סימפטום כאשנב להוויה

ברוב המקרים ובעיקר במבוגרים, תופעות פיזיות או מחלות כל שהן משקפות את המצב הנפשי או את אורך החיים שקדם למצב גופני מסוים.
במילים אחרות, הסימפטום הוא עדות למה שקורה לאדם מאחורי הקלעים של המודע שלו.
כאשר מתרחש אירוע כלשהו, שלאדם אין יכולת להתמודד איתו, אז אותו עניין נהפך לסומטי.
בנוסף, קיימים פעמים בהם יש מצבי התמודדות קשים לאורך זמן, וכתוצאה מכך הם הביאו את האדם לעייפות עמוקה, שאף היא עשתה התמרה למצב גופני.
הכלל הבסיסי הזה- של ההתמרות בין תהליכים רגשיים לגופניים, ואיך קורה המעבר בין זה לזה, ומה מכתיב מה יעבור למה ומתי (כלומר מתי יעבור רגש לגוף ולהיפך) נקבע על פי דרגת החיוניות הזמינה שיש לאדם.
החיוניות הזו שמכונה כח ויטאלי בהומאופתיה, תלויה בעיקר בגישה הבסיסית של האדם לחייו ולסיטואציות שאיתן הוא מתמודד.
אותו כח ויטאלי-שהוא האחראי לאחדות של המערכת האנושית, מושפע עוד מהגורמים הבאים-
• תזונה ואיכותה
• שעות שינה ואיכותן
• פעילות גופנית ואיכותה(כלומר-אם הפעילות בונה או שוחקת)
• מין מופרז או מדוכא
• תנאים אקולוגיים כמו סביבה לחה מדי,קרה מדי וכו,שקטגוריה זו כוללת אף קרינות סלולריות ,רדיו ועוד,שכולנו תחת השפעתן בדרגות שונות.
• אנרגיות קוסמיות-כמו ירח ומעגל תנועתו,וכו.
כך שהופעת סימפטום באורגניזם אנושי, הינו עדות לתהליכים עמוקים מאוד האדם,שלעיתים האדם עצמו לא מודע למכלול הזה (למרות שאינטואיטיבית הוא ידע את המורכבות וסיבותיה).
אם כן- כל סימפטום הוא רמז גלוי או סמוי למה שקורה באמת. ועלינו לשאוף להבין כמה שיותר עמוק את הרמזים שהסימפטום נותן לנו.
והרי מספר כללים, שנובעים מן הפסוק העתיר פירושים מספר איוב “ומבשרי אחזה אלוה” יט-כו.
הכוונה היא שכל איבר מן אברי הגוף, הוא משל לתהליך נפשי ורוחני שמקביל אליו. לאחר מכן- כל תהליך נפשי ורוחני באדם, אף הוא משל רובד עמוק יותר. וכך איוב פגש את אלוהים-לפי שראה מתוך גופו ממש את ההשתקפות הגבוהה יותר.
והנה מספר אפשרויות לדרך זו של התבוננות-
1. כפות הרגליים-סימן ליציבה לתחושת הביטחון של האדם בחייו
2. כפות הידיים-סימן לדרך העשייה והביטוי היצירתי
3. כתפיים- סימן לאופן האחריות שהאדם לוקח על עצמו
4. עצמות האגן- סימן למשאבים שיש לאדם כדי לעשות משהוא
5. פרוסטטה – ביטוי לעיקרון הגברי
6. שחלות – ביטוי לעיקרון הנשי.
7. מוח –ביטוי לתודעה והתפתחות.
8. גרון – ביטוי ליכולת מילולית, תקשורת רגשית, קבלה ונתינה של רגש.
ככלל-
איברי גוף חיצוניים- שלד שריר, מהווים שיקוף לתנועה המעשית של צורת תקשורת וביטוי אישי בעולם
איברים פנימיים-מהווים שיקוף לדינאמיקה עמוקה יותר המשקפת את יחס של האדם לעצמו.
נושא זה הינו תורה עמוקה ורחבה מאוד, וכל מה שנאמר עד כה, הינו רק כדי להראות את הרעיון הבסיסי של גישה זו וזוהי דוגמית בלבד,קצה המזלג ממש.
כעת- אם אנו לוקחים את ההבנה הזו לתוך החיים, ושואלים מה המשמעות לדלקת גרון? והאם היא סימן לקושי בתקשורת רגשית או רגש תקוע? התשובה לזה היא עניין מורכב לא פחות, וזה מכיוון שאם ניקח 5 אנשים שחולים באותה המחלה ועם אותם הסיפטומים, המשמעות תהייה שונה מאחד לאחד.
וזה מכיוון שעל אף היות הסיפטום זהה, הרקע להופעתו הוא הדבר החשוב והוא יראה לנו את עומק סיבת הופעתו.
למשל-דלקת גרון-יובש בגרון,קושי בבליעה,חום קל,שקדים נפוחים.
יכולה להיגרם עקב הסיבות לדוגמא הבאות:
1. עקב עבודה מאומצת שהובילה לחולשה כללית-ביטוי לנטייה מבנית של האדם לאפשרות חולי כזה
2. עקב פרידה מבן או בת זוג- ביטוי לקושי הרגשי לעכל את המצב
3. עקב אירוע נרגש ומאתגר, כמו לנאום מול 100 איש-ביטוי לביטחון של אופן הדיבור וההופעה מול קהל
4. עקב שוק משינוי פתאומי של החיים, כמו מוות של אדם קרוב-ביטוי לקושי לקבל את המציאות החדשה
5. עקב כעס אינטנסיבי וחזק, אבל חנוק ולא מבוטא-ביטוי לחנק רגשי
מתוך דוגמאות האלה,שהן על בסיס ניסיון קליני, אנו רואים שתורה זו, אל אף הקלות להבין את כלליה, היא מורכבת ביותר, אישית מאוד, ושונה מאוד מאחד לאחד.
וככל שמעמיקים בה, יש גישה לעומק ההוויה של האדם וכן ידיעה מה עושים עם תופעות אלה.
לסיכום-המערכת האנושית-מורכבת ביותר ולכל תופעה גופנית יש משמעויות נפשיות עמוקות מאוד,שמזמינות את האדם לסוג של בדק בית פנימי. התופעות שחלות על גופו של אדם, הן האצבע המכוונת על הדבר שעליו יש לו להתבונן.