יש בפרקים שתי סוגי דלקות מרכזיות מן הזווית הפסיכו סומטית:
דלקת אקוטית: בדרך כלל משקפת קונפליקט מיידי ואקוטי שהאדם חש כי יכול להכיל בתוכו, ואינו יודע להתמודד עם סוגי ההשלכות של הקונפליקט.
דלקת כרונית: בדרך כלל משקפת תהליך עמוק של ניוון, עקב מהלך פנימי של עיקשות יתר ואי וויתור על כיצד יש לעשות דברים.
או פערים גדולים בין רצונו של האדם ליכולת הביטוי של הרצון עד לכניעה מן הסוג המביא עימו ייאוש לאור וויתור זה.
או תחושה כי החיים מלאים במכשולים, דבר הגורם לקשיי תנועה מערכתיים.
מן הזווית הקונבנציונאלית, יש סוגים רבים של דלקות פרקים, כאשר לעיתים דלקות אלו הן חלק מחלות סיסטמיות עמוקות מאוד כגון לופוס (זאבת) שם דלקות פרקים הינם חלק ממכלול פתולוגי רחב יותר.
בדרך כלל הסימפטומים השכיחים ביותר בדלקות פרקים הם:
נפיחות מקומית, אודם מקומי, האזור חם בדרך כלל, נוקשות וכאבים חזקים מגבילי תנועה.
על תופעת הנוקשות:
א- הסימפטום המובהק ביותר בדלקות פרקים הינה נוקשות תנועתית. במצב בריא יש תנועה ללא מגבלה או כאב, עם חופש פעולה תנועתי ללא נוקשות המגבילה את חופש התנועה.
חופש התנועה אם כן הינו היסוד הבסיסי של מערכת פרקים נורמטיבית ובריאה.
ב- לכל פרק במבנה שלד שריר, יש משמעות אינדיווידואלית לגבי התוכן הרגשי שקשור עליו. למרות שכמכלול, כל המערכת הפרקים קשורה לנושא התנועה של האדם, וכיצד רצונו של האדם מתבטא. כיצד הרצון מקבל ביטוי ההולם את הכוונה הראשונית בהתאם להופעתו בעולם החיצוני.
כל פרק בגוף מלמד על דפוס מחשבה שונה, הקשור בביטוי של הרצון בנושא אחר.
ג- ברוב הפרקים הסימפטום הדומיננטי ביותר הינה הנוקשות שאינה מאפשרת לפרק לנוע בחופשיות, דבר זה מלמד על נוקשות מחשבתית, רגשית. האדם אינו גמיש מספיק ואינו מוכן לוותר אל מתכון שעבד לו בעבר ואולי אינו רלוונטי יותר. נוקשות בפרקים משקפת נטייה רגשית לנוקשות, לעקשנות, לעיוורון הקשור לאדם שרואה ומבין אך אינו מוכן להגמיש את עצמו ואת דעותיו ודרכיו לאופנים שונים, חדשים ואולי רלוונטיים יותר.
ד- נוקשות בפרקים משקפת על עיקשות, ולכן על העדפה ללכת בדרך שאין בה חידוש. האדם מתעקש, ולכן סובל, אם היה מוכן לוותר, לאפשר מקום לדבר שאינו ברור לו עדיין, לתת לעצמו את האפשרות להיעזר באחרים במקום לעשות את הכל בעצמו, אז הדרך שלו הייתה שונה בכך שגופו היה משקף את תהליך שינוי הדפוסים, בחזרה לגמישות ולחופש התנועתי.
ה- מגיל מסוים, רוב בני האדם חשים או סובלים מנוקשות יתר, יש לבדוק את הפרקים בהם יש נוקשות, מכן הם מעידים על המקום העיקש המחזיק פיקסציה התנהגותית, שאינה כבר רלוונטית, אך האדם נאחז במה שכבר לא עובד, בדרך כלל מכוח ההרגל, מכוחו של גיבוש מבנה האישיות המאלצת כעת את האדם לנהוג בדרך שלמעשה מחייבת אותו בשינויי גישה.
ו- ככל שהנוקשות בפרק מסוים חזקה יותר, והפרק נפוח וקשה יותר, כך הדפוס הנפשי שעשה מניפסטציה לחולי זה, הינו בדרגה עמוקה יותר.
הינה כמה דוגמאות:
1- נוקשות באצבעות הידיים:
קושי בביטוי בעשייה הדורשת תשומת לב לפרטים קטנים. האדם חש מסורבל, ואינו אוהב את העיסוק ב”קטנות” של החיים, את הדרישה לדייק בפרטים הקטנים.
2- נוקשות בפרקי הידיים:
נוקשות בעשייה, כיצד האדם עושה? קיימת בו נוקשות בעשייה ובאופן בא העשייה מבטאת את רצונו הישיר. יש סוג של פער או נתק בין הרצון והביטוי המיידי שלו. הם לא עולים בקנה אחד.
3- נוקשות במרפקים:
המרפקים מסמנים את הגבול הטריטוריאלי של האדם, נוקשות במרפקים מלמד על הקושי של האדם להגן על הטריטוריה שלו, או על מאבק בנושא זה, או על תחושת חולשה בכל הנוגע למלחמה על מקום וטריטוריה.
