מיאזמות – חלק ט”ז – לזכותה של השכבה הסיפיליטית – התקומה והתחייה

“לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת” (קהלת ג’- א’,ב’)

בתרופה syphilinum – ראינו סימפטום עם משמעות הפוכה, יש החמרה של הפרשות בלילה, אך ההפרשה בעצמה מיטיבה את מצבו של האדם. כך גם ב aurum metalicum – (תרופה סיפיליטית) יש החמרה בבוקר והטבה בלילה, תהליך הפוך בזמני ההחמרה וההטבה של הנטייה הסיפיליטית. ואילו הכאבים של תרופה זו מוחמרים בלילה, כך שרואים ב aurum metalicum – דינאמיקה ניגודית של מה מוטב או מוחמר.

לדינאמיקה ניגודית זו יש משמעות רבה, ואף הבטחה העומדת בצידה. למרות שהשכבה הסיקוטית משקפת הרס עמוק של האדם בכל הרמות, עצם הנטייה הדיכוטומית של סימפטומים המופיעים בזמנים מנוגדים, מראה כי נותרת באדם תיקווה. התקווה היא האפשרות של לידה חדשה מתוך המוות. משהו צריך למות או להיהרס כדי שדבר חדש יקום ויבנה. השכבה הסיקוטית מלמדת על תהליך המיתה המוביל ללידה חדשה. לתקומה ובנייה על גבי החורבות. החורבות עצמן הינן אבני הבנייה לדבר חדש. הדבר החדש הינו באמת חדש, ישות עם חיים חדשים ואפשרות של עתיד אחר.

יש תהליכי מיתה בטווחי זמן של מעגלי חיים, האדם נולד חי ומת. אך בנפש האדם תהליך זה מתרחש במקצבי זמן קצרים בהרבה, ובמהלך חיים של כל אדם יש צמתות המחייבות שינוי גורף של אופן הקיום והתנהלותו. הכוח לשנות ולהפוך את החיים ממצב מבוסס עם דפוסים מוצקים, למשהו אחר המשרת את האדם באופן נכון ואותנטי יותר, קורה על ידי ובאמצעות כוחה של השכבה הסיפיליטית. ההבטחה העמוקה החבויה בשכבה זו הינה האפשרות לראות עתיד אחר. על כל אדם מעצם היותו חי, יהיה צורך מעת עת לשנות ולהשתנות, ולעיתים גם לעבור מהפכה אמיתית בכל תחומי החיים והמחשבה שלו. תהליכים טרנספורמטיביים אלו הינם חלק מתהליכי האבולוציה שעל האדם לעבור, והם הכרחיים לאדם ולמגמות חיים נוספות, אשר עיקרון ההתפתחות של האדם והפוטנציאל הגלום בו מבקש את תנועתו ואת חזרתו למקורותיו. תהליך זה אינו מן הנמנע וכל אדם חי בתוך ה”מסע” הזה – ה”מסע” של החשיפה של הרבדים העמוקים ועל הצורך לבטא אותם ולהגשים את ניגונן – כל אדם על פי כללי נפש אחרים האופייניים לנטיות שלו. מכיוון שהאדם נולד לתוך מנגנוני חינוך וחברה שאינם בהכרח מוליכים ומחנכים לכיוונים הללו, קורה כך שנבנה באדם (די בעל כורחו) מבנה תפיסתי, פסיכולוגי, חברתי – אשר בתוך מבנה זה מתקבעת גם דעה כלשהי של האדם על עצמו. דעה שלרוב היא אינה נכונה ואינה תואמת את צרכי הנפש העמוקים שלו. יהיה על זהות כוזבת זו למות, להיהרס, לחדול מלהיות – אם יש ברצונו של אדם לחשוף את רובדי הנפש הבסיסיים יותר שיש לו וכן את הפוטנציאל האפשרי לו, פוטנציאל נפשי, יצירתי, אנרגטי – שמוביל את האדם למקומו הרצוי, ולאושר המצופה שאפשרי לאדם.

כדי לחשוף את המקומות הגנוזים בנפש, על האדם להרוס מתוכו את חלקיו הקודמים שנבנו בו בעל כורחו באופן מכתיב ואוטומטי, ללא תשומת לב ורגישות. יהיה על האדם לקלף מעליו את הקליפות של זהויות שגויות וכוזבות, או דעות ותפישות עולם מוטות ולא מאוזנות – כדי להיפתח לאפשרות נכונה ואותנטית לנפשו. בתהליך זה יהיה עליו לעבור כמו תהליך מיתה.. תהליך ההשלה של זהות קודמת שאינה יותר שייכת למקומו של האדם בהווה חדש, דומה לחוויית מוות. ויש שמתארים זאת ממש כמו מוות עם תופעות קליניות של חרדה אמיתית מן האפשרות הזו- דופק לב מואץ, לחץ בחזה, קושי נשימתי, סחרחורות עד לעילפון ועוד… לכל תופעה קלינית מסוג זה יש משמעות עצומה – למשל – הלב הינו האיבר המבטא את מהותו העמוקה של האדם, אם הלב מתחיל לבטא סימפטומים, יש בכך כדי להראות שהאדם עובר תהליך של נגיעה ברובד המהות הבסיסית שלו. וכן תהליכי נשימה מבטאים את הריתמוס של יחסי גוף ונפש, לכל דפוס נשימתי יש משמעות שונה, אם לפתע דפוסי הנשימה עוברים שינוי מהיר וקיצוני באופיו של דפוס הנשימה, דבר זה משקף כי האדם עובר כעת שינוי של הסינכרוניזציה ביחסי גוף ונפש אצלו.
תהליך של משבר קיומי – או כל משבר בו יש על האדם לעשות הערכה מחודשת של חייו ושל המשך קיומו, כרוך בחוויית מוות של חייו הקודמים, מתוך תיקווה שהאדם יסתגל ויצליח לקום למקום טוב יותר ונכון יותר לצרכיו האבולוציוניים.

