ארכיטיפ מ”א – על הקשר בין לב למוח

הלב אחראי להזרמת הדם, לזרימת החיים. דרך מערכת לב וכלי דם כל תא בגוף מקבל את ההזנה הנצרכת לו לשם חיותו, לשם חייו. כך שתנועת החיים, מיקצב התנועה של זרם החיים, קשור ישירות ללב ולתפקודו המרכזי שהוא: “בית” לאדון השוכן בתוכו.
אותו ה”אדון” (או הנשמה) השוכן בלב האדם, הוא זה הנותן לדם האדם את איכותו הייחודית. בתוך דם האדם יש קוד ייחודי של רצונו ושל טעמו של האדון. כך כל תא בגוף יודע ומכיר את התכלית שאליה כל המערכת מכוונת (כיוון שידיעת התכלית, ומגמת החיים וכיוונם, מקורם באדון השוכן בלב).
זוהי ההזנה הבסיסית של כל חלקי המערכת, שהיא החיים הזורמים בכלי הדם, ועל גבי זרם הדם, נישאת הידיעה של כיוון החיים, מטרתם ותכליתם. וידיעה זו באה מן הלב. ידיעה זו הינה חלק מן ההזנה הבסיסית, מכיוון שאם אין את ההזנה הזו (של ידיעת התכלית) האדם הופך לרעב וצמא, באופן שאין דרך מחוץ לאדם למלא את סוג הרעב והצמא הזה. זהו רעב קיומי ועמוק, צמא המביא לידי חיפוש מעמיק למקור מים חיים.

מקור הזנה שני במערכת הינו המוח ומערכת העצבים. המוח הינו משכן המחשבות. מסך כל המחשבות, (כשהן יוצרות מסה של תוכן כל המחשבות) ממסה זו נוצר ה mind של האדם. תודעה זו הינה כלי המעביר את מחשבה לכל תא בגוף, כמו שהדם בכלי הדם מזין את כל תאים בגוף האדם.
המחשבה הינה תוכן כלשהו הנישא על גביו של הפולס העצבי. פולס שמקורו הפעיל הראשוני במוח, אך הנביעה שלו הינה בלב.
כל פולס עצבי נושא עימו, אם כן, תוכן מחשבתי, שאף הוא מזין כל תא בגוף ומודיע לכל תא בגוף תוכן הקשור לסוגים שונים של כיווני חיים.
המשקל הסגולי של כל מחשבה, קשור לתוכן הנישא בתוכה. המשקל הסגולי של כל מחשבה, נמדד על פי איכותה של מחשבה. כאשר ההיגיון בנושא זה הינו הפוך מעולם החומר. מחשבה עדינה חזקה יותר ממחשבה גסה, ומשקלה רב, עמוק ומזין יותר ממחשבה גסה. מחשבה עדינה “כבדה” יותר במשקלה הסגולי ממחשבה גסה. עומק ההשפעה הסומאטית של מחשב עדינה רב, עמוק וטוטאלי יותר ממחשבה גסה.
כל מחשבה נושאת תוכן היוצר אפקט פיזיולוגי המותיר חותם על התא בכל פינה בגוף.
ככל שמחשבה יותר רצופה, יותר המשכית בפעולתה, כך היא יוצרת אפקט עמוק יותר בכל פינה בגוף, עד למקום שהמשקל הסגולי של המחשבה יוצר תהליך הגשמה של תוכן המחשבה בתוך כל פינה בגוף. דבר המייצר מציאות חומרית וקונקרטית לאדם.

התוכן המחשבתי העובר דרך הפולס העצבי, אינו יוזמה הנובעת מן המוח. המוח הינו כלי שרת בלבד לרצונו של האדון השוכן בלב, המודיע למוח על הכיוון הרצוי, לאן פניה של המערכת מופנות, ומהי המגמה של תהליך החיים, לאן ולאיזה כיוון החיים מתפתחים. את המגמה והכיוון של תהליך החיים המוח לבדו אינו מכיר ואינו יודע. ידיעה זו באה מן הלב, מן האדון השוכן בלב, הוא זה המעורר את המוח לפעולה המעוררת לחיים סוג מסוים של מחשבות הנושאות עימהן תוכן שבונה ומזין כל תא בגוף, ויוצר אחדות אחת של כל חלקי המערכת לעבודה לכיוון אחד.

זרם החיים הקשור ישירות לתנועת הלב, עמוק יותר, וקיומי יותר מן התוכן ומחשבתי, ומן המשקל הסגולי היחסי שיש לכל מחשבה. זרם החיים קדם לתוכן המחשבות, כאשר זרם זה החל לנוע בתוך גופו של הוולד ברחם אימו, לשם הצטרפה לאחר מכן המחשבה והפעילות העצבית.

קשר טוב ובריא של לב ומוח, הינו קשר הבנוי על לב פעיל, הוויה פעילה, נשמה מודעת, המודיעה לכל תא בגוף על הכיוון של תנועת החיים, כאשר המוח הינו הכלי שרת, האיכותי והטוב ביותר להגשמת רצונו של האדון. המוח יודע להבין, לאסוף מידע, לתרגם, להעביר “שפות” ממקום אחד למשנהו במערכת האנושית. המוח הינו הצומת להעברת תכנים דרכם נוצר משהו קונקרטי, דבר בעל תוכן שניתן להעביר ולמסור, בתחילה מן האדם לעצמו, ולאחר מכן מן האדם לעולם מסביבו.
ואילו הלב הינו המרכז, המעיין, הנביעה ממנה נובעת תנועת החיים עצמם.
קשר לב – מוח נכון, מתרחש כאשר המוח יודע את מקומו היחסי, ויודע מתי לעצור, מתי לנוח, מתי להרפות ולחשות, כך מתאפשר לו למוח לדעת, להקשיב ולהבין את קולו ורצונו של האדון השוכן בלב.