ברפואה הקונבנציונאלית מבינים את האינסולין מול הגלוקגון, כשני הורמונים המעורבים ביצירת אנרגיה, ולחילופין באגירת אנרגיה. וכאשר נוצרה האנרגיה, אין חשיבות רבה ממה היא נוצרה, מאיזה מרכיבים היא נוצרה. התהליך המוסבר ע”פ המדע – הינו מטריאליסטי לחלוטין.
אמנם גם במדע כפי שהוא היום, מזהים קשר ישיר בין השמנה ותזונה לקויה למחלות כגון סוכרת.
אך אין יחס למכניזם בגוף האדם, שיודע לבקע את המזון, ולהפיק ממנו את החיוניות הגלומה במזון.
למשל – איכות ההזנה לגוף מאגוזים, איננה דומה לאיכות ההזנה מדגים או ביצים, גם ביחס למרכיבים הזהים בין המזונות. וויטמינים שיש באגוזים ובדגים, אינם פועלים את אותו האפקט על הגוף האנושי, כיוון שחיוניות אגוז מול חיוניות הדג, איננה זהה, ולכן גם המרכיבים הזהים שיש בשני מזונות אלו, יפעלו באדם פעולה שונה בגוף האדם, אותם יש להכיר.
באיזה אופן B12, B6 או וויטמין C וכו’.. פועלים פעולה שונה בגוף האדם, כאשר הם באים דרך מזון השונה זה מזה בהרכב שלו וכן המוצע שלו (מן החי או מן הצומח)
בתפיסה של “גוף-נפש”, זוהי הקוטביות בין שני גורמים הפוכים (איסולין-גלוקוגן) באותו האיבר (לבלב) שהמתח ביניהם איננו רק לשמירה של רמות סוכר בדם, אלא גורם עקרי ומרכזי במיצוי החיוניות האינדיווידואלית של כל מזון בפני עצמו, וכיצד אותה איכות מזון אינדיווידואלית, הופכת מרכיב מזין. דבר הקשור כמו כן לפעילות מע’ העיכול כולה, כמכלול.
לכן ההקדמה על נושא “מזונותיו של אדם” הכרחית בדיון על הלבלב וההורמונים שקשורים באיבר זה.
בדרך כלל יש כללים תזונתיים הנכונים למצבים קליניים מוגדרים, כגון ההימנעות ממלח ביתר לחץ דם, או ההימנעות מסוכר ופחמימות בסוכרת, וכן ההימנעות ממזון מגרה, חריף או סטימולטיבי בדלקות קיבה וכו’..
אך נושא “מזונותיו של האדם”, רחב הרבה יותר.
כיוון שכל מזון, מזין את האדם בארבע רמות:
ברמה גופנית, נפשית, רוחנית ואנרגטית. איכויות הקיימות באותו המזון.
תמצית נושא איכויות המזון, התזונה ומשמועתן:
1– המזון מיועד לחיוניות הגוף וצרכי התפתחות הגוף
2- לצרכי הפעילות של האדם לפי עיסוק או אורח חייו (עבודת כפיים מחייבת תזונה השונה מעבודה משרדית)
3– לצרכי ההתפתחות העתידית של האדם, הדורשים מרכיבים מהם חל תהליך ההתהוות לעתיד (מרכיבי מזון שהם חומרי הבניין למבנה העתידי)
4- לצרכים אנושיים במובן הרגשי, מחשבתי ורוחני. לכל סוגי הצרכים השונים, הקשורים בהתפתחות האדם, יש מזון קונקרטי המזין את אותו הצורך, בכל המישורים של צורכי ההוויה האנושית.
5– כל מזון ויחודו, מזין באדם צדדים גופניים, אך בעיקר את הצדדים הפסיכו רוחניים.
לכל מזון יש איכות רגשית, מנטאלית ורוחנית, שמעצם האכילה של אותו סוג מזון, האדם מקדם בתוכו עקב כך את אותה האיכות שאותו המזון, מכיל בתוכו.