כך שמה שעומד מאחורי השכבה הסיפיליטית הינו הכוח למות כדי להיוולד, היכולת להרוס את מה שאינו שייך יותר לצרכי האבולוציה, כדי להתאים את הקיום ולהשתנות למקום טוב יותר, היכולת לזהות את מה שיש עליו למות כיוון שאינו שייך למהות האדם.

תהליכי שינוי מסוג זה אינם קלים כלל. הם תהליכים הכרוכים בכאב עז, ובאי נוחות למשך זמן רב, וקשיים רבים מסוגים שונים. לכן רוב בני האדם מעדיפים לעצום עיניים כמה שיותר חזק – על מנת להימנע מהתמודדות מסוג זה. לצורך נקודה זו של ה”עיוורון” אותו האדם מאמץ לעצמו בכוח רב, באה לשירותו של האדם ה”מחלה”. המחלה הינה כלי אבולוציוני המשקף לאדם על ידי זעזוע, מהי הנקודה ממנה ניסה לחמוק, או ממנה עצם את עיניו ונהפך לעיוור. לכל מחלה יש את הכוח לגרום לאדם לפקוח את עיניו וכך לעבור סוג של התבוננות מתקנת. להתבוננות מתקנת זו יש כוח הבראה עצום וכן כוח לבנות על גבי ההריסות של מה שנחרב באדם או שצריך להיחרב. ה”עיקרון האבולוציוני” הוא המוביל את מהלך זה של מחלה בעלת הכוח המעורר, וכן את התופעות שעשויות להתרחש בחיי האדם באופנים אחרים שאינם חולי גופני, כדי לעורר את האדם להתבוננות המתקנת. יש לברך שעיקרון האבולוציה החל לפעול בחיי אדם כלשהו. אך ניתן למנוע קטסטרופות אלו על ידי אימוץ גישה השואפת לשינוי ולהתפתחות, גישה השואלת ופתוחה לדעת ולקבל, גישה שבבסיסה יש את הבנת הזמניות של האדם ואת היחסיות שלו בעולמו, גישה עם פוזיטיביות כלפי האדם לעצמו וכלפי סביבתו, גישה של סולחנות וסובלנות, גישה חוקרת וסקרנית השואלת ורוצה לדעת ולהכיר, גישה המוכנה לוותר על מה שהושג כדי לראות דברים אחרת או ממקום אחר. לאימוץ גישה זו יש את היכולת למנוע את התהליך שעשוי להיות מכאיב מאוד.

עצם המהלך של ההכרח “למות” כדי “לחיות” משקף כי מערכות זהות שגויות וכוזבות התלבשו על האדם, ועליהן להתנקות, להתקלף, ולמות כדי שהאדם היותר קרוב לעצמו ייולד ויחיה חיים שלמים ומתוקנים יותר. לכן השכבה הסיפיליטית מתאפיינת באסימטריה. (ייקח אדם מראה וישים על מרכז פניו, כך שהצד הימני ישלים את הצד הימני לפנים שלמות, ולכן לצד שמאל, שהצד השמאלי ישלים את עצמו. הרבה אנשים לא יכירו את עצמם כאשר יראו את זה, ויחשבו “מי זה? מה זה? זה אני?? לא יכול להיות…) האיברים אינם במקומם, דבר שמבטא כי האדם עצמו אינו במקומו ואינו יודע את עצמו נקי, אלא דרך מחיצות של מערכות תפיסה שאינן נכונות. לכן לזכותה של השכבה הסיפיליטית ניתן לומר כי היא זו המאפשרת תהליכי תיקון ברובד העמוק ביותר ומראה את הדרך לתהליכי התחדשות במובנים העמוקים ביותר.

מכיוון שכל אדם עובר בחייו תקופות של לחץ, מועקה, קושי ומשבר, אזי כל אדם יחווה במשך חייו את תהליכי המיתה הנפשית. ולכן יש מקום ללמוד תהליך זה כדי להקל על האדם שמשבר מסוג זה נקרא על דרכו.