קשה למצוא מחלה כרונית שהכבד אינו מעורב בה באופן חלקי. הכבד מעורב בכל התהליכים המטבוליים, תהליכי עיכול, יצירת אנרגיה, המטולוגיה, ועוד.. ומכיוון שיש לכבד חלק בכל התפקודים הגופניים, הרי שכל חולי באשר הוא יוצר אפקט הקשור גם לכבד. כאשר החולי אינו בסיבתו של הכבד, אין לצד הנפשי של הכבד משמעות רבה, אך כאשר החולי קשור באופן ישיר לאיבר הכבד, אז יש לצד הנפשי של הכבד משמעות רבה.
מכיוון שתפקידו המרכזי של הכבד הינו בלספק את המשאבים לכל סוגי הפעולות האנושיות, יוצא מכאן כי הכבד לוקח חלק בכל סוגי החולי. וכן הכבד הוא זה המכתיב אם יהיו משאבים וסוגי כוחות שונים הנדרשים לסוגי פעולות שונות. לפעילות ספורטיבית נחוצה אנרגיה שאינה רלוונטית לפעילות מדיטטיבית. וכן לפעילות מנטאלית למדנית נדרש כוח שאינו רלוונטי לפעילות פיזית הקשורה לעיכול. וכך האלה.. הכבד יודע לספק את סוגי הכוחות השונים, לאור ההבנה של תכלית הפעולה וכיצד הפעולה משרתת את האבולוציה אליה מכוון האדון השוכן בלב האדם.
מכאן שכל פעולה ללא יוצא מן הכלל, הינה ביטוי עמוק וישיר למכלול השלם של האדם, גם אם פעולה מסוימת נראית “רגילה” וטריוויאלית, גם אז אותה הפעולה הינה ביטוי לשלם של אותו האדם.
מכאן יוצא שהכבד מעורב בכל סוגי הפעולות של האדם, מכל סוג ובכל רמה.
לכן – כאשר אין אנרגיה יותר לפעילות שהאדם מורגל בא, כגון פעילות גופנית שהאדם מאומן בא היטב, וכעת הוא חש חולשה עמוקה ללא יכולת עשייה. או אדם המורגל בלמדנות, וכעת פעילות זו אינה אפשרית כיוון שהוא חש עצמו מותש לחלוטין מן המגמה לפעיל את גלגלי השכל, זהו סמן מובהק למעורבות ישירה של הכבד במצב נתון זה, כמו כן – מצבי חולשה אלו הינם שיקוף ל”שלם” המערכתי שאינו מוכן יותר לפעילות מן הסוג שהאדם חש מותש ממנה.
השלם של האדם אינו מודע לעיתים קרובות, האדם חש את ה”אני” שלו, במקרים רבים, באופן חלקי בלבד, באופן חצוי או מפוצל, עם חלקים שבמקרים רבים מתגוששים זה בזה. השלם של האדם המורכב מסך החלקים שלו, הינו ה”אני” היותר אותנטי. כאשר האדם חש את העייפות של פעילות מוכרת וידועה לו, זהו סימן שה”שלם” שלו דיבר את דברו.
לעיתים עקב הנתק ואי היכולת של האדם להקשיב לטוטאליות של עצמו, השלם שלו מכתיב לו דינאמיקה שהיא כביכול, בעל כורחו. אך באמת זהו הדיבור הנכון של המערכת, כאשר דיבור זה מתרחש בדרך כלל, דרך יצירת סימפטומים של סבל וכאב, כך השלם “מודיע” לאדם על דבר מה שאינו הולך יותר בכיוון הרצוי לכוונת האדון השוכן בלב האדם.
ככל שסימפטום המופיע בגוף האדם או בנפשו, הינו דבר ש”הגיוני” לאדם, דבר זה מצביע על אדם הקרוב לעצמו, וככל שמחלה או סימפטום לפתע מופעים כ”רעם ביום בהיר”, והאדם חש עצמו “נבגד” על ידי גופו, או שהוא חש עצמו “קורבן” ומסכן לאור הופעת החולי, הרי שמצב נפשי זה מציע על ריחוק של האדם מעצמו, על הנתק והפיצול של האדם מעצמו.
עייפות ככלל, הינו סימפטום המצביע ישירות על “חולי” של הכבד, כיוון שכבד חזק ובריא, מביא עימו רעננות ויכולת התאוששות מהירה לאחר מאמץ ממושך ומאתגר.
העייפות האולטימטיבית הינה העייפות מן החיים, לאות עמוקה מקשיי התמודדות היום יומיים הגורמים באופן הדרגתי לסחיטה של הוויטאליות הבסיסית, אז האדם חש שהוא מרוקן חיים, דבר המוביל לתחושת ייאוש, וויתור על הרצון לחיות.
כך על פי סוגי התשישות והעייפות ניתן לדעת על מערכת שנשחקה (מנטאלית, רגשית, גופנית, אנרגטית) כאשר לשעות ביום בהן האדם חש עייפות, זוהי האינדיקציה לאיזה איברי נפש וגוף אינם עובדים נכון, ביחס לרצונו של השלם. וכן השעות של העייפות מלמדות על חלקו של הכבד ביחס לאיבר נפשי וגופני אחר.
בדרך כלל, עייפות בוקר, הקושי להתחיל את היום, הקושי לעשות ליום “התחלה”, הינה אינדיקציה ישירה לחולשת כבד, ועייפות הכבד ולאי איזון הקשור לכבד.
כאשר אין אנרגיה, אין יכולת לפעול, נגמר התהליך. לעיתים ובמקרים רבים, יש רצון חזק, אך אין אנרגיה להגשמת הרצון, זהו סימן לחוסר קשר של הלב, שם שוכן האדון, לבין שאר חלקי המערכת.
חיסרון האנרגיה משקף על אי הסכמה המערכת לכיוון התהליך לאור שחיקה מצטברת ואי התחשבות בצדדים אחרים של המערכת שנותרו כביכול מאחור.
פיברומיאלגיה, מחלת היאפים, או chronic fatigue syndrome , הינם ביטויים קליניים שבהם יש מעורבות ישירה של תפקודי כבד לא מאוזנים, דבר המשתקף באי היכולת של הכבד לייצר משאבים לצרכי היום יום. קבוצת מחלות אלה הינם סמן לשחיקה עמוקה ביותר של המערכת הגופנית נפשית, עד לדרגה של סירוב מערכתי לשיתוף פעולה עם אורח חיים שכבר זמן רב אינו מתקדם לנתיב הנכון עליו כיוון האדון השוכן בלב האדם. אז הכבד קורס תחת עומס עבודה לא הגיוני, שאינו מסבר את דעתו של הכבד. וכאשר הכבד חש כי הוא פועל ללא ההיגיון הקיומי הבא מן הלב, אז הוא נוטה לעייפות וללאות עמוקה המתדרדרת במהירות רבה לחולי של עייפות כרונית.