נוצרה ובאה? מה תכליתה? ומה חלקי בא?

שאלות כאלה, אם נעות בנפשו של אדם לאורך זמן, כי אז ידע קיומי עמוק מאוד יפגוש אותו וירווה צימאון עמוק, ויהפוך ל”דרך” בכל המובנים. מדוע אין ידע זה זמין לאדם מעצם לידתו? תשובה לכך היא מורכבת מאוד, אם שורשים עמוקים בזמן ובמבניות האורגנית של האדם, אך ניראה שאנו כולנו הולכים לשם, וזה שאמר הכתוב בישעיהו פרק יא פסוק ט “כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים”.  מי ייתן ונזכה כולנו לידע כזה.