kobyבעת שערכתי היום קניות לחג, ראיתי תור ארוך במיוחד ליד דוכן הלוטו. דבר זה סיקרן אותי במיוחד. למה? מה קרה היום שככה יש פה תור ארוך כל כך? הלכתי לשאול את הבחור המוכר כרטיסי פיס לסיבת העניין. הוא נתן ביושר וחכמה את דעתו לעניין, ואמר: “תראה, רוב האנשים לפני פסח חשים את מה שכולא אותם, לרוב בני האדם רואים בכסף את הפתרון, לרובינו יש עול כלכלי ועול של משכנתא ורובנו חשים שאם לא יהיה את זה אז נהיה מאושרים. מה שמלחיץ ויוצר תחושת קושי לכולנו זו התחושה הקיומית של הישרדות, פרנסה, גידול הילדים ומשק הבית, וחופש מכל זה – נקרא חירות”
חשבתי על תשובתו הכנה והישירה. נכון, אין לזלזל בקשיי הפרנסה. אך האם שם הפתרון? ואם כסף יש או אין – האם זו התשובה לחופש? נזכרתי בדברי שלמה “טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב” (משלי י”ז, א). הדגש של שלמה הוא על השלווה – אפילו אם היא באה עם עוני, היא עדיפה על ריב בתוך בית עשיר. לא שאין בבית עשיר שלווה, אין זו כוונתו, אך הדגש הוא על הצורך בשלווה. ובאמת, אנו רואים כי אנשים יכולים להיות בעלי רכוש רב אך אומללים מאוד, ולעומתם אנשים דלים בכסף יכולים לחוש נינוחים ושמחים.
“מרבה נכסים מרבה דאגה” (אבות ד’-ב”)
חופש, והאושר שבא איתו, אינו תלוי כלל בנסיבות החיצוניות, אלא הוא מהלך נפשי ופנימי לאדם. בתוך המהלך של השגת החופש והחירות על האדם להיות מסוגל לראות איפה הוא בעצמו מפריע, ומה היא ההפרעה שיש לו בתוכו. כיצד הוא בעצמו מייצר אותה. כיוון שתהליך פנימי זה הוא סימן לכך שמשהו אינו כשורה עם האדם ברובד הרגשי, יש החושבים כי התשובה תימצא בכורסת הפסיכולוג. אך אין זה כך. לרוב, פסיכולוג יכול לעזור לאדם לחיות בנוח עם המצוקות שלו, ואולי גם לסייע בשינוי הפרספקטיבה על עצמו ועל יחסים עם בני אדם, על מנת להקל על האדם. אך האם פסיכולוג יכול להראות את הדרך לחופש? חופש במובן הקיומי? זו שאלה שצריכה להישאר פתוחה לזמן מה.
כיוון שהמפתח לשאלה זו נעוץ בכוח המודעות ובתודעת האדם, יש לתת תשומת לב רבה לדינמיקה של התודעה. כיוון שהתכנים הפנימיים שבאדם יוצרים את מה שקורה לו מבחוץ, כאשר אירוע קורה מבחוץ התודעה נמשכת אחר האירוע והאדם שוכח את עצמו. הכלל הוא שכלל אירועי החיים הם תוצר והשלכה של החיים הפנימיים של האדם, הוא זה שמייצר את כל אירועי חייו, והוא האחראי המלא לכלל האירועים. היכולת לראות זאת משמעותה להיות עם כוח מודעות נכון שלא אבד.
כלל אירועי החיים שמתרגשים על האדם הם תוצר ישיר של מה שהוא, כך שכלל האירועים הם “שיעור” שעל האדם לראות, או לעבוד על תוכן פנימי שיש אצלו. כלל האירועים הם מראה, מראה שהיא הכרחית על אף היותה כואבת ומציקה. מהלך של עיבוד תוכן נכון כרוך בהתבוננות בקשר בין אירוע חיצוני ומה הוא אומר ובא לשקף לאדם שחווה אותו.
“איזהו חכם – הרואה את הנולד ” (אבות ב, י”ב)
ככל שהאדם ממוקם טוב בתוך יכולת התבוננות זו – כך יש ביכולתו למנוע קשיים לפני הופעתם. או לחילופין, יהיה עליו לחוות את השיקוף של תכניו הפנימיים הדורשים נגיעה ועבודה. נגיעה ועבודה בתוכן פנימי מגלות כי תוכן קשה או מכשיל לא היה שם סתם, אלא בא על מנת לאפשר לאדם להתפתח ולגדול למקום חדש . ובעשותו כך, האדם זוכה. ואיתו – העולם כולו.
בתוך מהלך זה של תיקון הנפש, מתגלה שכל מכשלה, לא משנה עד כמה כואבת, היא הדבר שיתהפך ויהפוך להיות הכוח החדש המתפרץ והמגדל. וזוהי המשמעות של “כל עולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר – לא לפחד כלל” (ר’ נחמן מברסלב) . הכאב והקושי הם גשר צר, ועלינו להימנע מלפחד, כי דרכם עומד להיפתח לאדם עולמות גדולים.
אצל כל אדם יש מכשלות וקשיים בעלי אופי אחר, אך הסבל האנושי דומה. פתרון טוב לקשיים של אנשים המתמודדים עם קושי הוא להיות בקשר של שיתוף בקבוצה, כיוון שבסיכומו של דבר אנו כולנו גוף אחד.