4- נוקשות בכתפיים:
תפיסת אחריות לא פרופורציונאלית. האדם אינו מוכן לוותר על הרעיון שהכול תלוי בו, שהוא הציר של מרכז הכובד שעליו הכול תלוי (הוא זוכה עקב תחושת האחריות הכבדה, למשמעות, לכבוד, למעמד) הוא אינו יודע להניח, לוותר, להרפות.
5- צוואר נוקשה:
הכתפיים “עושות” את העבודה הקונקרטית המשקפת את נושא העבודה והאחריות.
הצוואר זהו האזור המשקף על תפיסת האחריות עצמה.
דרך הכתפיים רואים את הביטוי של כיצד האדם תופס את מושג האחריות, ומה הוא עושה איתו בפועל.
דרך הצוואר ניתן לראות כיצד האדם, באופן הבסיסי יותר מרגיש לגבי האחריות שיש עליו, מה היחס? מה הם תחושות היסוד שיש בתוכו כלפי הנושא שהוא אחראי עליו: אחריות של בית, פרנסה, ילדים, הורות, מקצוע והצלחה מקצועית, התקדמות בתוך המערכת והמיקום שלו בתוכה, הצורך להראות לעולם הצלחות קונקרטיות ועוד… כל אלה, אם הם הופכים ל”נושא” עבור האדם, עם תפיסות שאינן נכונות יותר וצריכות שינוי והגמשה, שם יווצרו נוקשויות שונות לאורך הצוואר.
6- נוקשות על פני עמוד השדרה:
יש משמעות לחוליות ששם יש נוקשות, כיוון שכל חוליה הינה בעלת זיקה רגשית שונה.
ככלל עמוד שדרה נוקשה משקף על קשיי העמידה של האדם מול ה”חיים” במובן של קונפרונטציות, עימותים, עמידה על שלו, עיקשות על דעותיו ועל דרכו, דריכות מתמדת הקשורה לצורך להגן על העמדה שלו מול גורם המייצר לו אופוזיציה.. ועוד בנושא העמידה הזקופה של האדם עם השקפותיו והצורך להתמודד מול גורם אחר המאתגר לו את מקומו. עד כמה האדם חש נאמן לעצמו, לדעותיו והשקפותיו כאשר הן באות ויוצרות עימות מל גורם חיצוני.
7- ירכיים:
נוקשות בירכיים משקפת על הקושי בעמידה עצמה (כמו היחס בין כתפיים לצוואר) יש קשר לנוקשות ירכיים לביטוי וניהול של האנרגיה המינית וכיצד היא קשורה לכוח שהאדם שואב מן הפוטנטיות המינית לצורכי עמידה חזקה יותר המראה לעולם עמידות, נחישות, מסוגלות וכוח המסוגל לשאת משא.
8- ברכיים:
הברכיים מראות את כיוון התנועה של האדם, כאשר יש באדם תחושת אי וודאות לגבי הכיוון של חייו, אך הוא מחויב להוכיח חוזק וחוסן למרות אי הידיעה. או כאשר האדם חש נחישות חזקה בדרך שאינה נכונה לו, והוא מודע לזה, אך אינו יכול לשנות את הכיוון, אז נוצרת בתוכו נוקשות לגבי כיוון הדרך, גם כאשר הכיוון כבר אינו רלוונטי יותר, וכך הברכיים הופכות לנוקשות.
9- הקרסוליים:
נוקשות בקרסוליים משקף את הקושי של האדם “להשתרש” במה שהוא עושה או במה שהוא עוסק בו. מה הם הפעולות הנדרשות מן האדם כדי להשתרש במקומו שעבודה, או מול משפחתו, או היחס לעיסוק כלשהו (לימודי, ספורטיבי ועוד..) ה”כיצד”, הדרך שהוא עושה כי לבסס את השורש הפנימי שלו ביחס למגמה ולרצון שמאחורי עשייה מסוימת, מוצאת את ביטוייה דרך הקרסוליים. נוקשות בקרסוליים מלמדת על דרכים מסורבלות מדי ביחס למגמה של האדם להשתרש בדבר שעימו הוא עוסק.
10- כפות הרגליים:
הן ביטוי לשורש עצמו של האדם, המקום בו הוא חי, בחברה עליה הוא שייך ועוד.. נוקשות בכפות הרגליים משקפות סוג של אי נוחות מול המקום בו אמור להיווצר לאדם שורש והעמקה של מה שיש לו… בית, עיסוק, יחסים ועוד..
בדרך כלל, נוקשות הינו הצעד הראשון לפני הופעה של דלקת אקטיבית יותר. זהו סימפטום שכיח מאוד, הקשור בדרך כלל לדרגות הראשוניות של התפתחות דלקתית. כמו כן ניתן לומר שבכל מצבי דלקות הפרקים יש הופעה של נוקשות בתנועה, לכן הבנת הנוקשות הינה חלק משמעותי ביותר בהבנה לגבי המציאות הרגשית שעומדת מאחורי בעיות תנועתיות הנובעות מנוקשות ודלקות פרקים.