6- לכן, כאשר אדם נמשך למזון מסוים, הדבר מצביע על שתי אפשרויות מרכזיות:
א- חיסרון עמוק של איכות רגשית שאותו המזון מהווה תשובה לחסך הרגשי (בדרך כלל, תשוקה זו, הינה על בסיס פתולוגי, כגון תשוקה למתוק, לפחמימה, לשוקולד וכו’)
ב- הצורך בהזנה מאיכות רגשית, מנטאלית ורוחנית שהיא תהפוך לאיכות דומיננטית בעתיד המתהווה באותו האדם (בדרך כלל, תשוקה זו, בריאה)
7- כאשר האדם חש דחייה ממזון מסוים, הדבר מלמד על איכות רגשית המציפה את האדם, שאיכות זו קיימת באותו המזון . לכן הדחייה מאותו המזון.
האדם דוחה מעצמו את כל מה שיוצר עומס עד לרמות של נזק בחוויית הקיום שלו. דבר שמתבטא דרך חוויית הדחייה ממזון המכיל איכות זהה למקום באדם שחש קושי ביכולת להכיל או להתייחס לנושאים רגשיים כלשהם.
8– כאשר יש לאדם מסוים, אלרגיה למזון מסוים. כגון ללקטוז בחלב, או גלוטן וחיטה, תותים, בוטנים, וכו’….. רשימת המזון שיש היום, המוכרים כאלרגניים, ארוכה ומתארכת ככל שחולפות השנים, באורח החיים המערבי, היוצר תהליכים אלרגניים מסוג זה.
אלרגיה למזון מסוים, מלמדת על נושא רגשי וקיומי באדם, שהאדם איננו סובל ולא יכול להיות במגע עם אותו התוכן רגשי קיומי, המתגלם בסוג המזון שמייצג ומשקף לאדם את אותו הנושא הרגשי קיומי, אליו הוא אלרגי (דרך איכויות מקבילות, בין הקושי הרגשי, לאיכות במזון המכילה את אותה האיכות, ומזינה את האדם באותה האיכות)
9- עיקר ההזנה ממזון, אם כן, איננה גופנית ואף לא חומרית, כי עם רגשית, מחשבתית ורוחנית.
על האדם להיזון ממרחב יריעה תזונתי רחב ככל הניתן, כך הוא מזין בתוכו את פסיפס האיכויות הנפשיות שיש בו.
כאשר אדם ניזון מדיאטה החסרה במרכיבים כלשהם (פירות, ירקות, בשר, דגים וכו’) באופן הדרגתי אותה איכות נפשית שיש בו כפוטנציאל, מפסיקה לגדול עקב החיסרון שבהזנה.
כמו כן – האדם יכול לבחור איזו איכות הוא מעוניין לגדל בתוכו, עקב תזונה המכוונת לאותה האיכות הפסיכו – רוחנית שהמזון מכיל בתוכו.
דבר ההופך את התזונה להליך התפתחותי מובהק – דבר המחייב מן האדם הבנה בנושאים שאותם היה רוצה לקדם בתוכו ומהו סוג המזון המקביל ומזין את אותה האיכות (איכות למדנית, איכות מדטטיבית, איכות אסרטיבית, איכות סולחת סובלנית ואוהבת וכו’… כל סוג מזון מגדל באדם איכות קונקרטית)
10- הכללים לדעת ולבחון את האיכות הפסיכו- רוחנית במזון, שמאיכות זו האדם ניזון באופן עמוק יותר, ביחס להזנה הפיזית:
א- הצורה הוויזואלית, מורפולוגית של המזון, מראה את סוג האיבר בגוף האדם המושפע ממנו, למשל: שעועית – כליות. אגוז מלך – מוח.
ב- צבע המזון: ירוק – רעננות. אדום – אקטיביות. כתום – החייאה.
