כל הפוסטים בפרשת השבוע תשע”ז

“תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה” (דברים ל”ג, ד’) התורה, החומש, הספר המצוי בידינו, שהוא הספר עליו מבוססת הזהות היהודית, הוא הספר אשר

1- “וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִי. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה” (הושע ב’, כא-כב) וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה:

“וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה” (דברים ל”א, י”ז) 1– אחרי מסכת הקללות מפרשת “כי

“כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא ִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה

” וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת,

“כִּי-תֵצֵא”: כי תצא הינה קריאה בסיסית שכל אדם ללא יוצא דופן ניקרא אליה. האדם יוצא לעולם ופוגש אותו. לכן שם

“שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ” (דברים ט”ז, י”ח) ע”פ ר’ חיים ויטאל, כפי שבנו ר’ שמואל ויטאל, מביא מדבריו בספר הליקוטים

“רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה” (דברים י”א, כ”ו) הכול תלוי בראייה. אם רואים יש ברכה, כאשר לא רואים,

“לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם- כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם” (דברים ח’, ג’) מדוע דבר זה מצריך