ג- טעם בסיסי של המזון: כפי שהוסבר במאמר הקודם (בתמצית: מתוק –משמעות, מלוח –קשר ואינטימיות, חריף- תנועה ופעילות, חמוץ – כיווץ וריכוז, מר – דחייה)
ד- קבוצת המזון אליה שייך אותו המזון, לכל ענף תזונתי יש ארכיטיפ פסיכו – רוחני המגדיר אותו. למשל
חלב: חום אימהי, קשר אימהי בסיסי, הזנה אימהית.
בשר: איכות זכרית, אבא, צייד, תחרות.
צומח: לכל צמח איכות המגדירה אותו לפי הכללים של צורה, צבע, מרקם, טעם, ומשפחה בוטנית שהצמח שייך לה.
בשיטות הרבולוגיות מן העולם העתיק (רפואה סינית, הודית, עברית ואף שבטית) מראים את הקשר בין הצומח לכוכב ולמינרל המשפיע את חיוניותו על צמח מסוים, ללמד כי כל צמח מכיל בתוכו חיוניות של כוכב ומינרל.
ה- המרקם של המזון, יבש – לחלוחי, רך או קשה. מלמד על האיכות הגופנית שאותה הוא מזין. רך ולחלוחי מזין את מערכת העיכול. יבש וקשה, את העצמות, שיניים, מפרקים, מוח.
טעם המתוק שייך באופן ישיר לפעילות הלבלב דרך האינסולין-גלוקגון, ומטבוליזם של ייצור אנרגיה.
מהו הטעם המתוק, ואת מה הוא מגדל ומזין בנפש האדם:
1- תחושת הנאה מיידית, שמחה.
2– סיפוק והתרחבות האדם במקומו בהווה. שהייה בהווה. הרחבת המקום שבו נמצא האדם בחוויית ההווה שלו.
3- סיפוק אנרגיה מיידית, גופנית ונפשית.
4- תפיסת תוכן, יצירת משמעות, הבנה של המשמעות העמוקה בנושאים שחשובים לאדם. עומק העניין.
5- משמעות: היכולת להעריך את המשמעות, היכולת ליצור משמעות, ההבנה של “מהי המשמעות” (עיקר וטפל בחיי האדם)
6- הטעם המתוק קשור לידיעת התכלית, המשמעות העמוקה של תכלית חיי האדם, ממקומו היחסי כלפי העתיד שלו. זהו טעם המפיח תקווה.
7- אספקט עקרוני בטעם המתוק: בניית חוויית ה”אני” של האדם.
זוהי הסיבה מרכזית מדוע ילדים בגיל צעיר, נמשכים באופן טבעי לטעם המתוק, ואולי רק אליו. מכיוון שהטעם המתוק מזין ומגדל את חוויית ה”אני” שגודלת ומתהווה בגיל ילדות, עד לסוף גיל הנעורים.
הטעם המתוק מרחיב ומגדל את חוויית ה”אני”, ממקומו של האדם כלפי עתידו, דרך ההוספה המצטרפת של התנסויות החיים ליסוד הבסיסי הנפשי, ממנו האדם החל את התפתחותו ועד ליום מותו.
סיכום: הטעם המתוק מאפשר, נותן ומעניק את “טעם החיים” את ידיעת משמעות החיים, את התוכן מעניק לחיים אושר, הבנה, תבונה. דבר היוצר באדם שורש עמוק בקיום שהולך ומעמיק עם השנים.
הי קובי.מאמר חשוב ומעניין.מסביר באופן ברור את פעולת הלבלב.האינטראקציה שבין האינסולין והגלוקגון מאפשרים את הקיום העכשווי הבסיסי לשימור החיים.המתוקים בדרך כלל הם פחמימות זמינות שבהעדרם יכול להיווצר איום קיומי ממשי.לכן לדעתי המשיכה למתוק בגילאים הצעירים יכול להיות אינסטינקט הישרדותי לפני היכולת הקוגניטיבית לבחור מזונות על בסיס ידע והבנה מושכלת.
תודה יפה, לתגובתך. אכן היום מכלול האפשרויות למזון שונות ומרובות. עיקר טענתי – שלכל מזון יש הזמנה עם משמעות נפשית – מעבר להזנה הגופנית הידועה